ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ג
דין סוכה שאינה של מצות חג הסוכות אלא עשוין לצל כמו בחג השבועות אין נוטלין עצים ממנה בי"ט אבל קנים הזקופין שסביבות הדפנות שאינם נארגים עם הדופן מותר ליקח מאותן הקנים אבל אם נתכוין בתחילת עשיית דופן כדי לעבותה או לחזקה אפי' לא נארגו עם הכותל אסור אכל לאחר שנגמר כבר הדופן עם סככה וסמך עליה קנים לעבותה ולא נארגו עמה אין בהם איסור וכן חבילות של קנים שנתנן על הסכך ולא התיר אגדן לא בטלינהו ומותר ליקח מהם ולענין היתר הקנים הזקופים ועומדים אצל הכותל וכן כילת הקנים אשר על הסכך אין חילוק בין סוכה דעלמא לסוכת החג ובכל ענין מותר אכן אם כוונתו לעבותה אע"ג דבסוכה דעלמא מותר כענין שכתבנו מ"מ בסוכות החג אין להקל ובסוכה עצמה דעלמא שהיא רעועה מותר ליטול אף ממנה אבל אם אינה רעועה אפי' נפלה אסורה ואם התנה ליטל ממנה בי"ט מותר אפי' בסוכה בריאה והוא שנפלה ב"ט וסוכות החג בין דפנות בין סככה אסורין מן התורה אפי' נפלה ואפי' יתר מכדי הכשר סוכה ואין מועיל בה שום תנאי ונוי סוכה אסורין א"ל בתנאי ושיעמוד סמוך לבין השמשות דכניסת י"ט ויאמר איני בודל מהם כל בה"ש או לכשארצה אטול מהם אבל אם אמר לכשיפלו אטול מהם אינו מועיל:
מתני' אין ניטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה מ"ש מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא פרש"י קס"ד השתא אם היא עבה שנותנין קנים הרבה על הסכך מותר ליטול מהם מש"ה פריך הא קסתר אהלא כיון דבטלה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיניה סתירה ומשני אר"י אמר שמואל מאי סמוך סמוך לדפנות פי' כגון קנים הנזקפים סביבות לדפנות כיון שלא נארגו עם דופן לא בטלי לגבי דופן ר' מנשיא אומר אפי' תימ' בשאין סמוך לדפנות כי תניא ההיא באיסוריית' פי' חבילות של קנים שנתנן על הסכך ומדלא התיר אגדן לא בטלינהו לגבי סכך אלא להצניעם שם וכ' הא"ז ובלבד שלא נתכוין לעשות כדי שיהא הכותל עב דאם נתכוין לעבותה אסיר אבל התנה מותר ע"כ ולפ"ז אם נתכוין לעשות הכותל חזק שלא יפילה הרוח ג"כ אסיר א"ל בהעמידה שם להצניע ויש לחוש לדבריו היכא שהעמידה בתחילת עשיית הכותל כדי להעבותה או לחזקה אפי' לא נארגו עם הכותל אבל לאחר שעשה הכותל כבר וגמרה סמך אח"כ קנים לעבותה ולא נארגו עמה אין בהם איסור ומש"ה כ' הטור וז"ל לאחר שתקנה בדפנותי' ובסככה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שונה או שזרק עוד יותר על הסכך מותר ליטלה וכ' עליו הקאר"ו ז"ל משמע דה"ק דלאחר שתקנה בדפנותי' או אחר שתקנה בסככה זרק עוד יותר על הסכך דאין לפרש דוקא כשתקנה בדפנות' וסככה הוא דכי סמך לדפנותיה מותר ליטלן אבל אם סמך לדפנותי' קודם שיתן הסכך אסור ליטלן דמ"ש ואע"פ שיש קצת לחלק אינו כדאי ולשון רבינו בדין זה אינו מכוין שכ' אבל סמך לדפנות חבילות וכבר נתבאר ולשין הגמ' ומלשון רש"י שכ' דבסמיכ' לדופן אינם חבילות אלא קנים זקופים סביב דפנות מותר ליטלם עכ"ל ואני אומר וכי לא ידע סוגי' דגי' כל עיקר אלא דבודאי נראה לרבות' קאמר אפי' בסמוך לה חבילות לדפנות דהיינו כדי להעבות' או לחזקה אפ"ה שרי ומ"ה דוקא אחר (שעשה) הדפנות וסיככה כהלכתה אבל קודם שסככה שהוא עסוק עדיין בעשיית סוכה אם בא אח"כ להעבותה אסור כדברי הא"ז ולא כמו שהבין הקאר"ו גם הלשין של הטור לא משמע כלל כדבריו והא דר"י אמר שמואל דמוקי סמוך לדפנות והא דר' מנשיא ל"פ ותרווייהו קושט' נינהו ולכן הבי' הרי"ף והרא"ש תרווייהו אבל הרמב"ם לא הבי' אלא הא דשמואל בסמו' לדפנו' ולא הבי' הא דר"מ דשרי למעל' באיסורי' אלמא ס"ל דפליגי ופסק כשמואל וכן יראה מדעת הטו' שהרי לא כ' היתר למעלה אלא שזרק אחר עשיית סיכ' אבל לא כ' שאם הניח חבילות מקושרים כשר בכל ענין אלא דלא חש לה משים דפסק כשמואל דלא שרי אלא בסמוך בדפנות כמ"ש שסמך לאחר עשיית סוכה וה"ה כה"ג למעלה אבל איני יודע למה לא נאמר דתרווייהו קושטא נינהו ול"פ תני ר' חייא ב"י קמי' דכ' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמו' לה ור"ש מתיר פי' אפי' מן הסכך ושוין בסוכת החג בחג שאסור' ואם התנה עליה הכל לעי תנאו ור"ש מתיר והא קא סתר אהלא אר"נ ב"י הכא בסוכה רעועה עסקינן פי' דנפלה בי"ט וליכא סתירת אהל ור"ש לטעמיה דלית לי' מוקצה דתנן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור וכ"ש מתיר מי דמי התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נר הלכך כל בה"ש דעתי' עליה הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו בתמיה אר"נ ב"י הכא בסיכה רעועה עסקינן דמאתמול דעתי' עליה ושוין בסכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומי מהני ביה תנאה והאמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סיכה שאסורין כל ז' שנא' חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא כ"י בן בתירא אומר מנין שכשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה ת"ל חג הסכות שבעת ימי' לה' א"ר מנשיא בריה דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא אבל סיכה דמצוה לא מהני ביה תנאה ופריך וסיכה דמצוה לא מהני ביה תנאה והתני' סככה כה' ועטרה בקרמים פי' בגדי צבעונים שקורין אובר"יץ ובסדיני' המצויירין לבנים של פשתן ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים ויינות שמנים וסלתות פי' בכוסות של זכוכית ננוי ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו אביי וכבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חלה קדושה עלייהו אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לז' וערש"י שאין יכול להתנות עליהם תנאי זה שהרי ע"כ יבדל מהו כל בה"ש משום דסתר אהלא ובה"ש ספק י"ט הוא וחלה קדושה עלייהו וע"י קדושה זו הוקצה לז' ופריך ומ"ש מהא דאתמר הפריש ז' אתרוגים לז' ימים א' רב כ"א וא' יוצא בה ואוכלה לאלתר פי' קסב' למצות' אתקצאי והכי נעשה מצוה וכ' אסי אמר כ"א יוצא בה ואוכלה למחר כיון דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולה יומא התם דמפסקי לילות מימים לפי שאין מצותה בלילה הכא דלא מפסקי לילות מימים כולהו יומי כיומא אריכת' דמיא ע"כ שיטת גמ' כפי גי' הספרים שלנו אבל הרי"ף לא גרס הא דר"מ דמוקי סיפא אתאן לסוכה דעלמא אלא ה"ג ומי מהני ביה תנאי והאמר כ"ש משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל ז' ת"ל חג הסוכת שבעת ימים לה' ותני' כ"י בן בתירא כו' ולא מהני ביה תנאי והתני' סככה כהלכת' ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים ואפרסקים רימונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו אביי וכבא דא' תרווייהו באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חיילי עלייהו קדושה כלל אבל עצי סוכה דחיילי קדושה עלייהו אתקצי לז' וכו' ע"כ גי' ופי' הר"ן לגרסתו כלומר אהני דתנאי לא מפסיק קדושה בתר דחיילי ומיהו תנאה מהני בין בסוכה עצמה בין בעיטורי' וכשמואל איני בודל מהן דלא חיילי קדושה עלייהו וה"ל גביה כסוכה דלאו מצוה כמו שיש לאתרוג והתנה עליו לאוכלו אם ירצה ואם נמלך יוצא בה והיינו ברייתא דקתני לעיל ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אבל עצי סוכה ועיטורי' דחיילי עלייהו קדושה בה"ש אתקצאי לז' למצוותן על ככחו ולא מהני ביה תנאה אחרינא למיחל עלייהו קדושה ולאשתויי למחר ואפי' כעלה והאי דנקט עצי סוכה לישנא דר"ש נקט וה"ה לעיטוריה נמי דעצי סוכה ועיטור' כי הדדי נינהו ואיני בודל בלחוד מהני בי' מטעמא דכתי' אבל תנאה אחרינא לא זהו דרך הרי"ף ז"ל ולפ"ז בעצי סוכה נמי כי אור איני בודל מהני אשתמושי בהו בחש"מ או בי"ט אם נפלה ע"כ ואף שהרשב"א הסכים עמו אכן גי' הספרים גרסי כל בעלי תו' והרא"ש ורוב המחברים ואף הרמב"ם תפס גי' זו עיקר ועו' לישנא אבל ע"ס דחיילי עלייהו קדושה כו' משמע כגי' הספרים והק' התו' מדקאמר אתקצאי לז' דמשמע דמה שע"ס אסורי' דהיינו מטעמא דמוקצה וכ"מ בשבת הואיל והוקצה לאיסורו ולעיל קא' מהחג לה' אף סוכה לה' אלמא דאסורין מדאורייתא ותי' כ"ת מ"ש מה חג לה' אף סיכה לה' היינו לפ' שיעור סוכה כגון ב' דפנות אפי' לג' טפח אבל אי עביד דפנות שלמות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שהוא אסור מטעם מוקצה וכ"י עי' דוודאי כל זמן שהסוכה קיימת בעמידה שייך בה מה חג לה' אף סוכה לה' אבל כשנפלה לא שייך בה מה חג כו' וא"כ היה יכול לתרוצי הכא מה שעצי סיכה אסורין מקרא דלעיל מה חג היינו כשהיו בעמידה אבל כשנפלו מותרין אלא נקט האמת דכשנפלו נמי אסורין מטעם מוקצה ע"כ והרא"ש הביא נמי במס' סיכה התירוצים האלו ולא הכריע ביניהם אלא שמביא כ"ת באחרונה אבל בתו' פ' ב"מ לא הזכירו פר"י כל עיקר ואדרבה מוכח לשם כפי' ר"ת שכ' וז"ל וק' לכ"י כיון דנוי סוכה אסורין משום ביזוי מצוה א"כ מאי פריך בביצה בפ' המביא מנוי סוכה אעצי סוכה דקא' וסוכת החג לא מהני ביה תנאה והתני' סיככה כהלכת' וכו' ומאי קושי' דלמא עצי סוכה לא מהני בהו תנאה דמקרא נפקא כדדריש התם מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' שנא' חג הסוכות שבעת ימים וגו' דרשה גמורה היא כדמוכח בפ"ק דסוכה דב"ש פסלי מהאי קרא סוכה ישנה וב"ה מכשירין דההיא מיבעי ליה לע"ס שאסורין כל ז' אבל נוי סוכה דלא אסורין אלא משום ביזוי מצוה מהני בהו תנאה ועו' דבפ' כירה משמע בהדיא דע"ס לא אסירי אלא משום דאתקצאי למצותה והשיב ר"ת דבין נוי סוכה ובין ע"ס היתרים על הכשר סיכה לא אסירי אלא משים ביזוי או משום הואיל והוקצו למצוותו ולא אסירי מקרא אלא דוקא כדי הכשר סוכה והמקשה בביצה מנוי סוכה אע"ס לא ידע שיש חילוק בין יתר מכדי הכשר סוכה לכדי הכשר סוכ' ומשני באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חיילי קדושה על נוי סיכה וכן על עצים היתירים על הכשר סוכה מהני ביה תנאה אבל עצי סוכה כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו בודל כל ז' ולא מהני בהו תנאה והא דקא' התם ואם התנה הכל לפי תנאו ופריך למימר' דמהני בי' תנאה כו' ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכה לא מהני ביה תנאה והתניא סיככה כו' לא בע' לשנויי הכל לעי תנאו על יתירות מכדי הכשר סוכה דהכל לפי תנאו משמע בכל הסיכה ע"כ ולפ"ז ל"ל מ"ש אבל עצי סיכה כו' אתקצאי לז' יומי היינו דאוריית' כלומר הוקצה והופרש לכך שלא יהנה מהם והאי לישנא מתיך שהוקצה למצותו וכו' שאינו כ"ל איסור מוקצה מדרבנן אלא כ"ל הופרש למצותו ובאמת שתו' דהתם לא דייקו כלל מלישנא דאתקצאי דקאמר הכא אבל התו' דהכא דדייקו מלישנא דאתקצאי לז' יומין משמע מדרבנן א"כ אף לפר"ת אינו מיושב הסוגי' דהכא כלל וראיתי בתו' דסוכה שמישבי' סוגי' דהכא בין לפר"י ובין לפר"ת וגם לא יהא ק' מאי מקשה מנוי סוכה דטעמ' משום ביזוי מצוה לסוכה דאורייתא שהק' נמי לשם כמו שהק' הכא וכתבו ז"ל וי"ל דהא דאסר מדאוריית' היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל משנפלה דבטלה מצותה לא שירא אלא מדרבנן והך דפריך בביצה וכי מהני בי' תנאה ה"ע וכי מהני ביה תנאה בעודה קיימת כשנפלה נמי לא יועיל דמיגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לז' ומשני דסיפא אתאן לסוכה דעלמא והדר פריך מנוי סוכה דמהני ביה תנאה ומשני באומר איני בודל כל בה"ש דלא הוקצה למצוותו ולא דמי לעצים שהן עיקר המצוה וע"כ בודל מהן ויש בו סתירת אהל ואע"ג דמעיקרא ידע ה"ט אורחא דגמ' לפרש דבריו דרך קשיא ותי' וכ"ת מפ' דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירא מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מתשרי אלא מדרבנן והא דפריך כמי וכי מהני ביה תנאה משום דמסתמא כי היכי דלא מהני תנאה במאי דאסורין מדאוריית' ה"ה דלא מהני במאי דאסרי' מדרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צריך לסוכה בין ל"צ ע"כ ולפי שיטה זו ל"צ תו לאדחוקי לפר"ת ולומר שהמקשה לא ידע שיש לחלק בין שיעור סוכה ליתר משיעור סוכה וכן לפר"י ל"צ לשנויי ולומר דה"מ לשנויי ולחלק בין עמדה לנופלת וכו' כי אף הוקשה ידע שיש לחלק ביניהן מ"מ פריך שפיר והשתא אין חילוק בין תי' כ"ת לתי' כ"י דאף לכ"ת אפי' היתר מכדי הכשר סיכה אסור ולא מהני ביה שום תנאה אפי' אינו בודל מהן כל בה"ש משום דחלה קדושה בע"כ משום סתירת אהל והוי אסור מדרבנן אפי' בנופלת אבל מ"מ ק' על פר"ת דלא אשתמיט בגמ' לחלק בין שיעור סוכה ליתר משיעור סוכה גם דוחק דהפסוק איירי דוקא בשיעור סוכה מצומצם גם על פר"י ק"ל לחלק בין עמדה לנפלה מאחר שנאסרה כבר מן התורה כל ז' ופשטא דסוגי' ג"כ משמע דאף בנפולה קמייתי קרא לאיסור דהא מוקי כבר בנפולה וע"ק לתרווייהו מאי דפריך וכי סוכה דמצוה לא מהני ביה תנאה והתני' וכו' דמשמע דפריך למאי דמשני דבסוכה דעלמא איירי אבל סוכה דמצוה לא הא בלא"ה נמי ק' מההיא ברייתא דתני כ"ע דלא מהני ביה תנאי בסוכה להאי ברייתא דנוי סוכה דמהני ביה תנאה ע"כ נראה בעיני דודאי קרא דקאסר סוכה כל ז' אסור בין בסוכה גדולה ויתר מכשיעור בין בקטנה בין בעומדת בין בנופלת ונוי סוכה בודאי אינו אסור אלא מדרבנן או משו' כוי סוכ' או משום שהוקצה למצותו ומש"ה לא הוי ק' להגמ' מידי האי ב' ברייתי אהדדי ומאי דפריך השתא אדברי ר"מ בריה דרבא ה"פ קאמר סיפא אתאן לסוכה בעלמא אבל סוכה דמצוה לא שזהו מיותר דהא כבר ידעינן דאיירי בסוכה דמצוה ולא בא לשנויי אלא דהכל לפי תנאו דברייתא איירי בסוכה דעלמא וקאי ארישא דבריית' אלא לדיוקא נקטי' כלומר דלא אשכחית דמהני שום תנאי אלא בסוכה דעלמא אבל דמצוה לא מהני בי' תנאה בשום ענין אפי' בנוי סוכה ומש"ה עריך שפיר מנוי סוכה ומ"ה קאמר גמ' וכי סיכה דמצוה לא ר"ל שהיה דייק מלישנא דאבל בסיכה מצוה לא והתניא וכו' ומשני אביי וכבא דאה"נ דלא מהני תנאי אלא בסוכה דעלמא אבל בנוי סוכה לא מהני א"ל שיאמר איני בודל ממנו כל בה"ש ודווקא לנוי סוכה אבל עצי סוכה חלה קדושה עלייהו בע"כ בין בסוכה גדולה ויתר משיעור בין בעמידה בין בנפילה מטעמא דקרא דאיתקיש לחג ולא מהני איני בודל כו' כי מיד בין הכנסת בה"ש חלה קדושה עלייהו ממילא (ואתקצאי) לכל ז' ימים מן התורה ושייך לומר מוקצה מדאורייתא כ"ל שהוקצה למצוותו מן התורה כמו שהיינו צ"ל לדברי התו' דפ' ב"מ וכמ"ש לעיל והא דפריך אח"כ מאתרוג כו' על נוי סוכה פריך דקאמרת דלא מהני שום תנאי אלא צ"ל איני בודל כו' ואע"פ שהוא מדרבנן והא גבי אתרוג מהני תנאי בעלמא והשתא ל"ק ולא מידי ונ"מ לעי מ"ש מי שעשה סוכה גדולה (בח"ה בהעתק מצאתי בס"ה וצ"ע) ונפלה דלשני הפי' שרי כשהי' אומר קודם עשייתו אינו בודל מהן בהכנסת קדושתו דהיינו כשנגמרה דהא ליכא סתירת אהל בח"ה ובטל טעם המוקצה כשאמר איני בודל מהן כו' וביזוי מצוה נמי ליכא אחר שנפלה הוא ויתר משיעור סוכה שרי אפי' לכ"ת אבל לעי פי' לא מהני שום תנאי בעולם דהכל אסור מדאורייתא ומ"מ נ"ל נמי דאף הדפנות ג"כ (אסורי') מן התורה שהרי הן ממעמידי הסוכה וכמ"ש הרמב"ם וכמו שמשמע ג"כ מדברי התו' שכ' יתר משיעור סוכה על הדפנות אלמא דדפנות נמי בכלל סוכה ולא כדעת הרא"ש שחולק וכ' שאין הדפנות בכלל סיכה וצ"ל לפי דבריו מ"ש דבכי התוספות דיתר משיעור דהיינו יתר מב' דפנות וטפח לדוגמא בעלמא קאמר כלומר לאשכוחי יתר מכשיעור וליתא והכל הוא בכלל סוכה וכן הוא בדרשות מהרי"ל וז"ל ויזהר שלא יהנה מהן מאומה בחג ואפי' ליטול קיסם כדי לחצוץ בו שיניו או להפוך בו בביצה וכ"כ מהר"ם וכ"ה בדרשות מהר"ח מווינא ואפי' מדפנותיה משום דאתקצאי למצות השם כל ז' ע"כ חוץ מנוי סוכה וכדפי' שאינן בכלל סוכה כלל ומ"מ אסור מדרבנן אפי' בנטילת' א"ל שיאמר איני בודל כו' ולענין הקנים העומדין אצל הדפנות שאין בהם משום סתירת אהל דלעיל אין חילוק בין סוכה דעלמא לסוכת החג שהכי לא העמידה אצל הכותל אלא להצניעה וכן למעלה בסכך בחבילת קנים אבל היכא שהסמיכה אלל הכותל כדי להעבות הכותל או להחזיק ואע"פ שמותר ליטול ממנה בי"ט היכא שסמך לה אחר שגמר עשיית סוכה בדפנותיה ובסכך כמ"ש לעיל אכן בסוכת החג אין להקל ושמא לא גריעי מנוי סוכה וצ"ל איני בודל כו' וכן יראה שכך ד' הרמב"ם והטור לאיסור שהרי לא כתבו התיר ליטול הקנים הסמוכים לדופן אלא בסוכה דעלמא ולא בסוכת החג ע"כ טוב להזהר ולענין נוי סוכה דשני בתנאי ס' הר"ן דהא דמהני תנאי בנוי דוקא באומר איני בודל שלא בטלו לגבי סוכה מעולם אבל במתנה ואומר לכשארצה אטול לא מהני דכיון דפעם א' בטלו לגבי סוכה ה"ל כסוכה דלא מהני בה תנאה ע"כ אבל מדברי בה"ג דלקמן משמע דאף בלשון זה מהני וכ"כ הסמ"ג בשם התו' דאם אמר כל זמן שארצה אטול ה"ז מותר וכ"ע הטור אבל מ"מ אם התנה ואמר כ"ז שיעלו אטול מהן או בח"ה אטול מהן אינו מועיל כלום א"ל לגבי סוכה דעלמא דמהני בכל ענין והר"ן כ' בע' המביא נ"ל דאע"ג דאיסורי דנוי משום ביזוי מצוה מ"מ כיון שנופלן לסוכה עשאן כמוה ואי מתהני מינייהו אפי' לאחר שנפלו איכא משום ביזוי מצוה הלכך אפי' התנה ליהנות מהן לכשיפלו אין תנאו כלום דכי היכא דסוכה אסורה כל זמן מצותה אפי' נפלה נמי נויה אסירא ומש"ה מקשה שפיר מנויין לסוכה ומיהו ביום ח' משמע ודאי דמהני תנאה לסוכה ולנוייה כל שנפלו דכיון דלא מתסרי אלא משום מוקצה מהני בו תנאי כי היכי דמהני לכל מוקצה ע"כ מ"כ בדרשות מהרי"ל וז"ל ואותו תנאי שאמרו חכמים דצ"ל איני בודל מהן כל בה"ש אמר מהר"י סג"ל דה"פ דיעמוד אדם בשעת בה"ש בהכנסת קדושת י"ט ויאמר כל בה"ש הללו איני בודל מהם ואז נמצא בהכנסת י"ט לא חייל קדושת י"ט עליהם ליאסר בהכאה וכיון דבשעת הכנסת י"ט לא חל שוב לא חל כל הימים ע"כ וכן נמצא כ' בא"ח בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל פסק הרמב"ן שצריך לעשות תנאי סמוך לבה"ש ע"כ ועוד כ' לשם בא"ח שיאמר כן איני בודל מהן כל בה"ש של ח' ימים ואם אינו אומר כן אם לא חל עליו האיסור בה"ש של יום א' חל בשאר ימים ונמצא שלא הועיל לו תנאו של בה"ש לשאר ימים ואם לא אמר תנאי בבה"ש ראשון תו לא מהני ביה תנאו כיון דחל איסורי בה"ש קמא ממילא חייל בכולהו דכיומא אריכת' דמי וחומרא יתירה היא דבודאי אם אומר להדיא בה"ש זה א"כ הנה משמע כאלו אומר שיחול קדושה בה"ש אחר אבל אי אמר סתם בה"ש משמע כל ה' ימים וכן כשאומר כשארצה אטול מהן בסתם כולל כל הימים אבל מ"מ אף כשאומר כשארצה אטול י צ"ל ג"כ סמוך לבה"ש שלא יחול עליו קדושה ועוד כ' (במהרי"ל) וז"ל אמר מהר"י סג"ל הפירות שתולין בעטרה לנוי סוכה לא מהני בהן שום תנאי ליהנות מהן בחג משום דאין אנו בקיאין להתנות כראוי עו' ובודאי תפס מנהג אוסטרייך ואשכנז אבל לא נתפשטה חומרא בשאר מקומות ונראה בעיני לעי ווה דקי"ל כר"ש במוקצה אף בי"ט א"כ בסוכה רעועה שנפלה בי"ט לא בעינן תנאי ולא אמרי בברייתא ואם התנה הכל לפי תנאו אלא לת"ק דס"ל בכל ענין אסור משום מוקצה אבל מ"מ נראה דאף לכ"ש בסוכה בריאה שנעלה מהני בה תנאה דסוכה בריאה לר"ש הוי כמו סוכה רעועה לת"ק ועוד יותר נראה דאף לת"ק מהני תנאה בבריאה ונפלה דהוי לדידי' בריאה ורעועה חדא מילת' היא דתרווייהו אסורי משום מוקצה אף שמעי הרא"ם שפי' על הסמ"ג בה' סוכה משמע דוקא על סוכה רעועה הוא דמהני בה תנאי לא אשגחינן ביה והקאר"ו כ' וז"ל ויש לתמוה למה השמיט הרמב"ם הא דתני' ואם התנה עליה הכל לעי תנאו כיון דאפי' ר"י מודה בה וכמ"ש הר"ן ורבינו משמע דע"כ הכי הוא דלר"י איצטרך דאלו לר"ש ל"ל התנה כי לא התנה נמי שרי ואיפשר לומר שהוא מפרשה דלר"ש איצטרך נמי התנה להיכא שהיתה בריאה מעי"ט דבלא התנה לא שרי אלא כשהיתה רעועה מבע"י דוקא אבל לר"י אפי' התנה נמי לא דסבר הרמב"ם דבמוקצה לא מהני תנאה ע"כ ולא נהירא דאם התנה דקאמר דוקא אר"ש קאי מסתמא דמלתא חוזר אדברי ת"ק ועוד דהא בתחלת הסוגי' דהוי ס"ל דקאי אסוכה דחג דאמר עולא ושוין כו' אלמא דאם התנה קאי ה"ה לפי האמת דקאי ארישא קאי נמי את"ק ולכ"ע ואפי' היתה בריאה וכן עיקר: