ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ב
דין חלב של בהמה העומדת לאכילה ונחלב לתוך הכלי בי"ט ולא לתוך הקדירה אסורה ועוד בארנו דתלישה מן המחובר אסור בי"ט ולא התירו בי"ט רק מלישה ואילך:
פסק כתב הרא"ש וז"ל ויראה מה שתפס הרי"ף ז"ל שינויא דרבה עיקר אע"ג דר' יוחנן אית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו משום דנראה לו גזירה רחוקה לדמות ביצה למשקין שזבו אד לפירות הנושרים כדמפרש בגמרא משום דביצה בלועי ופירות מיגלו וקיימי וביצה אוכלא ומשקין לאו אוכלא הילכך נ"ל לפרש משום הכנה כיון דק"ל הלכה כרבה דאית לי' הכנה ע"כ ומהא שמעינן כל היכא דמיגלו אית לן למיגזר משום פירות הנושרין או משקין שזבו אפי' היכא דלא שייך טעמא דהכנה כגון חלב של בהמה העומדת לאכילה ונחלב לתוך הכלי ולא לתוך הקדירה דאסורה החלב גדרה משום משקין שזבו דחלב כמי משקין הוא ולזה כיון הרא"ש במ"ש שהרי"ף לא כתב טעמא דמשקין שזבו משום שגזירה רחוקה והיא) אבל היכא שגזירה קרובה ראוי לחוש לדברי ר' יוחנן דהילכתא כוותי' ברוב דוכתי' ואהא דמסקינן בסוגיא גזירה שמא יעלה ויתלוש כתבו התו' תימא דלקמן גבי כותי שהביא דורון לישראל אמרינן אם יש במינו במחובר אסור ופיר"שי משום דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולא יומא והשתא תיפוק לי' משום טעמא דהכא וי"ל דלקמן מיירי דבעי מרא וחצינא דלא שייך טעמא שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מדכר הואיל ואינו יכול בקל לתלוש וראיי' מדאמרינן במס' שבת כותי שהדליק את הנר משתמש ישראל לאורו ואם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו ואמאי לא חיישינן שמא ידליקנו ישראל בעצמו אלא אדכורי מדכר ומה"ט אכל הכ"א ממי"ץ דג שצלאו שפחתו בשבילה דלמאי ניחוש דהא לא צלאתו בשבילו וכ"ת (שמא) יצלנו בעצמו הואיל ואיכא טירחא אדכורי מדכר ולא נהירא דהא בהדיא בתו' אמרו אם מכירו אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה. עי' לבשל בשבת אך תימא אמאי חיישינן שמא יעלה ויתלוש והא תלישה דאוכל נפש שרי לכתחילה וכן קשה מלקמן דאמרינן דאין צדין דגים וכו' והא אוכל נפש הוא ותירץ ר' נתנאל מקינ"ון דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וגי' וסמיך לי' ושמרתם את המצות אותן מלאכות שמשימור ואילך מותרת (דהיינו מלישה ואילך) אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורות ועוד אומר מורי דבירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור ע"כ ומש"ה אסרו הרקדה הראשונה בי"ט אפי' ע"י שינוי כמו שנפרש לקמן אי"ה בפ' אין צדין (סי' כ"ז):