ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן טו
דין דאין מקיפין ב' חביות לשפות עליהן קדירה מדורה שעושין ד' שורות של עצים כעין דופני התיבה ונותנין עליהם עצים אסור לעשות מלמטה למעלה אלא אחד יאחוז העליונה בידו ואחד יעשה הדפנות תחתיה וכן הקדירה כששופתין ע"ג אבנים לא יתן האבנים תחלה אלא יאחוז הקדירה באויר ואח"כ ישים אבנים תחתיו וכן בצים כשצולין ומניחין אחת ע"ג שתים והאש ביניהן אחז העליונה בידו ויתן האחרות תחתיהן וכן כשרוצה להעמיד המטה אוחז הקרשים למעלה ומכניס הרגלים תחתיהן וכן חביות כשרוצה להטות על אבנים יטה אותה בתחילה ואח"כ ישנים אבנים תחתיה ומותר להניח ספר אחד משאן וא' מכאן וא' על גביהן:
מתני' לא מקיפין ב' חביות לשפות עליהן את הקדירה עי' להושיבו עליו והאור ביניהם ואין מנהיגין את הבהמה בי"ט במקל ור"א בר"ש מתיר ומפ' בגמרא דטעמיה דת"ק משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא והלכתא כת"ק אר"נ אבנים של בית הכסא מותר לצדדן בי"ט פי' לעשות מקים מושב חלול בשדה להיות יושב עליהן ומפ' דבנין קבע אסרה תורה בנין ארעי לא אסרה תורה וגזרו רבנן על בנין ארעי משום בנין קבע והכא גבי ב"ה משום כבודו לא גזרי ביה רבנן פי' הרא"ש משום כבודו של י"ט ורש"י פי' משום כבוד הבריות לכל הפירושי' אין חילוק בין י"ט לשבת ואף שלא אמרו אלא מותר לצדדן בי"ט וכן הטור הביא דין זה בה' שבת ונראה דוקא אבנים שכבר הוקצו לכך כדמשמע לישנא אבנים של ב"ה אבל אם לא הוכנו כבר לא דאסירא משום מוקצה ולא התירו משום כבוד הבריות מוקצה ודוקא לקנח בהם התירו מלא יד כדאי' בע' המוציא יין ומסיק אמר כ"י מדורה מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסיר וכן קדירה וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא כ' הרא"ש וז"ל פי' כשהוא עושה מדורה של אש לא יניח עצים למטה ומניח עצים אחרים מלמעלה ועולה שנמצאת דרך בנין עי' לעי' כשעושה מדורה גדולה עושין ד' שורות של עצים כגון ד' דופני סוכה ונותנין עליה' עלים מלמעלה וקאמר שלא יעשה דפנות תחילה אלא א' יאחוז העצים העליוני' בידו וא' יעשה הדפנות תחתיהן שאין דרך בנין בכך וכן קדירה כששופתין אותו לא יניח אבנים בתחילה ויתן עליהם את הקדירה אלא אוחז את הקדירה בידו ומכניס אבנים תחתיהן וכן בצים כשרוצה לצלות אותן ומניחין א' על ב' או א' על ג' והאש ביניהם יאחז את העליונה ונותן האחרת תחתיה כך פר"ת ולא כפרש"י וכן פוריא שאוחז את קרשים תחילה ומכניס את הרגלים תחתיה וכן חביתא כשרוצה להטותה על אבנים יטה אותה בתחילה ואח"כ יכניס אבנים תחתיה ומ"ש בפוריא שאסור לתת הרגלי' תחילה וליתן הקרשים עליהם לא יתכן לאסור זה א"ל שיהו הרגלים ד' דפין מחוברים כד' דפני התיבה דאין אהל בלא מחיצות ואין העולם נמי נזהרים מלהניח השלחן ע"ג רגלים בשבת והא דא' בפ' בתרא דעירובין כרוך בודיא פי' מחצלת ושייר בה טפח עי' קודם השבת אלמא דאקרי אהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשיית אהל אבל בבניין ארעי כזה לא מקרי אהל בלא מחילות והתי' כת' עוד הא דאמרי' בשבת מחזירין קדרה ע"ג כירה והתם קאמר מאן דאית ליה מחזירין דאפי' בשבת מחזירין וי"ל דכל הנך אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות אבו אם עשה האהל בלא מחיצות שרי והתם גבי כירה המחיצות היו עשויות כבר אך תימה דאמרי' בשבת האי פרוונקא דפלגא דכובא אסורה והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל דשאני התם הואיל ורחב הכובה יותר מדאי כעשה כאהל ע"כ וכ"כ הטור וז"ל מטה כעין שלנו אם היתה זקופה או מוטה על צידה מותר להושיב על רגליה דלאו מידי עביד וכן כסוי העשוי פרקים וכשרוצי' לישב עליו פות' אותו והעור נפתח וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפף מותר לפותחו לכתחילה ע"כ והוא כסא טרסקל דבפ' תולין סי' ג' ע"ש וכ' עוד בשם הרשב"א שכ' בשם התו' שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר שלמטה אבל אם א"צ לאויר שלמטה שרי ע"כ מותר להניח ספר א' מכאן וא' מכאן וא' על גביהן ע"כ וכ"כ, הר"ן וכ' הרא"ש רש"י פי' לקמן אשמעת' דהך מילתא דכ"י אליבא דכ"י דאסר דבר שאינו מתכוין ואנו ק"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ולא נהירא דמה ענין זה לדבר שאינו מתכוין הכי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאינו מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין אסרוהו חכמים גזירה אטו בנין ואליבא דהלכת' היא מלתא דר"י: