ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לו
דין דאין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתיקין אותן בנחלת של עץ אשל בשל מתכת מותר ואין עושין גבינה ביום טוב:
פסק כתב הרי"ף והרא"ש אחריו גרסינן בפ' ר"א דמילה תנו רבנן אין מסננין את החרדל במסננת שלו פי' משום דהוי כבורר ואין ממתיקין אותם בגחלת והתני' ממתיקין אות' בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ אמר ליה אביי לכ' יוסף מאי שנא מבשרא אגומרא אמר ליה התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי בעא מיני' אביי מרבה מהו לגבן אמר ליה אסור אמר ליה ומאי שנא מלישה התם לא אפשר הכא אפשר והא אמרי נהרדעא גבינתא בת יומא מעליא הוא הכי קאמר אפילו בת יומא מעליא וכ' בעל המאור וזה לשונו הא דתנו רבנן אין מסננין את החרדל כו' כדאי' בפרק רבי אליעזר דמילה וכתב הרב בהלכות במקום הזה אלא שהוא כתב מאי שנא מבשרא אגומרא אמר ליה התם ליכא כיבוי הכא איכא כיבוי ואנן לא גרסינן הכי כי כל כיבוי שהוא מחמת אוכל נפש מותר ומה לי הבערה ומה לי כיבוי אלא הכי גרסינן התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אי אפשר באכילת צלי אלא כך כי הוא המובחר שבצלי אבל (מתוק) החרדל אפשר בלעדיו לעי שאין בו צורך אלא לנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי ואינו דבר השוה לכל נפש ולא שרי מלאכה בכל כי האי מילת' וכן ההיא דבעי מיני' אביי מרבה מהו לגבן א"ל אסור ומ"ש מלישה התם א"א הכא אפשר כלומר הגבינה אפשר בלעדיה כי החלב טוב ממנה אפי' להגבינה המובחר שהיא בת יומא א"ל והא אמרי נהרדעא גבינה בת יומא מעליא קס"ד שהיא מעולה יותר מן החלב א"ל הכי קאמינא אפי' גבינה בת יומא כ"ז שיש בה טעם החלב מעליא משאר גבינה שאינה ב"י ויצא הלחות ממנה וכ"ש שהחלב יותר טוב מכילן ובפרש"י נמצא זה בחילוף שהוא אומר שהגבינה יבשה טובה מן הלחה וי"ס שאין כ' בהן אפי' גבינה אלא אפי' בת יומא והם נוטים לדברי רש"י ז"ל ע"כ ולפי דבריו במקומות שכל בני העיר מאכלם חרדל שרי לעשותן בי"ט אבל יש לפרש הכא אפשר למתקן מבע"י שכן דרכו למתוק ממנה הרבה בבת א' אבל עושין פירות אן נעשין אלא ביומא כדי שלא יפחת ריחו וא"כ בכל המקומות אסיר ומ"ו אף לפי זה יש למצוא היתר היכא שלא היה לו באפשר לעשו' בעי"ט שרי אבל דברי הרי"ף דס"ל התם ליכא כיבוי כלומ' כיון דסופו מבעיר לא חשיב כיבוי אבל הכא כבוי גמור הוא ומה שהקשה בעל המאור על דברי הרי"ף השיב הרמב"ן וז"ל אמר הכותב זה הפי' מר מן החרדל וא"א למתקו דכל ממה שהוא אוכל נפש מותר לכל אדם ולווה זה דומה לשחיטת צבי בי"ט שמותר כדאי' בפ"ק דשבועות ומה יאמר למי שאין לו לפתן אלא זה שהוא מטביל עתו בחרדל ואוכל לכן המיתוק ודאי צורך הוא ושוה לכל אדם שהכל ממתיקין אותו וגי' רבינו נכונה היא וכך פי' שמתוק החרדל תקון הוא ואינו בכלל אפיה ובישול אלא כטחינות החטים וכענין שאמרו באגדה כל ממה שנברא בו' ימי בראשית צריך עשיה חרדל צריך למתוק חטים צריך לטחון אפילו אדם צריך תיקן ומפני כך אסרוהו והוינן בה משום דקס"ד דאין כיבוי לצורך והיינו דאמרינן ומ"ש מבישרא אגומרי שיש בו כיבוי ואינו לצורך אוכל נפש ממש שהרי אפשר לצלות בלא כיבוי והמובחר שבצלי אינו ע"ג גחלים ממש אלא קרוב להם שלא ע"ג גחלים או בתנור גרוף ואעפ"כ אין חוששין לכבוי זה ומפרקי' התם ליכא כיבוי ומש"ה מותר הכא איכא כבוי ע"כ: