ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן יז
דין בהמת חולין שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט מותר לטלטלה בי"ט ואם לא היתה מסוכנת אסור לטלטלה ובהמה בריאה ששחטה בי"ט ונמצאת טריפה מותר לטלטלה להצניע ועוד כתבנו שלכתחילה לא יבדוק הבהמה עד שיפשיט ואש נמצאת טריפה מותר למכור לנוי כז שמוכרה לישראל שלא ישקול ולא יזכור סכום מקח ואם אינו מאמינו יקח משכון:
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעש' ושאלו את כ"ט עליה ועל החלה שנטמאה ונכנס לבה"מ ושאל ואמרו לא יזיזם ממקומם לימא תנן סתמא דלא כר"ש דתנן ר"ש אומר מחתכין הדלועין לפני הבהמ' ואת הנביל' לפני הכלבי' ר"י אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה ומשני במסקנא כדתרגמא זעירא בבהמת קדשים עי' שאסור' בהנאה וטעונה קבורה ואינ' נפדית דבעי העמדה והערכ' דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמא' ממה חלה דקדיש' אף בהמה דקדישא ופרכינן אלא טעמא דקדישא הא דחולי' שריא הליח' למר בכיה דרב יוסף משמי' דרבא דאמר חלוק היה ר"ש אף בב"ח שמתו עי' שהיתה בריאה שמותרין שפיר אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה כ"ש בב"ח שמתו שאסורין משום מוקצה מא"ל עי' מני לא כ"י ולא כ"ש ומשני הב"ע במסוכנת פי' לעולם כ"ש היא ומתניתין דוקא קדשים קאמר דאסירא הא לאו קדשים שריא ואיירי במסוכנת דשרי ר"ש והנה הרי"ף והרא"ש אחריו הביאו דברי זעירא דמוקי בבהמת קדשי' וטעמא דקדישא הוא הא לא קדישא לא ואיירי דוקא במסוכנת דמשמע דפסקו כמר בר אמימר דמודה ר"ש בב"ח שמתו וליתא דא"כ בסוף מי שהחשיך דפסקו סתמא כר"ש דשרי לחתוך הכבילה ולא חלקו במידי אלא בודאי ס"ל בשבת דק"ל כר"ש במוקצה א"כ אפי' ב"ח שמתו נמי שרי דלא ק"ל כמר בר אמימר להחמיר אבל בי"ט דס"ל להרי"ף דקי"ל כר"י דמוקצה אסור מ"ה אינו מותר כ"א במסוכנת ובזה אף ר"י מודה דשרי ולא ק"ל כמר בר אמימר דאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו אלא אדרבה פליגי ביה ובזה נסתלקו השגות הר"ז הלוי שהשיב על הרי"ף דשרי במסוכנת ואף הרא"ש דס"ל, אף בי"ט ק"ל כר"ש מ"ו במוקצה מחמת איסור ס"ל דבי"ט ק"ל דאסור כר"י כדעת ר"ת והארכתי בזה בפ' כירה סי' ל"א וכ"ז לשיטתיה אבל לשיטת ר"ח ור"י והסמ"ג דס"ל דלא מחלקין כלל בין שבת לי"ט בשום איסו' מוקצה ולכל מילי שוין הן א"כ בהמה שמתה לכאורה שרי בכל ענין ולא איירי במסוכנת אלא אפי' בבריאה שרי היכי דליכ' קדשי' ואף שמר בר אמימר אמר דמודה ר"ש בב"ח לא אזלינן בתריה להחמיר במילי דרבנן ועוד לדידיה צריכא לאוקמי סתמא דמתני' דוקא במסוכנת וזהו דוחק אכן בפ' כירה בסו' סי' ל"א כתבתי במסקנ' דאף בשבת אסורה הנבלה לטלטל אם לא במסוכנת כת' בא"ז אם היתה בריאה בה"ש ושחטוה ונטרפה אסור לטלטלה ולכך רואין את הטריפה בי"ט אצל האשפה שאם תיטרף יניחנה שם ולא יטלטלה והיינו כי הא דלוי דחזא טריפה אקילקלתא בסוף שבת וזהו דוקא לר"י ולדעת הרי"ף דקי"ל בי"ט במוקצה כר"י אבל לדעת ר"ח וכל שאר הגדולים דאף בי"ט ק"ל כר"ש א"כ שרי לטלטל הטריפה אבל מ"מ קשה אפי' לדעת הרי"ף וכי גרע מחלבי' שאין מולחין אבל מטלטלין אותן להצניע ויש לחלק דחלבי' ראויים להסקה לעצמו וגם מאתמול היה דעתיה עליו אבל מ"מ קשה מאחר שהתירו כמה דברים סופן משו' תחילתן אפי' בדאוריית' כמו נותנין העור לפני הדורסין ה"נ נימא במוקצה דרבנן אם לא התירו לו לטלטל ממקומן א"כ יתקלקל או יאכלו אותו הכלבים או שאר תקלות א"כ מימנע ולא שחיט מהאי חששא דהא חששא דטריפות האידנא שכיחי ומן הגמ' אינו ראי' דלוי חזי טריפות אקילקלתא כו' אפשר דבעירו לא היו טריפות שכיחי כולי האי א"נ טריפו' דתרנגולת ואווזות חזא וכל כה"ג דלא שכיחי בהו טריפו' א"נ לא היו כותי' במקומו למכור להם הטריפות ומ"מ נרא' דלא שרי לטלטל אלא להצניע והיינו שהתירו סופו משו' תחילתו ולא בע"א ומ"מ לפ"ד התוס' דק"ל כר"ש במוקצה שרי לטלטל ואפי' לפי מה שפי' בפ' כירה דאנו ק"ל בב"ח שמתו שאסורין שאפי' ר"ש אינו מודה בהן מ"מ אנו ק"ל הלכת' לאיסו' היינו דווקא שמתה דהיתה בריאה ב"ה ולא עמדה לכך אבל מאחר שעמדה להשחט ועומדו' להבדק וטריפות שכיחא וכ"ש האידנא דשכיחי טפי לכ"ע שרי אליבא דכ"ש ומ"מ לכתחילה לא יבדוק עד שיפשיט שאם תמצא טריפ' אז לא יוכל לפשוט יותר וכ"כ הטור וכ' עוד בענין מכיר' לכותי' נראה שמותר כדרך שהתירו מכיר' לישראל שלא ישקול ולא יזכור סכום דמי' ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון דאל"כ לא ישחוט ואתי למימנע משמחת י"ט וכו':