ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ז
דין פירות שליקט הכותי בשבת בשביל ישראל ובשביל עכו"ם אסור בכ"ש למ"ש אבל אם אין ידוע אם בשביל ישראל או בשביל כותי או שידוע שבשביל ישראל רק שספק אם נלקטו היום או לא אסור משום ספק מוכן אכל א"צ בכ"ש וספק מוכן בי"ט [ב] גמי אשור ובארנו דמוקצה של אוצר וכיוצא בו אם נמלך בי"ט א' ואומר הריני משיגו למחר מותר ממ"נ:
פסק כתב הסמ"ג מדברי הס"ת והוא דעת התוספ' ואם ספק אם נלקטו בי"ט אם לאו הא תנן ספק מוכן אסור ואם ליקט הכותי בשבת פירות וצד דגים בשביל כותים ובשביל ישראל אסור למ"ש בכ"ש כמ"ש בירושלמי אבל אם אין ידוע אם בשביל ישראל ליקטן וצד דגים אם לאו או להיפך שידוע לכל שבשביל ישראל נעשה אבל ספק אם נלקטו היום בשבת אם לאו אותו היום אסור משום ספק מוכן אמנם הם מותרין למ"ש מיד וא"צ להמתין בכ"ש כשמואל דאמ' בע' שואל א"צ להמתין במ"ש בכ"ש ואע"ג דהלכה כרב באיסורי כדאית' בע' יש בכור מ"מ הלכה כשמואל כדפסיק הגמ' בפ' שואל גבי הא דתנן כותי שהביא חלילין לא יספור בהן ישראל כו' דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופרש"י חששה זו להקל שיש לנו לומר שבאו ממקום קרוב ומותר לערב מיד וא"צ להמתין לערב בכ"ש וכ' עוד וז"ל ה"ג בס"י בפר"ח תנן כוותי' דשמואל מרחץ המרחצת בשבת אם רוב כותים למ"ש רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל צריך להמתין בכ"ש מחצה ע"מ צריך להמתין בכ"ש כ"י אומר אם יש רשות מותר מיד פי' כשות דכותי חשוב שישנו בעיר שיש לו אז לומר שבשביל כותי לחוד נתחמם אלמא ספיקא שרי כשמואל ומרבנן דאסרי בכ"ש מחצה ע"מ לא תקשי לשמואל שהרי י"ל דסברי רבנן דודאי לשם שניהם נתחמם בשביל כותים ובשביל ישראל ולכך אסור (דהאיך) יהא ספק אם בשביל ישראל לבד נתחמם הלא לא חממו בשביל איש א' כ"ז פרש"י ותופס גי' זו עיקר ע"כ והנה יש שהקשו על דבריו שאומר בספק א"צ להמתין בכ"ש האמר רב פפא כותי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר כו' וכן נשאלתי בימי חורפי על הסמ"ג שהרי לעיל מיניה כתב דינא דר"ע במחובר כו' דמשמע דאף בספק בעינן בכ"ש שוב עיינתי בדברי הסמ"ק שהרגיש קושי' זו שכ' וז"ל צ"ע דיש במינו במחובר משמע דגם בספק בעינן בכ"ש גבי מחובר וה"ה בספק צידה וצ"ע בסמ"ג ופ' שואל ע"כ ול"נ דיש לחלק בין שיש במינו במחובר דאיכא ספיקא שמא נתלשו היום לחששא דשמא יש במינו במחובר ונתלשו היום וכדפי' לעיל סימן ד' ואף שלדברי הרי"ף חיישינן שמא חוץ לחומה לנו לחומרא קאמר כבר סתר הרא"ש בפ' שואל סי' ד' עי' ומש"ה כ' נמי הטור בה' י"ט ואפילו אם ספק אם נלקטו היום אסורין ולא כ' בכ"ש והיינו דס"ל כדברי הסמ"ג דלא בעינן בכ"ש בספק מוכן ולעיל שכ' הטור אם יש במינו במחובר דבעינן בכ"ש בע"כ צריכין לחלוק כמ"ש לעיל וכתב הר"ן וז"ל וכתבו שהרב הרא"ש מלוניל ז"ל התיר ספק מוכן בי"ט ב' ואמרו שאין היתרו מכוון אבל אצלי יפה הורה משום דה"ל ס"ס דאית לן למשרי אפילו בדשיל"מ דכיון דאנן לא עבדינן י"ט ב' אלא משום מנהג אבותינו לא מחמירין ביה טפי מינייהו וכי היכי דלדידהו ספק לדידן נמי דינו כספק דמש"ה מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה הילכך ספק מוכן בי"ט שני כיון דמוקצה לא מיתסר אלא מדרבנן ה"ל ס"פ בדרבנן ור' אשי לא אחמיר בריש מכילתין בגמרא בדשיל"מ אם לא בחד ספק אבל בב' ספיקי לא אמר מידי וכיון דחומרא בדרבנן היא הבו דלא לוסיף עליה והא ודאי ב' ספיקות נינהו שא"א שיבא לפניך ספק מוכן בי"ט ב' אלא ב' ספיקות והוי דומי' דאשת ישראל שנאנסה וכמ"ש בחידושי בר"מ ע"כ ואני אשמע ולא אבין וכי ספק מוכן שהיא מלאכה דאורייתא גריע מספק תחומין שהוא מדרבנן אפי' בי"ט א' דס"ל להר"ן כדברי הרי"ף דאוסר ספק תחומין וכ"ל אפי' לעי מה שנכתב לקמן דספק תחומין שרי מ"מ ספק מוכן אין חילוק בין י"ט א' לי"ט ב' וכל מה שאסור בראשון אם בא ביום ב' ג"כ נאסר כי לא מצינן שיש חילוק ביניהם כ"א גבי מת ולכחול עין כאשר כ' הטור ולא בד"א מ"כ בשם הכלבו נשאל השאלה זו על מוקצה של אוצר וכיוצא בו אם נמלך עליו בי"ט א' ואמר הריני מכינו למחר אי שרי ליה ממ"נ כיון דב' קדושות הן כי היכא דשנינן בכותי שהביא דורון לישראל בי"ט א' דשרינן לה בי"ט ב' והשיבו דבמוקצה דאיכא למיגזר ביה דלמא מטלטל ושביק כגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים בהא מיחזי ודאי דאסור כדחזינן ביוני שובך דלא סגי להו במכאן אני נוטל למחר עד דאמ' זה וזה אני נוטל אבל במוקצה אחר דליכא למיגזר האי גזירה כגון עצים ופירות של אוצר ודאי מחזי דמהני בהו ממ"נ ע"כ האי ספק בכתב אליבא דרש"י דלפר"ת אסור הדורון אפי' ביום ב' אם לא שידוע שנתלש מאיליו או בשביל כותי שאין בו אלא איסור מוקצה דשרי ממ"נ אם הראשון חול כו' והאי דינא דמוקצה שרי לכ"ע בהכנה זו: