ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ח
דין כותי שהביא דורון מדברים שאין במינם מחובר תוך התחום מותר מחוץ לתחום אפילו מחוץ לי"ב מיל שהוא תחום דאורייתא אז לאותו ישראל שהובא בשבילו אסור עד ערב בכ"ש וביום ב' סותר אפי' בכ' י"ט של ר"ה וכ"ז למי שהובא בשבילו אבל לישראל אחר הותר מיד באכילה אפי' בו ביום וה"מ בפירות של כותי אבל בפי' של ישראל שהובאו מחוץ לתחום יש מתירין לכל ונראה שאין לחלק כלל ביניהן:
נחזור לדברי ר"פ אם אין באותו מין במחובר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפי' באכילה ומיהו דוקא בתוך ד' אמות או בתוך העיר דכולא מתא כד"א דמי' כמ"ש לקמן בסי' ט' והא דחוץ לתחום אסורין פרש"י לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דכותי שהדליק את הנר תנן אם בשביל ישראל אסור ולא חילקו בינו לחבירו וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו ע"ז ט"א נ"ל מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למיגזר ביה שאינו מכירו ע"כ והאי ט"א שכ' נראה בעיני שאינו מלשון רש"י אלא הוא מפי' אחר שהגיה בחוץ כי רש"י לית ליה טעמא שמא יאמר כו' אלא משום שלא יהנה כו' וגם התי' ל"נ דלדעת התוספ' דס"ל משום שמא יאמר כו' לא מהני האי היתירא שאינו מכירו אלא שלא יאסר בכ"ש ואפילו במלאכה דאורייתא שרי אבל ביום עצמו שאסור משום איסור תחומין מ"ל היא מ"ל אחר אלא בע"כ צ"ל כתירץ רש"י שבתחומין הקילו וכן התוספ' לשם הקשו קושי' זו וכתבו תי' של רש"י וכ' הרשב"א בתשוב' דהא דאמרינן דבר שאין במינו במחובר שהובא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילו ה"מ בפירות כותי אבל בפי' ישראל אסורים לכל דמוקצה הם דכל שהם חוץ לתחום הוקצוהו הבעלים מדעת דשל ישראל צריכין הכן אבל של כותי א"צ הכן וכ' הר"ן דלדברי הרי"ף והרמב"ן שסוברים דתחום ג' פרסאו' דאורייתא אפשר שהטעם שהקילו להתירו לישראל אחר היינו טעם משום דהאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שהוא לא' חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום לפיכך הקילו בו' ע"כ ובת"ה סי' ע"ג נמי כ' דכותי שהביא דורון לישראל חוץ לי"ב מיל והוא דבר שאין בו חשש צידה או מחובר אע"פ שרוב הגאונים כתבו דתחומין די"ב מיל דאורייתא יראה דאין להחמיר כמו במחובר וצידה וטעמא משום דכיון דנהיגין כר"י וה"ג דמפרשים שהטעם שאסרו חכמים דורון שהביא כותי לישראל היינו משום גזירה שמא יאמר לכותי (להביא) לו מן המחובר או דבר הנצוד ויעשה איסור דאורייתא בשבילו (והאי) טעמ' לא שייך כ"כ בתחומין די"ב מיל דלא שכיח שיאמר לכותי להביא לו אוכל או משקה כ"כ מרחוק ע"כ וכ' הרא"ש הא דאמרינן חוץ לתחום אסור וא"צ (להמתין) לערב בכ"ש דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאורייתא ואין לחוש שמא הביאו כותי דרך כ"ה פכטי' ופלטיא דלא שכיחי האידנא ר"ה דס' כבוא בוקעי' בו והא דתנן בע' מ"ש כותי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל במ"ש עד כדי שיבאו ממקום קרוב שאני מילתא דמת דאוושא טפי והכל יודעין שבשביל מת הביאו ואחמור טעי כדתנן התם אם עשה כותי קבר בשבת בשביל ישראל לא יקבר בו עולמות ולא שריא בכ"ש והרי"ף ז"ל כ' בתשוב' דאף בבא מחוץ לתחום צריך להמתין בכ"ש וכ"כ ש"ת ובסמ"ג דאין לסמוך על מה שחולק ר"י במת ומסתבר כדברי כ"י כיון שמצינו בקבר שנעשה בשביל ישראל דאסר עולמות ובשאר דברים שעושה בשביל ישראל כגון מינו במחובר מותר לעכב בכ"ש גם מהובא מחוץ לתחום יש לחלק וכ"מ מדל"ק חוץ לתחום אסורים לערב בכ"ש ולא מסתבר למימר דאאיסור דבעיל קאי דא"ה לימא ר"פ בכ"ש בסוף דבריו והי' קאי אתרווייהו אלא ודאי מדהזכיר בכ"ש אמינו במחובר מכלל דאין במינו במחובר מותר לערב לאלתר ע"כ והנה מ"ש הרא"ש דלא בקעי האידנא ס' רבוא הוא סברת תו' וסמ"ג וסה"ת אבל בפ"ק דשבת כתבתי דאיכא ס' רבוא אלא ט"ז אמות ומפולשין משער לשער אלא שהאידנא ליכא ר"ה במדברות וחשבינן כל המדבריות כיער וככרמל לפי שלא מצינו הולכי מדברות אבל כל היכא שכתב ט"ז אמה ומפולש משער לשער הוי כ"ה אף האידנ' וכמ"ש לשם סי' י"ב ולענין בכ"ש שכ' הרא"ש דבאיסור תחומין א"צ הסמ"ג לא כ"כ וז"ל ומשפט פירות אד דבר הבא חוץ לתחום בשבת בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדאי' בפ' בכ"מ ובפ' א"צ ולאותו ישראל שנעשה בשבילו צריך להמתין למ"ש בכ"ש אע"ג דהוי איסורא דתחומין דרבנן ויש קצת ראי' בפ' שואל כותי שהביא חלילין לא יספיד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב משמע דאם נודע שבשביל ישראל באו מחוץ לתחום שלא יספוד בהן עד כ"ש למ"ש ממקום שהביאם דהא מדמה לה לעיל למרחץ שנתחמם וית לדחות דבמת החמירו יותר שהרי חפרו קבר בשביל ישראל בשבת בפלטיא שהוא פרהסיא יתירה פי' ואין דרך ישראל לקבור שם וליכא למיגזר מידי אפ"ה אסור לקבור אותו מת עולמית ומ"מ נכון להחמיר ואע"פ שיש לדחות אדחוי לא חיישינן ע"כ ור"מ על הספר תמה איך שיך לדחות דבמת החמירו והלא מדמה זה למרחץ ואם מת היה חמור מאי הביא לעיל ראי' מינה דילמא מרחץ דוקא ספק מותר אבל במת דחמיר אסור כרב גם הספר בעצמו כ' לעיל דהא (דמדמה) למרחץ כדי שלא תדחה לומר דבמת החמירו וע"כ תירץ מהרא"ש בביאור' שלו שיש לדחות דקאמר היינו לעי אותן דגרסי ת"כ דרב ולא ת"כ דשמואל ומביאין ראי' מן הת"ק דסבר מחצה ע"מ אסור ואינן תופשים החילוק שכ' הספר דמחמת א' לא נתחמם ודאי כו' ואותה גי' מביא לש"י בלשון ראשון וסותר אותה כו' א"כ לאותה גי' אין ראי' דיש לדחות דמת חמור והוא מביא ראי' מכ"ש דאפי' במרחץ אסור מחמת ספק ק"ו במת דחמור יותר וע"ז כת' שאין לדחות מאחר שכולם תופסים גי' ב' דרש"י ע"כ והכל הבל ורעיון רוח דאיך יכול זה להיות דהא תו' והרא"ש ג"כ סברו דמת חמור יותר והן סוברין כגי' רש"י האחרונה דת"כ דשמואל ע"ב נ"ל שכך הוא דעת הספר מתחילה שהרי מדמה אותו למרחץ אלמא דבתחומין דהיינו הבאת חלילין בעינן בכ"ש כמו גבי מלאכה דאורייתא הסקת המרחץ ומסיק מיהו יש לדחות ולומר שאר תחומין קילי ותחומין דמת דוקא חמור יותר משאר תחומין ומש"ה מביא ראי' שעיר מאחר שמרחץ איסור מלאכה דאורייתא אין לומר שתחומין דמת אמור יותר מאיסור דאורייתא אף בשאר דברים וא"כ מאחר שמרחץ שהוא מדאורייתא מותר לערב בספק ויש לתלות בכותי ממילא גם חלילין שהוא תחומין דרבנן גם גבי מת בודאי אין חמורין יותר ושרי בספק אבל לעולם תחומין דמת חמור יותר משאר תחומין ושאר תחומין אפי' בודאי א"צ ומ"ה מסיק אח"כ אדחוי לא סמכינן פי' מאחר דגמ' לא חילק במת שהוא חמור יותר אלא דאשכחן חדא זימנא שהחמירו במת וכי בעבור זה נחמיר בכל דוכתין דהא לפעמים אשכחן שהקילו במת כדלעיל בפ"ק אפי' בב' י"ט של ר"ה משא"כ במת ע"כ א בדמות חומרות חכמים כי הם ידעי באיזה מקום שיש להחמיר ובאיזה מקום שיש להקל ומאחרי שהס"ת והסמ"ג שהם בנו דבריהם על יסוד התוספ' וחלקו עליהם פשיטא שראוי לילך אחריהם והרשב"א נמי כ' בתשובה שנראים הדברים דאפי' בבא מחוץ לתחום צריך כ"ש דבכל כי האי באסורא דרבנן איכא למיגזר ולמיסר טפי מאיסורא דאורייתא דכל שהאיסור קל איכא למיגזר ולמיסר טפי דלמא אתו לזלזולי בי וכ' עוד שהמתנת הערב לפי מקום בריחוק הבאתן או הקירוב ע"כ וכ"ד הר"ן והסמ"ג הפריז על המדה וכתב בענין תחומין אינה מן החשבון לפי שאין רגילות בלילה להבי' ממקום כחוק וצריך להמתין בכ"ש ביום למחרת שבת וחומרא יתירה היא גם לישנא דבכ"ש משמע כפשוטו ולא מחלקינן בנייהו ולענין מי שבא בשבילו כ' המרדכי בפ' בכ"מ דלאותו ישראל שהובאו בשבילו אסור עד כ"ש במי"ט דכיון דהביאם בשביל ישראל א"כ איכא למיחש שמא יאמר לכותי לך והביא בשביל יום ב' אי שרינן לי' בב' מיהו אח"כ כת' בשם הרי"ף ג"כ כמדומה לי שהתיר ר"י בב' י"ט של גליות גפנים שהוא מחוץ לתחום גם לאותו ישראל שהובאו בשבילו ע"כ וכן התיר בסמ"ק בדבר הבא מחוץ לתחום בי"ט בי אם הובא בא' אפי' לעי מאי דס"ל כפר"י הואיל ולפרש"י שרי דבר של צידה או מחובר וכ"כ התו' בפ' בכ"מ דדבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אלא שבא מחוץ לתחום מודה כ"ת דמותר בי"ט ב' משום דבתחומין הקילו וכן עיקר ודבר שאינו מחובר שהוב' לישראל בי"ט א' של ר"ה כ' הרא"ש וז"ל שכ' הר"ז הלוי ז"ל שנשאל לפני חכמי לוני"ל ז"ל והשיבו שמותר בי"ט ב' מפני שאין עליו שום איסור הכנה ולא' איסור התלוי בקדושה שנאמר קדושה אריכת' היא אלא כעין קנסא הוא שמא יאמר לו להביאן ודיין שקנסו אותו בא' וכן י"ט א' ושבת ומזה יש ללמוד דכ"ש דלא בעינן בכ"ש גבי תחומין ע"כ ולפי סברתו מאחר דלא ק"ל כוותי' גבי תחומין אלא מצרכינן להמתין בכ"ש גבי תחומין כ"ש לאסור בב' ימים של ר"ה אבל אני אומר שאין זה כיש דב' ימים של כ"ה יש להקל דאפשר דלא עדיפי מב' ימים של גליות לאותו שהובא בשבילו שאסור לר"ת ובתחומין מודה ה"נ הכא אבל בכ"ש שהוא איסור היום וא"כ מאחר שאסרינן לאותו שהובא בשבילו אותו היום בכ"ש נמי הוא בכלל ותדע שסברה זו נכונה שהרי הר"ן כתב נמי דבעינן להמתין בכ"ש גבי תחומין והכא גבי ר"ה הביא דברי המאור שכ' תשו' חכמי לוני"ל שהתיר והוא כ' בסוף ואני אומר כמה כב גוברייהו דשרי הכי והיינו מטעם שפי' וכ' הכל בו אפשר לומר דוקא הכותי שהביא דורון לישראל יש לגזור שמא יאמר לו לך והביא לי אבל ישראל ששלח דורון לחבירו ע"י כותי כגון שמסר לו מעי"ט ונשתהא הכותי ולא הביאו עד י"ט זה הי' מעשה והסכימו חז"ל להתירו אפי' למי שבא בשבילו והטעם שאין לחוש שמא יאמר ל והביא לי עוד באיסור לעי שלא ישמע לו ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל שאלת ישראל שימר לחבירו ע"י כותי פירות מעי"ט שאין במינן במחובר לקרקע ונתעכב הכותי והביאן בי"ט אם מותרין אפי' למי שבא בשבילו תשובה מסתברא לי שמותר תוך ד"א אפי' למי שבא בשבילו כ"ש לאחרים שהרי הכותי אינו מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי וכו' ע"כ ואני אומר דדוקא לדעת התו' דס"ל הטעם שלא יאמר לחור אפשר לחלוקי בהכי אבל רש"י לא חייש לה"ט כלל אלא כדי שלא יהנה מאיסור של יום ס"ס הובא חוץ לתחום בעבורו ומשום שהוא מדרבנן הקילו להתיר לאדם אחר שלא הובא בשבילו א"כ אין חילוק בין הביא הכותי בין נתעכב השליח ס"ס נהנה מאיסור תחומין שנעשה בשבילו ומ"מ לא חמירו מפירות דכותי דלא החמירו בישראל אחר שלא הובא בשבילו דשרי ה"נ הכא וכל מ"ש וגם משמע כשהוא בתוך התחום דליכא איסור אפי' למי שהוב' בשבילו מאחר שאין כאן חשש מחובר דוקא בי"ט אבל בשבת שהביא דרך רה"ר וגם הוציאו מרה"ר לרה"י דאיכא איסור דאורייתא אם הובא בשביל ישראל זה אסור לישראל אחר וכמ"ש בפ' כ"כ גבי מילא מים לבהמתו כו' דאסור לישראל אחר אם נעשה בשביל ישראל איסור דאורייתא ועיי' בפ' מ"ש סימן ג':