אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ב › סימן ו

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן ו

סימן ה

דין דלכתחילה אין לו לשום ארם לסמוך על ע"ת של גדול העיר אלא כל אדם עריך להניח עירוב בבית וכל מי ששכח מחמת עצלותו שלא הי' הרד בדבריה' בין צורבא מרבנן בין ע"ה אין יכול לסמוך על אחרים אכל מי שהי' טרוד שלא היה יכול להניח יכול לסמוך על אחרים ואם הוא ע"ה ולא ידע שמחויב כ"א להניח וסמך על גדול העיר חשיב כאונס אכל אש הוא בר בי רב חשיב כפושע ואין יכול לסמוך:

נחזור לסוגיא ושלחו מנות לאין נכון לו מאי לאין נכון לו אמר כ' חסדא למי שלא הי' לו להניח ע"ת כגון שהיה טרוד בעי"ט ולא הי' לו פנאי להניח אבל אם ה"ל פנאי להניח ולא הניח פושע הוא וכתב הר"אש וז"ל דכל אדם חייב להניח ע"ת ואין לו לסמוך על גדול העיר שמניח על כל בני העיר כדאמרינן לקמן שמואל מערב אכולה נהרדעא ר' אמי ור' אסי מערבי אכולא טבריא דודאי גדול העיר יש לו לערב על כל בני עירו נ"מ למי שהי' טרוד ולא הי' יכול לערב או ששכח ולא עירב אבל לכתחילה אין לו לאדם לסמוך על עירוב של גדול העיר אלא צריך כ"א להניח בביתו עירוב ואם נזכר ולא הניח עירוב ולכתחילה סומך על גדול העיר פושע הוא ואינו יוצא בעירובו כדאמרינ' לקמן ההוא סמיא דהוה מסדר מתני' קמי' דשמואל יומא חד חזיא דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אנחת ע"ת א"ל סמוך אדידי לשתא אחרינא חזייא דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אנחת ע"ת א"ל פושע את לכולי עלמא שרי ולדידך אסור ע"כ פי' אפי' האי סמיא שלא הי' בא לסמוך על אחר אלא ששכח מלהניח ע"ת נקרא פושע בפעם ב' משום שה"ל ליזהר מכ"ש מי שלכתחילה אינו רוצה להניח ובא לסמוך על אחרים אבל לפי עי' הר"ן אין כאן ראי' שכתב מש"ה א"ל פושע את דכיון דעציבת (גלית) אדעתיך שאינך רוצה לסמוך בשל אחרים ואף אני אין דעתי לסמוך על הפושעי' שאינן רוצין לסמוך עלי ע"כ ולפ"ז צ"ל דודאי מצות חכמים שיעשה אדם ע"ת לעצמו ולא יסמוך על אחרים אבל מ"מ אי לא עביד וסמך על אדם גדול שיניח עליו יכול לבשל ולסמוך עליו כ"ש אם שכח אפי' כמה פעמים שיכול לסמוך על אדם גדול וה"ה חבירו שלא הניח עליו אבל אם לא הי' דעתו לסמוך על אחר מיד כשנודע לו שלא הניח ע"ת ובעי לאתשולי עלה והוא פעם ב' שלא הניח ע"ת מחמת שכחתו חשבינן לי' כפשיעה ואסור לו לבשל מי"ט לשבת אבל דוחק הוא לפרש כך ס"ס מאחר שעציב בדעתו ואינו יודע מה לעשות למה לא יסמוך על אחר ומה בכך שלא הי' דעתו מתחילה לכך אולי הי' סבור למצוא לו תרופה אחרת אבל מאחר שאין לו היתר אחר מוכרח הוא לסמוך עליו ועוד הלא משנה של אשתקד הי' ג"כ סומך על שמואל ולמה לא ה"ל לסמוך ג"כ עליו ומה שהי' עציב היינו שלא הי' יודע אם הניח שמואל ג"כ עליו שלא יחשיבנו לפושע והעיקר נראה בעיני לפרש מצות חכמי' להניח כל אדם בע"ע ולא לסמוך עליו והיכ' שאין מניח ובא לסמוך על אחר והוא א' מן היודעים בה' י"ט שצריכין לערב ע"ת בכל עי"ט ועבר (אדבריהם) ולא הניח אין לך פושע גדול (ממנו) אכן א' מבע"הב אשר אין בקיאים בה' י"ט והי' בדעתו לסמוך על גדול העיר או על אחר לית בי' חשש ויכול לסמוך על אחר המניח עליו אבל השוכח לעולם פושע הוא ופשיעה קרוב למזיד ואם שוכח נקרא פושע לתשלומין אפי' גבי שט"ח כ"ש שהוא פושע בדת אלהינו שה"ל להיות חרד בדבר אלהינו וע"כ אין לו לסמוך על אחר מש"ה האי סמיא נמי זימנא קמיית' הוי שמואל סבר אולי מקרה הוא ואיזה טרדא גרמה לו שלא הי' יכול להניח או שמרוב טרדא שכח להניח והוי כמו אונס אבל כשראה שאף בזימנא ב' שכח ראה בו שעצל הי' בדת אלהינו ונקרא פושע שוב אין לו לסמוך על אחרים ויש שרצו לדקדק מדברי רש"י שפי' לדידך אסור שאין דעתי על המזידין והפושעי' שאינן חרדין לדברי חכמים משמע שאם הי' דעתו אף על המזידין שיכולין לסמוך עליו ודבר תימה דע"ת תקנת חכמים היא וכי תקנו חכמים לחטאים ולפושעים ועוד מאחר ששמואל לא הי' דעתו על הפושעי' ולא רצה לתקן אותה אנו נתקן אותה. כלל הדבר כל מי ששכח מחמת עצלותו שלא הי' חרד בדבר ה' בין צורבא מרבנן בין ע"ה אין לו לסמוך על אחרים שהניחו אבל מי שהי' טרוד שלא הי' יכול להניח או ששכח מחמת אונס יכול לסמוך על אחרים שהניחו ולכתחילה אין לסמוך על אחרים ואם סמך ולא ידע שמחויב כ"א להניח כסתם בע"הב חשיב כאונס אבל אם הוא בר בי רב חשוב בפושע שה"ל לדקדק במצות ולא להתרשל בהן אפי' אם לא ידע מ"מ פושע הוא ששגגת תלמוד עולה זדון:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה