ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן יז
דין אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אור לחתות בו האש ואוד שנשבר בי"ט אסור להסיקו בי"ט:
דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מתן אוד פי' עץ שמחתין בו את האש ואוד שנשבר בי"ט אסור להסיקו בי"ט לעי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ופרש"י דכר"י ס"ל וע"כ לא תכנוס ליטול אוד דלא נתנו עצים אלא להסקה וכ' התו' וז"ל ודוחק הוא לומר דגמ' קיימא דלא כהלכתא אלא ודאי אפי' ר"ש מודה דאסור משום דהוי כתיקונא מנא ע"כ וכ"כ התו' בע' נוטל בשם ה"ג וה"ג אזל לטעמי' דס"ל אין חילוק בין שבת לי"ט לענין מוקצה כדעת כ"ת ור"י וא"כ בע"כ לא מתקומא האי דרבא אליבא דהלכתא א"ל שתאמר רישא לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד הוא משום תיקון כלי וסיפא אוד שנשבר כו' הוא משום נולד ובנולד ק"ל כר"י בין בשבת בין בי"ט וכ' הסמ"ג ואע"ג דבמוקצה הלכה כר"ש דשרי בנולד אסור כגון מנא דמתבר בי"ט דאסור לשורפו ולבשל בו דה"ל כנולד כדדרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטל מהן אוד משום דקא מתקנא (מנא) ותיקון כלי בי"ט אסור ואוד שנשבר בי"ט אין מסיקין אותי בי"ט לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דה"ל נולד ואסור כל (זאת) השיטה עי' בה"ג דר"י גאון אמנם לא היו צריכין לפרש טעם אוד משום תיקון כלי אלא משום מוקצה כגון בעצים רטובים שאין ראוים להסקה דבהדיא סובר רבא בע' נוטל כר"י ואין כן הלכה ע"כ פי' ומש"ה לא פי' ה"ג כן דא"כ יהיה דלא כהלכתא והיינו כדעת התו' והנה מ"ש כגון בעצים רטובים כו' אינו כ"ל שה"ל לפרש הא דאשה לא תכנס לבית העצים כו' איירי ברטובים דסתם בית העצים איירי ביבישים דראוין להסקה יעוד בעצים רטובים אפי' ר"ש מודה דהן מוקצה ממש כמו (שכתב) הספר גופא לקמן וא"כ הדרא ק' לדוכתי' אמאי פי' ה"ג והתו' משום תיקון כלי ולא פי' משום מוקצה דרטובים ואליבא דהלכתא אלא ה"פ ה"ל לפרש משום מוקצה כלומר דעצים נתנו להסקה ולא לד"א דהיינו לעשות מהן אוד כגון עצים רטובים דלעיל מיניה והלכתא ענף חד ויבישא שרי ורטיבא אסור שמביא לקמן דאותה רטיבא נמי אסור משום מוקצה דעצים לא נתנו אלא להסקה וזה שהוא רטוב שאינו ראוי הוי מוקצה אבל תימא הוא בעיני על דברי התו' וסמ"ג שבאו לפ' משום תיקון מנא וכו' הלא מסקינן להדיא בסוגיא דהכא למימרא דרבא כר"י ס"ל כו' דאית ליה מוקצה והאמר רבא כו' ומשני דלעולם כר"י ס"ל כו' ודוחק לומר דה"ג ל"ג הסוגיא וגם אותה הסוגיא היא בס"פ נוטל ונולד דה"ג שפיר סברי אותה הסוגיא ומש"ה מוקי כר"י הטעם משום מוקצה דעכ"פ מוכח מן בבא שנייה דאוד שנשבר דכר"י ואף אם תפרש משום נולד מ"מ נקרא שם מוקצה עליו דהא לר"י בין מוקצה בין נולד אסור ולר"ש שרי הכל וגם בע' נוטל מוכח להדיא דרבא ס"ל כר"י באיסור מוקצה אבל מ"מ שעיר כ' התו' ודוחק דסתם גמ' קיימא דלא כהלכת' כיון שהגמ' מביא מאמר זה דדריש כבא כו' בע' המביא בודאי לפסק הלכה כתבה וא"כ ה"ל לע' בה"ג ור"ת משום תיקון מנא ומעצמינו אנו רואין מה שמסיק הגמ' למימרא כו' דרבא ס"ל דטעם משום מוקצה אלא ודאי שדעת רש"י דכל מה שדרש רבא אינו אליבא דהלכתא כי דוקא אליבא דר"י הוא דאסר ואנו ק"ל כר"ש ומש"ה כ' התו' לעיל פרש"י ודוחק וכל מ"ש הוא לדעת כ"ת ור"י וה"ג דס"ל אין הלכה כר"ש במוקצה אפי' בי"ט אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם לק"מ כי בי"ט ס"ל הלכה כר"י ולקמן בסוף המכילתא נאריך אי"ה בזה והרמב"ם פי' אוד דקאמר רבא היינו לצלות בו בשר קאמר שהרי כ' בפ"ב קיץ כטוב הכי הוא מוקצה מפני שאין ראוי להסקה לפיכך אסור לו לעשות כמו שפוד לצלות בו בשר ובע"ד כ' לא תכנס אשה לדיר העצים ליטול מהן אוד ולצלות בו כ' שם המ"מ כבר נתבאר בע"ב שקוץ רטוב אסור לצלות בו וקוץ יבם כ' שם שמותר ואפשר שמודה לדעת רבינו עץ לח ורטוב שאין ראוי להסקה בפ"ע אבל עץ יבש ודאי מותר וכ"הו הרשב"א ז"ל ע"כ ותימה מאחר שכ' לא תכנס לבית העצים עצים יבישים הם ועוד הלא במ' כל הכלים מוקי מתני' דאין סומכין הקדרה בבקעת כר"ש ומשום גזירה כדפי' לעיל ואמאי לא מוקי בעץ רטוב כד"ה אלא בודאי סתם בקעת איירי בעץ (יבש) כ"ש בית העצים דאיירי ביבש אלא נראה דטעמא של הרמב"ם הוא משום תיקון כלי כדעת ה"ג ואין דומה זה לחיזרא שהוא חד ודק כמו שעוד וא"ל תיקון כלל הלכך כיון דיבש הוא שראוי להסקה צולין בו אבל אוד דעב הוא ולא חזי לשפוד בלא תיקון אלא ע"י הדחק אע"ג דיבש הוא שראוי להסקה אין צולין ומ"ש הרמב"ם שם שלא התירו לטלטל עצים בי"ט אלא להסקה בלבד אפשר דלא קאי ה"ט אלא לאין סומכין את הקדירה ולא את הדלת בבקעת ולא קאי על לא תכנס האשה (לבית) העלים ליטול מתן אוד לצלות דלא מתסיר אלא משום תיקון מנא כמ"ש א"נ ה"ק שלא נתנו עצים אלא להסקה והוא מיחד לתשמיש אחר שאינו ראוי לו והוי כמו מתקן כלי מחדש: