ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן יד
ישראל עושה חיל, עוסק בתורה יומם וליל ה"ה ידידי הרב המפורסם לגאון ולתפארת' גפן אדרת, סיני ועוקר הרים, כבוד שמו מפארים, מהו' ישראל פריינד נ"י אבדק"ק סאסרעגען יע"א.
מכתבו היקר מיום ה' לס' צו תרס"ט לפ"ק קבלתי לנכון ואודות שאלתו בנידון מי שמכר פרה מבכרת לגוי בכסף לחוד וגם ע"י האנדשלאג כנהוג אם יש להתיר לעשות מום בספק בכור כזה ע"י גוי. והנה ידוע לכל שכבר התירו רוב האחרונים בכה"ג להטיל בו מום ע"י גוי בפרט ע"י גוי קטן או ע"י גוי שיאמר לגוי אחר דהו"ל אמירה דאמירה, וימחול כבוד הדר"ג נ"י לעיין בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"א סי' קנ"ט שכתב וז"ל:
והפרה הנמכרת ע"י ערבון ותקיעת כף בזה יש לעיין דרוב האחרונים הסכימו להתיר ע"פ קנין סטומתא מיהו לע"ד נראה דבנ"ד ולענין הטלת מום ע"י נכרי מותר לדברי הכל ומקודם צריך להבין הא דכתבו הקדמונים להצריך במכירת בכור כסף ומשיכה משום דמספקא להו כמאן הלכתא, והרי לענין הטלת מום ע"י נכרי דאינו אסור רק מדרבנן. הי' לכאורה מקים לומר דדי בקנין אחד לבד כסף או משיכה ואז הוה ספיקא דרבנן ולקולא וכו', אמנם י"ל דהרי עיקר הספק הוא בהקנין אם קנה הנכרי או לא ובכה"ג בפלוגתא דרבוותא מוקמינן בחזקת מ"ק כדאמרי' בגמ' ב"ב דף ל"ב ע"ב ע"ש. א"כ מחמת חזקת מ"ק הפרה הוא ודאי של ישראל ואין להנכרי הלוקח שום עסק בזה וממילא הולד ודאי בכור ואסור בהטלת מום גם ע"י נכרי, ומעתה בנ"ד דבאמת קנה הנכרי הפרה ע"י סטימתא ולענין קנין הפרה אין לנו שום ספק דקנאה הנכרי מחמת סטימתא, ורק דנאמר דקנין דרבנן אינו מועיל להתיר איסור, וא"כ אין לנו ספק רק לענין איסור, ובזה שפיר יכולין לסמוך לענין הטלת מום ע"י נכרי על קנין כסף לחוד מטעם סד"ר לקולא וזה כפתור ופרח בס"ד עכ"ל:
ולכאורה היה מקום לדון ולומר דקנין סטימתא וגם קנין כסף ביחד מועילים לפטור את הולד מבכורה מעיקר הדין וא"צ כלל להטיל בו מום, וכמ"ש כבר בשו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' כ' דהרי מובא ברי"ט אלגאזי ז"ל ה' בכורות פ"ב בשם הבני יעקב בשם מ' יעקב ן' פורנה ז"ל שהקשה דאמאי לא יועיל קנין כסף לחוד מכח ס"ס דילמא כרש"י דהלכה כר"ל דקנין נכרי בכסף ואת"ל כר"ת דהלכה כריו"ח דילמא כהרמב"ם וסיעת דגם לריו"ח נכרי קונה בכסף או במשיכה דדרשינן לעמיתך בכסף ולנכרי בהא או בהא, ותירץ הרי"ט אלגאזי דכיון דס"ס הוא מטעם רוב כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב כמו כן לא מהני ס"ס לגבי ממון להוציא מיד המוכר, וכיון דלענין ממון לא מהני ס"ס איסורא בתר ממונא גריר ואיך ניקל לענין איסורא יע"ש, ולפי"ז היכא דאיכא קנין סטימתא (האנדשלאג וכיו"ב) א"כ לענין ממון הלא מהני קנין סטימתא, ולגבי איסורא הא שרי מטעם ס"ס, עכ"ד הג' בעל הרי בשמים אלא שכתב בסוף דבאמת זה לא הוי ס"ס כיון דהוא משם אחד (כתוס' כתובות ט' א' דשם אונס חד הוא) – ונוראות נפלאתי עליו שלא עיין בפנים בהרי"ט אלגאזי שם, שכתב דהבני יעקב דחה ס"ס זה מטעם דהוא משם אחד וע"ז אמר הרי"ט אלגאזי דלא הוי ס"ס משם אחד כיון דאיכא תוספות בספק הב' לענין אחר דלספק הא' שמא הלכה כר"ל אין מציאות קנין לגוי אלא בכסף. אבל לפי ספק הב' שמא הלכה כהרמב"ם מוסיף עוד דהגוי יש לו קנין בכסף ובמשיכה משא"כ בספק הא' יעו"ש, וא"כ שפיר יש לסמוך על ס"ס הנ"ל לענין איסור ומועיל לפטור הולד מן הבכורה מעיקר הדין:
אמנם באמת אחר העיון אין אנו יכולים לסמוך על ס"ס הנ"ל מטעם אחר, והוא עפימ"ש הרי"ט אלגאזי ז"ל שם. בהשגה השניה על הבני יעקב ז"ל, וזה לשונו:. גם מ"ש הרב בני יעקב לסתור ס"ס זה מטעם דהמתבונן היטב יראה בעיניו דהספק האחרון סותר להראשון וכו' יעי"ש. לע"ד אינו סתירה דלמאי דקיי"ל דלא בעינן ס"ס מתהפך כמו שהעלה הפר"ח וכמו שהביא דבריו מהר"י ן' פורנה ע"ז, א"כ י"ל דאף דבצד א' נראה כסותר מ"מ י"ל הס"ס לצד האחר שאינו סותר הראשון, דהיינו ספק אם הלכה כהרמב"ם דאפילו נר' יוחנן בין משיכה ובין מעות קונות, ואת"ל דאין הלכה כהרמב"ם אלא כמ"ד דלריו"ח אינו קונה אלא במשיכה, שמא אין הלכה כריו"ח אלא כר"ל ולר"ל גוי קונה בכסף ובכה"ג אינו סותר כלל עכ"ל רי"ט אלגאזי ז"ל:
ומעתה התינח אי קיי"ל דלא בעינן ס"ס מתהפך כמ"ש הפרח ז"ל שהיה מחכמי הספרדים אבל לדידן האשכנזים שאנו נמשכים אחרי היראת רבינו הש"ך ונמשכו אחריו מהר"י ן' פורנה ורי"ט אלגאזי ז"ל שהיו ג"כ מחכמי הספרדים ועי' בפרי מגדים ז"ל שדחה בסי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ד השגות הפר"ח על הש"ך ז"ל ועפי"ז כתב שם באות ט"ו ז"ל, ע' שיך ולהלכה קיי"ל כן לחומרא דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס עכ"ל, א"כ אין אני יכולים לסמוך על הס"ס לצד האחר שאינו סותר הראשון כמ"ש הרי"ט אלגאזי ז"ל, כיון דאנן קיי"ל דס"ס שאין מתהפך לא הוי ס"ס, וכאן א"א להתהפך דאם תתהפך הס"ס אז הספק האחרון סותר להראשון כנ"ל, א"כ אין לסמוך על ס"ס הנ"ל, וע"כ מצד ספק צריך להטיל מום בולד זה ע"י גוי קטן או ע"י אמירה דאמירה כמ"ש בפתח דברי. ומאפס הפנאי להאריך בפלפולים אקצר ואומר שלום. הכ"ד ידידו ואוהבו נאמנו,
גרשון הק' שטערן. הרב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א