אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ג › סימן ה

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן ה

סימן ד

דין דורון שיש במינו במחובר והביא כותי בשביל ישראל בי"ט ראשון אסור לכל ישראל עד בכדי שיעשה בערב ראשון ולאותו שהובא בשבילו אשור כל שני הימים עד בכ"ש במוצאי י"ט ולישראל אחר שלא הובא בשבילו מותר בערב ראשון אחר בכ"ש ואם הכותי עשה בשביל עצמו הותר לישראל מיד לע"ר וא"צ להמתין בכ"ש:

אמר רב פפא כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר אסורין (עד) לערב בכ"ש וכ' רש"י שאפי' ר"ש מודה במוקצ' במחובר דכיון דלא לקטינהו מאתמול כגרוגרות וצימוקין דמו ומה שצריך נמי להמתין לערב בכ"ש פירש"י שלא יהנה ממלאכת י"ט ולמ"ד אעפ"י שהוא י"ט מותר ממ"נ אם הוא חיל הכי המתין בכ"ש ואם קדש הני הוא נלקט בחול והביא ראי' מביצה שנולדה בזה מותר בזה ומההוא טביא דאתציד בי' ריש גלותא בי"ט ראשון ופסק בסוף בכל מערבין דשרי בי"ט שני ועוד הביא ראייות וכלהו דלא חשבינן להו הני ב' יומין אלא א' קדש וא' חול וא"כ ממ"נ שרי וכן הסכים עמו ר"ג מ"ה ור"ק הזקן וכ"ד הרמב"ם ואף הראב"ד והר"ן והקשה הר"ן על הר"ז וכ"י שפי' משום מוקצה צריך בירור למה הוצרכנו כאן לאיסור מוקצה דהא אמרינן דלערב שכבר בטול איסור מוקצה ונולד איסורין בכ"ש והא למדנו דמשו' שלא יהנה ממלאכ' י"ט נגעו בה וכיון שכן כ"ש שמספיק טעם לאיסור י"ט עצמו ואין אנו צריכין בו לאיסור מוקצה ואף שיש לישב למאן דס"ל כותי שהדליק הנר בשביל ישראל או שמלא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת וכמו ששנויין בע' כ"כ שכלן מותרין לישראל אחר ולפיכך הוצרך לומר דביש במינו במחובר דאסרינן אפי' למי שלא בא בשבילו והיינו משום דאית בי' איסור מוקצה אבל אינו מספיק על דעתו של רש"י ז"ל לפי שהוא כתב דכותי שהדליק את הנר בשבת דבשביל ישראל זה אסור לכל אע"ג דלא מצינן למיתי עלה מדין מוקצה כיון שכן לאיזו צורך הי' להזכיר איסור מוקצה בכאן והלא די הי' לו שיאמר שהן אסורין כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט שהן אסורין לערב ע"כ לא אמר דבר זה אלא ללמדנו שאף פירות שתלש כותי לעצמו בי"ט שהן אסורין לישראל ביומן כדמוכח בפ' (בכל) מערבין בההוא ליפת' דאתי למחוזאי ובכה"ג אין לבא עליו אלא מטעם מוקצה ע"כ ואני אומר הר"ן שהקשה קושי' זו תפס דברי הרי"ף דס"ל מאחר שאסור באכילה ממילא אסיר בטלטול משום מוקצה אבל רש"י וסיעתו לא ס"ל האי סברא וכמ"ש בפ"ק דחולין סי' ל"ב ומ"ה הוצרך לפרש טעמא דמוקצה כדי שיהא אסור אף בטלטול וכן הוא עיקר והקשה ר"ת לפי רש"י דפי' משים שלא יהנה ממלאכת י"ט מהא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי והא כהנה ממלאכת שבת הוא ואפ"ה שרי וכ"ש כשהכותי עושה מלאכה לעצמו מעצמו דשרי וא"ל מבשל שאני משום דחזי לכוס והי' ראוי ליהנות ממנו בלא מלאכת שבת והא אמרינן בפ"ק דחולין השוחט בשבת בשוגג יאכל היכי דהוו חולי והבריא דלא אתקצאי בה"ש וגם איסור שבת ליכא בשוגג לר"מ ואמאי אינו אסור משום שלא יהנה ואף ר"י דאסר לבשל בשבת מפרש טעמא בע' הניזקין ומשום דקניס שוגג אטו מזיד ואמאי לא אסור משום שלא יהנה ממלאכת שבת אלא ש"מ דלא חיישינן להא כשהוא שוגג וכ"ש אם יעשה הכותי מעצמו וכתב הרא"ש ויש לישב פירש"י דיותר החמירו בכותי שעשה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דמילתא דלא שכיח' לא גזרו ולא נ"ל כלל האי סברא בשלמא מה שגזרו איסור בדבר משום שמא יעשה או שמא יאמר איכא למימר בדבר דלא שכיח לא גזרו אבל לרש"י דפי' משום שלא יהנה ממלאכת י"ט ואין חילוק בין הביא בשבילו ללא הביא בשבילו דלא חש לשמא יאמר אלא שגנאי הוא לאדם שיהנה ממלאכ' שבת א"כ אין חילוק בין שכיח ללא שכיח ומ"ה נוי אמרינן גבי מבשל בשבת בשוגג לר"י ומזיד לכ"מ דאסיר ביומי' ה"ה נמי דאסור במ"ש עד כ"ש משום שלא יהנה. וכמו שפירש"י גופא בפ"ק דחולין (בכ"י המחבר מ"כ עיין פ"ק דחולין סי' ל"א ואין להקשות הא מסקינן בסוגיא דגמ' לרשב"ג גבי ספק מוכן דאסור ושרי בטלטול היינו משום דמדין שרי אף באכילה אלא שהחמירו בספק ולא החמירו כ"כ לאסור אף בטלטול וכן פירש"י) ור"ת עי' הטעם שצריך להמתין לערב בכ"ש משום גזירה שמא יאמר לכותי להביאו בי"ט כדי שיאכל לערב מיד ולה"ט צריך להמתין נמי לערב שני בכ"ש דחיישי' שמא יאמר לכותי להביאו ביום א' כדי שיאכל בי"ט שני וה"ט לא שייך אלא בכותי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדמוכח בפ' שואל גבי מרחץ דאם רוב גוים למ"ש רוחץ בה מיד דאפי' ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה הכותי לעצמו. כדתנן מלא מים לבהמתו משקה ישראל בהמתו אחריו הדליק את הנר מותר להשתמש לאורו וכן אם עשה כבש לעצמו או בדבר הנצוד מאיליו לא שייך הך גזירה הלכך מהאי טביא אינה ראי' שנצוד מאיליו וכ"ש מביצה ואין להביא ראי' לדברי רש"י מהא דע' בכ"מ הנהר בני גינאי דגזי להו כותים אסא בי"ט שני ושרו להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכ"ש היינו בי"ט ראשון משום דבקיאים בקביעא דירחא וראשון עיקר ואינה ראי' דדילמא רבינא לית ליה בכ"ש לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני וה"ה לדידי' אי גזו להו בי"ט ראשון הוה שרי להו לאלתר ומה שהוצרך הגמרא להזכיר שהמעשה היה בי"ט שני ולא נקט בי"ט סתם י"ס דלא גרסי בי"ט שני אלא סתמא ואפילו לפרש"י דגרס בי"ט שני איכא למימר דקמ"ל דלפי המסקנא אפילו בי"ט שני צריך להמתין בכ"ש כדאית' לשם וכת' הרא"ש על דבני כ"ת שפי' הטעם דחיישינן שמא יאמר כו' וה"ט לא שייך אלא בכותי שעושה בשביל ישראל אבל עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדמוכח מההיא דמרחץ בפ' שואל שאם רוב גוים בעיר למ"ש רוחץ בה מיד כו' אין הפי' דדוקא לפי' כ"ת קאמר אלא ה"ה אף לפירש"י שפי' שלא יהנה ממלאכת שבת היינו דוקא כשנעשה בשביל ישראל אבל נעשה בשביל כותים א"צ להמתין בכ"ש כמו שפי' התוספ' בכ"מ דרש"י מודה בזה אלא בא לומר דאף לעי' ר"ת דגזרינן שלא יאור דלא תימא בכל דוכתא גזרינן שמא יאמר בפרט אם הובא בשבילו אפי' ניצוד או נתלש מאיליו או בעבור כותים ע"כ כתב דה"ט ליתא אלא בנעשה בשביל ישראל ומ"מ אפי' לא ידעינן שנעשה בשביל ישראל כל ספק מוכן אסור ומ"מ יש חילוק בין עי' כ"ת לפירש"י בישראל אחר שלא הובא בשבילו דלרש"י לכל ישראל אסור משום שלא יהנה דס"ס נעשית המלאכה בשביל ישראל ולדעת כ"ת דגזרינן שמא יאמר לא גזרינן בישראל אחר שלא הובא בשבילו כאשר כתב הרא"ש להדי' עוד יש חילוק ביניהם דלדעת רש"י אפי' מבשל בשבת בשוגג לר"מ ומזיד לנ"י צריך להמתין בכ"ש וכ"כ הסמ"ג והביא ראי' מן הירושלמי ולדעת כ"ת שהטעם הוא משום שלא יאמר כו' א"כ במבשל בשבת ליכא למיחש למידי כאש' כת' הרא"ש ולענין פסק הלכה נראה עיקר דברי ר"ת חדא שכ"פ ה"ג וקשה לחלוק עליהם בלא ראי' וכ"ש היכא שיש לדבריהם ראי' ולדברי רש"י וסיעתו אין כאן ראי' כדפרי' ועוד הלא אף רש"י גופא כתב שרבו עליו החולקי' בימיו ולא הועילו לו כל ראייותיו ואסרו כל ב' ימים גם הסמ"ג כתב וז"ל אמר לי מורי כ"י ב"ר יצחק כי רבו ר' יצחק בר שמואל היה נוהג הלכה למעשה כדברי ה"ג ואל השגיח בפרשת הקאר"ו מ"מ אין ראוי להקל ולסמוך על דברי ה"ג ולהתיר לאחר שלא הובא בשבילו לערב מיד הלא חיישינן נמי לטעמו של רש"י לחומרא שהטעם הוא משים שלא יהנה בפרט מאחר שהירושלמי מסייעו שכ' נמי זה הטעם שלא יהנה כו' וכמ"ש הסמ"ג ואסור אפי' לאחרים לערב בי"ט ראשון בכ"ש ולאותו שהובא בשבילו אסרינן כל ב' ימים ולערב בי"ט שני בכ"ש אבל לאחרים ביום ב' שרי לכ"ע ממ"נ והאוסרו לפי דעתי הוראה שאין בה ממש היא ואינה ראויה לשמוע ואחרים באו עלי לחלוק בזה ותפסו דברי הסמ"ק שכ' שיש להחמיר ולאסור כל הב' ימים אף לאחרים ומהרא"י בת"ה כתב להקל ולאכול לאחרים בי"ט שני אם הובאו בי"ט ראשין בשביל ישראל היכ' שיש אורחים נכבדים כו' ואני התרתי בכל ענין ובתשובה שכתבתי בימי חורפי הארכתי בענין נגד א חולקים:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה