אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ג › סימן כו

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן כו

סימן כה

דין לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אכל נוקב בקב בכרי עצמו וממלא שלא כדרך מדה וכן יכול לשער לפי אומד דעתו ומותר למדוד תבלין כדי ליתנם בקדירה כדי שלא יקדיח תבשילו ודבר זה סותר כין לנחתום בין לכל אדם אסור למדוד קמח בי"ט כדי ללוש ואפי' בפסח אלא יפחות או יוסיף מעט:

אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים פי' רש"י קודר לשון נקב נוקב בקב בכרי עצמו וממלא שלא כדרך מדה והרי"ף ז"ל פי' קודר משער באומד דעתו ואזלי' בתר תרוויהו לקולא במילי דרבנן מאחר שאין הכרע והנחתום מודד תבלין ונותנן לתוך הקדירה שלא יקדיח תבשילו משמע לכאורה שלא התירו אלא לנחתום דוקא ולא לשאר ב"א וכ"כ הטור בהדיא אסיר למדוד תבלין כדי ליתנם בקדירה ולנחתום מותר כדי שלא יקדיח תבשילו אבל המ"מ כת' בפ"ד דלאו דוקא נחתום אלא ה"ה לכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה וכ' שכן נראה מדברי קצת גאונים ע"כ וכ"נ עיקר ואדרבה אמינא דאפי' נחתום שבקי בכך התירו לו למדוד כדי שלא יקדיח תבשילו כ"ש לאחר עוד מסקינן א"ר ירמיה בר אבא א' רב מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי כיון דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר הלכה למעשה אתי לאשמועינן פי' רש"י הבא לישאל הלכה למעשה מורין לו איסור ואי חזינן אינש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה דמותר אבל אין מורין כן וכתבו התו' ולפ"ז מצינו לפרושי דרב דשרי לאו הלכה למעשה קאמר ולא פליגי וכ' ויותר נראה דרב ושמואל בהלכה למעשה פליגי והלכתא כרב באיסורי וכ"פ בה"ג בשם ישיבת סוריא וז"ל דשדיר ממתיבתא דסוריא דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכ"ש דתנא דבי שמואל כוותיה דרב וה"ל יחיד במקום רבים אבל מתיבתא דפומבדיתא שדרוה לאיסור כשמואל וטעמייהו משום דיכול למדוד מאתמול דלאו צריך קדירה דנימא שמא יפגום טעמא או שלא יקדיח תבשילו וכ"ע הרי"ף ז"ל והרמב"ם וב"הע ז"ל ע"כ אבל תימא וכי יש רשות לגאון או למחבר להכריע נגד קבלת הלכה הלכתא כרב באיסורא משום דמסתברא טעמייהו אלא נראה עיקר כמו שכתבו התו' וז"ל ויש שפוסקין כשמואל דע"ג דהלכה כרב באיסורי מ"מ מדאמר האי לישנא שמואל הלכה למעשה אתי לאשמועינן משמע דהלכתא כוותיה וכ"נ עיקר מדלא אמר שמואל ס"ל הלכה ואמ"כ אלא שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דלא כברייתא אלמא דהוי שמיע ליה להדיא מרבותיו הלכה למעשה לאיסור וכתבו התו' שהאידנא זהירות הנשים שלא למדוד במדה שמודדין בה בחול אלא פוחתות או מוסיפות ואף למתירין היינו דוקא בימיהם שהיו נותנים א' מכ"ד חלה וטעם זה לא שייך האידנא שהרי אין אנו מפרישין כ"א מעט אפי' מעיסה מרובה ואותו מעט אינו נאכל אלא נשרף וכ' הרא"ש ומיהו בפסח שאין לשין יותר מעשרון וגם אין לפחות משיעור חלה אפשר שדומה לנעילת חלה בעין יפה למתירין אכן התו' כתבו וז"ל וכן בפסח נמי יש להזהר מלמדוד בי"ט למצות וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא ימדוד במידה שעשוי למדוד בחול ובצמצום אלא יפחות או יוסיף אם המידה קטנה וז"ל הטור ויש שמתירין בפסח מפני שצריך לדקדק במדידה שלא לפחות משיעור חלה ושלא להוסיף משום חשש חימוץ והרי"ף אוסר וכ"כ הרמב"ם וכ' מהר"י קאר"ו ואני לא מצאתי להם שאסרו להדיא מדידת קמח בפסח אלא שכתבו סתמא אסור מדידת קמח ומה בכך הם כתבו לשון הגמ' דאיירי סתמא ואם המפרשי' מתירין בפסח מטעם שכתבו אף דבכי הרי"ף והרמב"ם נוכל לפרש כך אלא נראה דבשיטת הרא"ש כ"כ שהוא כתב דבפסח אפשר שדומה לנטילת חלה בעין יפה ומתירין משמע דלדברי העוסקים דאסרו כדשמואל בפסח נמי אסור שהרי אפי' בימיהם שהיו נותנים א' מכ"ד חלה אסור שמואל ולהרא"ש לא עדיף פסח מנטילת חלה בעין יפה בימיה' ע"כ ויפה כתב שהוא מיושב לפי סברת הרא"ש אבל אינו מיושב לפי סברת הר"ן שכ' וז"ל ומיהו מסתברא דלצורך הפסח שהאשה צריכה למדוד שרי אפי' למעש' דלא גרע מתבלין לנחתום ונראה בעיני דלא דמי דאף הכא יש תיקון בדבר כמ"ש בהגהמ"י שלא ימדוד אותה אלא ילוש אותה בשני פעמים ובכל פעם ישים יותר מן החצי מדה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה