ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ח
דין תבשיל דע"ת אינו רשאי לעשות בפת לחוד ולא בדייסא ועדשים שבשולי קדרה וכן שמנונית שע"ג הסכין שיש בהן כזית סומך עליהן משום ע"ת והוא שמתנה מעי"ט ואם עשה תבשיל מיוחד לע"ת אע"פ שלא בירך ברכת ע"ת סומך עליו בדיעבד:
פיסקא ועושה תבשיל וסומך עליו כו' אמר אביי ל"ש אלא תבשיל אבל פת לא מ"ט מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא וכן דייסא נמי לא מלפתא דא"ר זירא בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא תני ר' חייא עדשים שבשולי קדרה פי' שנשארו בלא מתכוין סומך עליהן משום ע"ת פר"שי מעי"ט ולא אמרינן לא חשיבי ובטלין וה"מ דאית ביה כזית א"ר יצחק ברי' דכ"י שמנונית שע"ג הסכין גוררו פי' מעי"ט וסומך עליו משום ע"ת והוא דאית בי' כזית וכתב המרדכי וז"ל פר"שי סומך עליהם מעי"ט ולא בי"ט עצמו וכ"פ כ"י דצריך להתנות מעי"ט ולומר אם אשכח מלעשות ע"ת אסמוך ע"ז התבשיל או על השמנונית זה הנגרר מן הסכין ואשמעינן ר' חייא דהא דתנן עושין תבשיל ה"מ לכתחילה אבל היכא דשכח עבדינן כדפי' ובירושלמי איכא פלוגת' אם צריך להתנות מעי"ט ואיכא מ"ד שא"צ להתנות מעי"ט גם ע"ז סמך הר"ש מבונבורק והתיר לסמוך עליהן בי"ט עצמו בלא תנאי משום דבשל סופרי' הלך אחר המיקל ע"כ וכתב עליו מהר"י קארו וז"ל ומ"ש דאשמועינן כ' חייא דהא דתנן עושה תבשיל מעי"ט ה"מ לכתחילה כו' שנראה מדבריו שאין סומכין על עדשים שבשולי קדרה אלא בדיעבד דוקא לא משמע לי הכי מפשיטי דמילת' אלא לכתחילה נמי סומכין על עדשים שבשולי קדרה או על שמנונית שנדבק בסכין שאם אין לו בעי"ט שום תבשיל אלא עדשים שנשארו בשולי קדרה או אותו שמנונית שנדבק בסכין יכול לערב עליהם לכתחילה ע"כ. ואני אומר מדלא קאמר מערבין על עדשים שבשולי קדרה אלא סומך עליהם קאמר דהיינו בשעת הדחק שלא עשה תבשיל לשם ע"ת וגם אין לו תבשיל ברווח שיכול להניח לשם עירוב ולשומרו עד שבת סומך עליו בשעת הדחק אבל לכתחילה ביזוי מצוה הוא וצריך לעשות תבשיל כלישני' דמתני' ועושה תבשיל כו' שהוא לכתחילה ומ"ש המרדכי שהר"ש מבונבורק סומך על הירושלמי ולסמוך עליו אפי' לא התנה מעי"ט לא נהירא כי אין בו מחלוקת בירושלמי אלא דבעי לדיוקי דלא בעי תנאי ודחה דבעי תנאי וכך אסקינן בירושלמי חייא רבה עלה לביתו אמרון לי' אנשינן מערבה א"ל אית הכא טלפוחין מן אתמול א"ל אין הדא אמרה א"צ להתנות א"ר חסדא תנאי ה"ל לר' חייא הגדול אלמא דדחי ר' חסדא וא"ל דהדא אמרה הוא כמו עסק הלכה דסתמא דתלמודא דפליג עליה דר"ח וז"א דהא איכא נמי התם הדא אמרה אע"פ שאין בה כזית ודחה אית הוי בה שיעור והך דחיי' היא פסק הלכא וקושטא דמילת' ה"נ דברי ר"ח ומו"מ כראה דלא בעי להתנות מעי"ט אלא תבשיל שנשאר בלא מתכוין כגון שולי קדרה והדומה לו אבל מי שעשה תבשיל מיוחד לשם ע"ת או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו אח"כ להתנות עליו ולברך עליו ושכח מלהתנות ולברך עליו סומך עליו בדיעבד כלישנא דמתני' ועושה תבשיל מעי"ט וסומך עליו והברכה שצריך לברך עליו לכתחילה ולהתנות עליו להדיא אינו מעכבת כי הברכות אינו מעכבות: