אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ד › סימן טז

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן טז

סימן טו

דין דאין סומכין הקדרה בבקעת עין הלחה אבל ביבשה שרי כסמוך וכן חיזרא יבשה מותר להכניסה תוך הבשר לצלותה וברטיבא אסור ומ"ט מותר ליתן לתוך היסק גדול אפי' הרטובות:

מתני' אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת בדלת ס"ד אלא אימא וכן הדלת תנ"ה אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת לעי שלא נתנו עצים אלא להסקה ור"ס מתיר תו מסקינן חיזרא ר' נחמן אסור ור' ששת שרי פי' עצים ממיני הקוצים נקרא חיזרא כ"נ אסר ליטול מהן עץ להכניסו בתוך הבשר כמו שפוד לצלות בו ור' ששת שרי ברטיבא כ"ע ל"פ דאסור דכמוקצה דמי כ"ע ביבשתא מאן דאסר אמ' לא ניתנו עצי' לטלטל אלא להסק' ומאן דשרי אמ' לך מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו והלכתא יבשתא שרי רטיבא אסור פרש"י הך הלכתא אליבא דאית ליה מוקצה אקבע ואנן כר"ש דמתיר קי"ל והרי"ף שפי' רטיבא אסור משום מוקצה דלדידיה ניחא דאיהו פסק לקמן בשילהי מכילתין א כר"י במוקצה בי"ט אבל לרש"י ק' דלב אשי קבע הלכתא בגמ' ולא ק"ל הכי ופר"ת דטעמא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום גזירה י"ט אטו שבת כדמסיק בפ' כל הכלים ומסיק התם דמתני' דהכא ב"ש היא דפריך מהא דמטילין אהך דאין סומכין ואההיא דבין י"ט לשבת ומשני ר' פפא הא ב"ש והא ב"ה דפליגי גבי אין מוציאין את הקטן לר"ה ור"ש דמתיר כב"ה והא דקתני שלא ניתנו עצים אלא להסקה ה"פ ובשבת לא חזו להסקה וגוזרי' י"ט אטו שבת ור"נ ור' ששת דפליגי בחיזרי ואפי' מאן דשרי לא שרי אלא משום מה לי לצלות בו ומ"ל לצלות בנחלתו ואליבא דת"ק דפליגי ולא אליבא דר"ש ולא מוקי פלוגתייהו בפלוגתא דב"ש וב"ה אלא ככ' יוסף דמשני התם הא ר"א והא ר' יהושע ולית ליה דיחויי' דהתם וניחא לאוקמינהו כר"א מלאוקמי' כב"ש ומסקנא דשמעתי' הלכתא יבשתא שרי רטיבתא אסור קיימא שעיר כר"ע דמוקי הך מתני' דאין סומכין כב"ש והא דאסר רטיבא לא משו' דסבר כב"ש דלא ניתנו עצים אלא להסק' אלא היכא דחזי להסקה שרו ב"ה לכל דבר ורטיבא דלא חזו להסקה אסרו לכל דבר ולאו משום מוקצה אלא משום דגזרינן י"ט אטו שבת ע"כ ונ"ל דמש"ה לא גזרו ביבשתא אפי' בבקעת משום דס"ל מאחר דחזי לבשולי ביה שרו נמי לכל שאר תשמישו אפי' לסמוך בו את הקדירה אבל ברטיבה דלא חזי למידי היום ובשבת נהי שאין ראוים היום להסקה מ"מ עומדין להסקה והוו מלאכתן לאיסור ונהי בי"ט דהוי מלאכתן להיתר מ"מ גזרו י"ט אטו שבת כ"ה דעתו אליבא דר"ת אבל התו' כ' וכן הסמ"ג אליבא דר"ת דרטיבא אסור משום מוקצה ואף כ"ש מודה במוקצה כזה כמו במוקצה דאבנים וכמ"ש הסמ"ג להדיא בסוף ה' י"ט ואין חילוק ביניהן לענין דיבא דס"ס לשניהן אסור אף לר"ש וליכא למימר דלדעת הרא"ש אפי' היכא דלא חזו למידי אינו מוקצה לר"ש ומש"ה אי לאו ה"ט גבי עץ רטיבה דגזרינן י"ט אטו שבת לא הוי אסור לר"ש וחולק נמי על מ"ש הסמ"ג דמודה כ"ש במוקצה דאבנים ואינו דומה למעות דמוכח בע' כירה דמודה ר"ש פרש"י משום דלא חזי למידי איכא למימר דס"ל להרא"ש מעות מוקצה מחמת איסור הן ז"א דמוקצה דאבנים אסור לכ"ע כדמשמע בכמה דוכתי' במס' שבת תו אמרינן שם בפ' כירה א"ל רבא לכ' אויא מ"ט שרגא דנפטא שרי לטלטולי אמר הואיל וחזי לכסויי מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזי לכסויי מנא א"ל הא איכא תורת כלי הני ליכא תורת כלי עליה והתם קאי לר"ש אלמא מה שאינו אוכל ואינו כלי אלא חזי למידי אסור לכ"ע משום מוקצה מש"ה מוקי לה לקמן בפ' משילין בדלף הראוי וכן בפ' כירה משמע להדיא דלף שאינו ראוי מוקצה לכ"ע ע"כ נראה שדעת הרא"ש שעי' משום גזילה דאל"ה הוי שרינן מאחר דחזי להיסק גדול א"כ אינו עוקצה גמור ומש"ה פי' דמהני ליה טעמא דגזירה מאחר שג"כ אינו חד למידי בפ"ע ועיקר דין זה בפ' ב"מ סי' כ"ח ויפה כת' אבל הר"ן כ' וז"ל לעי שלא נתנו עצים אלא להסקה פי' שכיון דאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליה ויש להם דין לגבי שאר מלאכות ומיהו במידי דאיכא תורת כלי עלויה שרי לאשתמושי ביה אפי' למלאכה שאינו מיוחד לה דהא מסיקין בכלים אע"פ שאינן מיוחדים להסקה וסוגי' דהכא חלפה בהדי' סוגי' דפ' כל הכלים דמייתי התם מתני' דאין סומכין את הקדרה בבקעת ואמרי' ה"ט משום דגזרינן י"ט אטו שבת ומפקינן לה מהילכתא דמוקמינן לה כב"ש וכדאיתא התם ולא מדכרינן טעמא דלא ניתנו עצים אלא להסקה והכא לא מדברינן עלה ב"ש וסוגיא דהכא עיקר משום דאיתא בדוכתה הלכך נקטינן בסוגיין והאי סוגי' ליתא ע"כ לא יכולתי להבין דעתו שאינו משוה הסוגי' כך כי מ"ש כאן לא נתנו עצים אלא להסקה צ"ל אף לסוגיא דהתם דאל"כ מה שייך לגזור י"ט אטו שבת בשבת נמי תשתרי לצורך ד"א לסמוך בו את הדלת והדומה לו אלא משום דלא נתנו עצים אלא להסקה וגבי שבת הוי מלאכתו לאיסור כדאי' התם אלא בודאי הך סוגיא כסוגיא דהתם דהטעם משום גזירת י"ט אטו שבת הוא כאוקימתא דהתם דסתם בקעת ביבשה איירי ואתי' דלא כהלכת' אבל רטיבא אסירה לפי המסקנא דהכא דאף ר"ש מודה בעצים רטובים וכמ"ש הסמ"ג להדיא והוא נמי דעת הרא"ש בשם התו' ומש"ה שרי לסמוך הקדרה בבקעת יבישה אבל בשבת אינה שרי לסמוך ולהמתמש בה שים תשמיש דכל מה שמלאכתו לאיסור אסור אפי' לצורך גופו או מקומו מאחר שאינה כלי וכדאית' התם וכ"כ הטור דבבקעת יבישה שרי להשתמש בו לכל דבר פי' בי"ט כדפי' התם והר"ן הי דאמרי רטיבא אסור לאו למימרא דרטיבא אסור למתביה בהיסק גדול אלא לומר כיון דרטיבא לא חזי אלא ע"י תערובות לא אמרינן מה לי לצלות בו מ"ל לצלות בתערובות גחלתו כיון שאין ראוי לצלות בגחלתו בפ"ע כדרך שהוא צולה בו לבדו ע"כ אע"ג דלעיל בפ' י"ט א"ר יוסף בסיפלי דשרי לטלטלינה (לשדות לפני בהמתו) משום דחזי להיסק גדול כבר תירצו התו' דהתם שאני שצריך ליתן הרבה לפני בהמתו הלכך מה שטלטל ל להיסק בלא תערובות משא"כ בחיזרא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה