אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ג › סימן טז

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן טז

סימן טו

דין דאין מוקצה לחצי שבת הלכך כל דבר שהיה ראוי בה"ש ואירע בו דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן שרי ושל זה אין חילוק בין במידי דאכילה ובין במידי דטלטול ודין גרוגרות וצמוקין שהיו מוקצין מחמת עולא נתביישו ונתיבשו ב"ה אעפ"י שלא ידע באותו שעה שנתייבשו ואח"כ נודע לו מותר ובארנו דכל מידי דחזי ולא חזי כגון דאיכא אינש דאכלי ליה ואיכ' דלא אכלי לי' אזמניה נפיק הי' מתורת מוקצה ואי לא אזמניה לא נפיק ואיזמל שמלין בו מותר לטלטל אף אחר המילה ולהצניעו:

בעי מיני' הילל מרבי יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצ' לחצי שבת ומסיק דגמרו בידי אדם פי' שיהיה נגמר ממיל' ע"י אדם לא קמיבעי' שהכי קדרו' בה"ש רותחות הן ואינן ראוין לאכילה כלל ולא אמרינן מאחר שאתקצאו בה"ש אתקצאו לכולא יומא אלא משו' שסופו לגמור ע"י אדם ולתקנו בו ביום לא מקצה לי' מדעתיה מפני דחייתו כי קא מיבעי' לי גמרו בידי שמים כגון גרוגרו' שנתייבשו מע"ש וירדו עליהם גשמים ונתלחלחו ואח"כ זרחה עליהם החמה ונתייבשו וכ' התו' והרא"ש אחריהם ודוקא במידי דאכילה קא מיבעי' ליה אבל במילי דטלטול פשיט' דאין מוקצ' לחצי שבת מההוא דתנן כופין את הסל לעני האפרוחים כדי שיעלו וירדו ותניא בע' כירה מותר לטלטלו בשאינן עליו והוא שלא היו עליו כל ב"ה ועוד דקאמר התם אמר רב מטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היה עליה כל ב"ה ע"כ וכ' הרא"ש ואיכא תרי לישנא ללישנא קמא א"ל שמוקצה לחצי שבת וללישנא בתרא א"ל אין מוקצה לחצי שבת ומסתברא כלישנא בתרא דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולכך לא הביאה הרי"ף ע"כ וכ"ד הרשב"א והר"ן ואני אומר ודאי הלכה כמ"ד אין מוקצה לחצי שבת מדקאמר גבי הא דכופין סל לפני האפרוחים כו' קסבר מותר לטלטלו ולא אמר מותר לטלטלו משמע דהכא פריך קסבר מותר לטלטלו כאותו מ"ד שסבר אין מוקצה לחצי שבת וכן פי' רש"י ומ"ה כר' שכך הלכה מאחר שרב יוסף סובר כמותו ונהי דשאר אמוראי פליגי עליה לשם בהאי סברא ל"ע ועיקר דין גומרו בידי אדם ביד כותי לענין שנגמר בשבת או בי"ט או תפירת הבגדים שכתוב הא"ז פה כתבתי בפ"ק דשבת סי' נ"ח תו גרסי' מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר פי' גרוגרות וצימוקים שהיו מוקצין מחמת שלא נתייבשו כל שיבשו בה"ש אע"פ שלא ידע באותו שעה שיבשו אלא שנודע לו אח"כ מותר ולא אמרינן כיון שהיה סבור ב"ה שלא יבשו עדיין הרי הוקצה לו באותה שעה ואיתקצו לכולא יומא דליתא ואמרי' נמי בגמ' דמוקצה דחזי ולא חזי דאיכא אינשי דאכלי לי' ואיכא אינשי דלא אכלי לי' דאי אזמניה נפק לי' מתורת מוקצה ואי לא לא וכת' הר"ן אע"ג דבירושלמי בריש ביצה קאמר בפשיטות דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אסור נקטינין כגמר' דידן תו גרסי' בגמ' גבי גרוגרות וצימוקים שלא יאכל מהן עד שיזמין ה"ד אי דחזו בה"ש למה להו הזמנה ואי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי פי' הזמנה דקודם הקצאה מאי מהני ממשמע אפילו היכא שנתייבשו בודאי למחר מ"מ לא מהני הזמנה מאחר שב"ה לא נתייבשו ואינן ראוין ויש שרוצין ללמוד מזה שהאיזמל שמלין בו בשבת או בי"ט דאסור לטלטלו כ"א למול בו אפי' עומד למול בו בשבת הוי כאלו הזמינו לכך מ"מ מאחר שב"ה א"א למול בו שהרי אין מלין בלילה א"כ מוקצה הוא מחמת חסרון כיס כמו סכינים דאושכפי דמודה ביה ר"ש וכל דבר שאין ראוי בה"ש אין מועיל לו הזמנה כדפי' ונראה דלא דמי דהתם גבי גרוגרות וצמוקין אינן ראוי כלל דהא מסרח סריחי ואקצי דעתיה לגמרי אבל האי איזמל ראוי לאכול בו ולעשות בו תשמיש המותר אפי' בה"ש אלא שהוא מכינו למול בו ולא לתשמיש אחר מ"מ אינו מוקצה בזה דס"ס מכינו לשבת עצמו ולא אמרינ' שס"ס נעשה מוקצה אחר המילה כמו שפוד שצלו בו שנעשה מאוס כדלקמ' בסוגי' נ"ל דלא דמי כלל דהכא לא נעשה מאוס מחמת זה כשמקנחו אח"כ ומה שמצניעו למלאכתו וחוזר להיותו מוקצה מחמת חסרון כיס זה אינו שהרי בה"ש נמי עומד לכך ולא בא לו שינוי אחר ואותה הקצאה דחסרון כיס ליתא שהרי ב"ה הוי כאלו הזמינו למול בו א"כ בטלה ומנו אותה הקצאה לגמרי מאחר דאיך מוקצה לחצי שבת ועיין בתשובה שכתבתי ע"ז אי שרי לטלטלו או להצניעו מיד אחר המילה כי נמצא כת' בדרשות מהרי"ל שנהג בו איסור וכן שמעתי בשם מהר"א מפראג והיא נדפסה בשכבר ב' פעמים בתשובתו סי' א':

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה