ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ב
דין כל מידי דרבנן או אפי' מדאורייתא הבאים ממדרש הפסוקים שאינו כתוב כתורה בהדיא אז אם הנשים ממאנין לקבלו אין מוחין להם ואי לא ידעינן חייבי' למחות בהן אכל מילי שכ' בהדיא בתורה מחינן בהו וענשינן להו עד שיקבלו ואפי' כספק דאורייתא:
אל רבה ב"ר חנן לאביי תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין והאידנא חזינן להו דקא עבדו ליה ולא א"ל ולא מידי א"ל הנח להם לישראל מוט' שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידי' וה"מ בדרבנן אבל בדאוריית' לא ולא היא ל"ש מדאוריית' ול"ש מדרבנן לא א"ל ולא מידי דהא תו' עינוי די"כ מדאורי' וחזינן להו דקא אכלי ושתי עד חשיכ' ולא א"ל ולא מידי וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל וה"מ במידי דידעינן בודאי דממאנים אותו לקבל אבל במידי דלא ידעינן חייבי' למחות בידם ע"כ וכ' עוד הרא"ש כ' בה"ע דוקא במידי דאתא מדרשה כגון תו' עינוי די"כ אבל במידי דכ' באוריית' בהדיא מחינן להו וענשינן להו עד דפרשי וכן יראה מפרש"י שפי' עד שחשיכה גר' ולא משחשיכה וה"ט משום דכ' באורייתא בהדיא ומש"ה נראה לא זו ודאי דאוריית' אלא אפי' ספיקא דאוריית' מאחר דספיקא דאורייתא לחומרא הוי כודאי דאל"כ הוי שפיר גר' שאפי' משחשיכה וכ"ל בין השמשות אלא ודאי אף בה"ש הוי מחינן בהו אי הוו אכלי כי ספיקא כודאי וכן יסד הפייט לא תנאף בספק פן תענש בודאי: