אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק א › סימן כח

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן כח

סימן כז

דין אם זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן ולא בתוכו אסורין ואם אין שם קן אחר מותרין וכגון שאינם פורחים אלא מדדין מעט מעט וכיון שאינו פורח אפי' אם יש קן תוך חמשים אמה אם אינו עומד להדיא בענין שיוכל לראותו אלא עומד תוך קרן זויות מותר שאינו מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות את קינו בכל פעם ואווזין ותרנגולים ויוני הרדסאות א"צ זימן ומותר לטלטל ושביק ולברור איזה שירצה בתרנגולת העומדת לאכילה ומ"מ לכתחילה יש ליזהר וביארנו דיונים קטנים אפי' פורחים מעט אין חייבין עליהם משום צידה אם לא שיכולין לפרוח חוץ לתחום:

מתני' בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין ואם אין שם אלא אילו הרי אילו מותרין ונפרשהו לקמן ומסיק לוא מסייע ליה לכ' חנינא דאמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב עי' וה"נ אמרינן הנך מעלמא אתו אמר אביי בדף פי' דרך כל שובכין להיות מעט מן דף העליי' בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזרי' לקן דאיכא לובא דעלמא וקרוב כבא אמר בשני קינין זו למעלה מזו עסקי' פירש"י דבשתיהן גוזלות וזימן את שבזו ולא זימן את שבזו ולמחר בא ולא מצא בתוך הקן שזימן אלא לפניו ובאותו שלא דמן לא מצא לא לפניו ולא בתוכו הלכך אסירי ולא משום חששא דיוני דעלמא אלא מאחר שלא מצאן במקומן ועוד שבקן האחר המוקצה לא מצא כלום יש לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן לא מתוכו יצאו אלא מתוך המוקצה ומסיק לא מיבעי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך אישתרבובי אישתרבוב ונחית אלא אפי' זימן בעליונ' ולא זימן בתחתונה ובא ומלא בעליונה ולא מצא בתחתו' הנך כמר אסירי דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך סרוכי סריך וסליקו וכתב מהר"י קא"רו (בסי' תצ"ז) וז"ל ור' ירוחם כתב בחלק הד' דבלי רבא אבל כל שאר פוסקי' לא הזכירו דבר זה כלל ואפשר שטעם משום דהא דאמרי אביי ורבא לאו לקושטא דמילתא אמרי הכי אלא לדחות דלא לסייע לכ' חנינא וכיון דק"ל דהלכה כר"ח כדאי' בפרק לא יחפור אית לן למימר דטעמא דמתני' משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ותו לא צריכין לאוקמא בשני קינין זו למעלה מזו הלכך איכא למימר דשני קיני' זו למעלה מזו אפי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה שרו דכיון דאותן שזימ' מצאם במקומן לא חיישינן להו כלל ע"כ והנה מ"ש מצא במקומן לאו דוקא במקומן ממש שהני לפני הקן מצאם דאי מלאם בתוך הקן דליכא ריעותא פשיטא דשרי אלא צ"ל במקומן שלא יצאו לגמרי כגון השניי' (האחרים) אבל מ"ש הלכך איכא למימר גבי שני קינים אפי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה שני בודאי אילו הדברי' יצאו מעיו בלא עיון דאיך לא חיישינן בשתי קינין לשבקיה להאי סברא דלא אמרינן אישתרבובי (אישתרבוב) או סרוכי סריך ולא נאסרו (משום) קן השנייה סוף סוף נאסרה אותה קן גופא משום דאית ביה ריעותא שהרי נמצאו לפני הקן א"כ אמרינן הני קמאי אזלו והני אחריני נינהו דהא ק"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ כל היכא דאיכא ריעותא אמרינן קמאי אזלי והני אחריני נינהו אבל מ"מ יש לתמוה על דברי ר' ירוחם על מה הביא דברי רבא שהרי איכא למיטעי ולומר דוקא בכ"הג דאיכא שני קינין כו' הוא דאסרינן אבל בחד קן לא אסרינן דליתא מאחר דק"ב כר"ח דהולכין אחר הרוב. תו מסקינן בסוגי' כל הני דאסרתן כגון זימן שחורים ומצא לבנים או זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן דאסורין וקתני במתני' שאם אין שם אלא אלו מותרין לא איירי (במפריחין) אלא איירי בגוזלות שאינן (מפריחין) מש"ה כי ליכא קן אחר מותרין דליכא למיתלי דאתי מעלמא אלא מדדה מעט מעט וכיון שאינו פורח אפי' אם יש קן בתוך חמשים אמה שאפשר לו לדדות ממנו אם אינו עומד להדי' בענין שיוכל לראותו אלא עומד בתוך קרך זויות כזה מותר שאינו מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות קני בכל פעם. תו אמרינן תניא בד"א ביוני שובך וביוני עליי' וצפרים שקננו בטפיח' או בבירה אבל אווזין ותרנגול' ויוני הרדסיאות אינן צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם כ"כ הרי"ף והר"אש. וכ' בהגה"ה אשי"רי בענין תרנגולת ואין לחוש אי מטלטל ושביק להו ויכול לבכור איזה שירצה דכולן חזו לאכילה ומותרין כולן לטלטל ע"כ וכן יראה מדברי הרמ"בם וכל זה בתרנגולת העומדת לאכילה אכן לכתחילה י"ש יתן עיניו מעי"ט ויברור לומר זה וזה אני נוטל. ועוד כתב הר"אש הא דמשמע הכא בסוגיא דיוני שובך אינן אסורין אלא בלא זימון והקשה ה"ר יוסף דלקמן בריש א"צ (סי' ג') תניא הצד יוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקננו בטפיחי' חייב וי"ל דהתם מיירי בגדולים והכא מיירי בקטני' כדאמרינן התם גבי חיה שקננה בפרדס הא בה הא באמה ע"כ. והתוס' כתבו במשנה דלעיל דאין מוליכין את הסולם וז"ל תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהן משום צידה כדאמרינן לקמן הצד יוני שובך ויוני עליי' חייב וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ע"כ ולפ"ז אם פורחים חייבי' משום צידה ותימה דהא מסיק הגמ' לעיל דלא איירי במפריחין אלא במדדין דאי במפריחין אסור דחיישינן דלמא מעלמא אתו פי' ואסורין משום מוקצה ותיפוק ליה דחייב משום צידה ע"כ נראה העיקר כפי' הר"אש שעי' דבקטנים איירי ומש"ה כשזימנם אפי' מפריחין שרי דמאחר שהן קטנים אפילו הן פורחות קצת מ"מ חלושות הן ולא שייך בהו צידה הנראה בעיני כתבתי. שוב מצאתי כתוב בתשובת הר"אש (והביאו ב"י בסי' תק"יז) וז"ל ישראל שאמר לכותי מעי"ט קנה לי יונים למחר לצורך י"ט דע כי לא יפה עשה לקנות לו במעות בי"ט כי אסור לקנות בי"ט אפי' בלא מעות אלא בכה"ג דאמרינן בע' א"צ הולך (אדם) אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד כו' ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח הלכך זה שצוה לכותי לקנות לו לא יפה עשה אבל אם עשה כבר בדיעבד מותר לאכול ממנו אפי' בו ביום ובלבד שלא יהו היונים מפריחין ולא יהיו אסורין משום מוקצה כדאמרינן בבכל מערבין ההיא ליפתא דאתא למחוזא חזנהו רבא דכמישי אמר הני ודאי מאתמול עקרינהו מאי אמרת מחוץ לתחום אתו הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הכא דאדעתא דגוים אתו וקנייה זה בלא דמים בי האי בפ' א"צ ואע"ג דנלקטו לשם כותים אם נלקטו היום היו אסורים משום מוקצה הלכך אם היוני' גדולים שיכולין לפרוח חוץ לתחום אסורין משום מוקצה ואם לאו מותרין בדיעבד היכי שקנאם אבל אם רגילין לעשות כך אסור לאכול מהם אפילו קנו כבר דזה אין נקרא דיעבד אלא לכתחילה כיון שרגילין בכך ע"כ. (א"ה מכאן ועד סוף הסי' היה בלתי מסודר ומוכן והנכון בעיני לסדרו) ותימה לפרש שמה שכ' הר"אש שאסורין משום מוקצה דחוץ לתחום קאמר דאז לא הוי אסור אלא לישראל הבא בשבילו ואפי' לאותו ישראל גופא תיפוק ליה שהוא דבר הבא מחוץ לתחום אדעתא דכותי' דשרי לכ"ע אלא בודאי איסור מוקצה דמחוסר צידה קאמר דהוי כמוקצה דמחובר שהכי מדמה אותו לפירות שנלקטו היום ודוקא חוץ לתחום הוא דהוי וחוסר צידה ואסור לכל ישראל כמוקצה דמחובר שמודה בה ר"ש כדפרי' ואע"ג שהן קטנים מ"מ כשהן גדולי' כ"כ שיכולין לפרוח עד שבאו חוץ לתחום הוי כמחוסר לידה אבל בתוך התחום אע"ג שיכולין לפרוח מ"מ אינם מחוסרים צידה כדפרי'. וכן יראה מלשון רש"י שפי' בפ' א"צ גבי הא בה והא באמה ופי' בה בילד א"צ זימון שאינו יכול לברוח ומדלא פי' שאינו יכול לפרוח אלא לברוח כ"ל מן האדם כי האדם משיגו ואצ"ל הבא מצודה ונצודנו ואין להקשות ממ"ש הרש"בא והביאו ב"י בסי' תל"ז) וז"ל כותי שהביא דורון לישראל בי"ט בני יונה קטנים משובכו שיש לו בעיר כראה דמותרין הן כיון שאין צריכין צידה דהוי לי' כפירות שאין במינן במחובר דאפילו מחוץ לתחום מותרין למי שלא באו בשבילו אע"ג דפירות של ישראל ממש שבאו מחוץ לתחום אסורין בין לו בין לאחרים דמוקצין הן כ"ש חוץ לתחום הקצו אותן הבעלים מדעתן של ישראל צריכין הכן אבל של כותי א"צ הכן ע"כ אלמא דאיירי שיכולין לפרוח מדחיישינן בהו שבאו מחוץ לתחום אפ"ה חשבינן כדבר שאין במינו במחובר לפי שאין מחוסרין צידה הפך דברי זה אינו התם איירי בקטנים שאינם יכולין לפרוח ומוקצה שלהן שלא הוכנו מאתמול והוי כשאר מוקצה שאינו במחובר אלא שהובא חוץ לתחום דשרי לישראל אחר ה"נ האי מוקצה דבני יונה דמותרין פי' לישראל אחר אבל לא לי::

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה