ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מ
דין דכל אוכל נפש מותר ע"י שינוי אפילו אינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעי"ט והחרדל מן הדין מותר לטחון אותו ברחיים והפלפול אשור לטוחנו ברחיים ובארנו דיש ללוש ור"י מזלך מעי"ט משום שהם טובים יותר אש רוצה לגרור גבינה בכלי שהוא מורג חרוץ כעל פיפיות עריך שינוי ואם אינו מפיג טעמו דינו כתבלין:
פסק כתב הסמ"ג וז"ל מדתנא והמלח במדוך של עץ למדנו שכל מלאכת אוכל נפש מותרת ע"י שינוי אפי' בדבר שאינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעי"ט וי"מ דהיינו דוקא לחד אמורא שאמר מלח אינו מפיג טעמו תבלין מפיגן טעמן כדלקמן דלאידך לישנא דאמר לפי שאדם יודע כמה קדירתו צריך מלח לכך צריך שינוי ליכא למשמע מיניה דשמא מלח מפיג טעמו וא"כ הוא תימא שכבר כתבתי שר"י פוסק להחמיר בשתי הלשונות ולפ"ז אין ראייה בכורה להתיר ומ"מ כראה דלק"מ דאף להאי מ"ד מלח אינו מפיג טעמו הוא שרי אפילו בלא שינוי ותדע מדעבד בגמ' תרתי איכא בינייהו כו' והאי א"ב דאוכל נפש כו' לא עבד ש"מ דכל אוכל נפש מותר ע"י שינוי א דבעי שינוי הניכר' כתב הרב המגיד בשם הרש"בא שאסור לטחון החרדל ברחיים שלו שהרי זה דומה לשחיקת הפלפלין שאסורה משום עובדא דחול אבל נדוך הוא כדרכו וכ"כ הר"ן בשמו אבל המרדכ"י כתב בשם רבינו יקר דמותר לעשות חרדל בריחיים שלנו בי"ט ע"כ ודבריו נראין עיקר שמן הדין היה ראוי להתירן אפי' ברחיים מאחר שמפיג טעמו ככל התבלין אלא שמחזי כעובדא דחול ולא אמרינן זה אלא בפלפלין שדרכן בכך אבל חרדל שאין דרכו לטחון ברחיים אין לך שינוי גדול מזה. ולקמן בע' המביא גבי דדרו באגרא כו' פי' התו' דסגי בשינוי אפילו להחמיר דנפיש בטירחא כ"ש הכא דזוטרא בטירח'. מ"כ בדרשות מהר"יל וז"ל אמר מהר"י סג"ל שכך מ"כ בספר סמ"ק שיש ללוש עיסת ורימ"זלך מעי"ט לצורך י"ט דאיפשר ואדרבה הישנים יותר טובים מחדשים ע"כ וכתב הכלבו שהגרגר שקו' אור"יגה אסור לעשות בי"ט לעי שהעשייה מבערב טובה ע"כ והרי"בש כתב שנשאל אם מותר לגרור הגבינה בכלי שהוא מורג חרוץ בעל פיפיות והשיב דנראה שצריך לעשות איזה שינוי דומיא דמלח שהרי אם היה עושה מעי"ט לא היה מפיג טעמא ואם הוא שמפיג טעמא א"צ דומיא דתבלין ע"כ: