ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן ח
שוכ"ט לכבוד הרב הגאון החו"ב מהו' מנשה אייכענשטיין נ"י בק"ק רישא יע"א
גליונו הנדפס ד' ניסן שנת תרס"ה בענין היתר ממאה רבנים קבלתי לנכון, והנוגע לדינא דבריו צדקו יחדיו וגם אני מסכים עמו להתיר להאברך מהו' מרדכי דוד ענקער נ"י מילידי ראזוואדוב יע"א לישא אשה על אשתו וכו' ולא באתי אלא בשביל מה שכתב חותנו הגאון העצום מהו' יהושע האראוויטץ אבדק"ק דזיקוב בשם גדולי המחברים שהקשו בגוף הדבר אשר האריכו אם רגמ"ה גזר במקום מצות פ"ו דמדוע לא נימא דעשה דפ"ו דוחה לל"ת דחרם וכמו שהקשו התוס' בגיטין ואי די"ל דחרם רגמ"ה דקבלו הדור על עצמם דינו כנדר וחשיב כל"ת ועשה דהא לאחר אלף החמישי הוי לכ"ע רק מדרבנן (ע' תשו' נוב"י מהד"ת אהע"ז סי' ח') ואיסור דרבנן לא חשיב רק כל"ת לחוד, וכתב חותנו הגאון שליט"א דנעלם מהם דברי הר"ן בריה והרא"ש בפ"ג דמו"ק שכ' דגם שבות דרבנן לא נדחה דחכמים עשו לדבריהם של תורה וגם איסור דבריהם חשיב כל"ת ועשה והה"ד בכל איסור דרבנן והאריך בזה – והנה אדמו"ר הגאון בעל מהר"ם שיק ז"ל בחלק אהע"ז תשובה ד' האריך בקושי' זו ויעו"ש שכתב דגם בעוד שהיה חל החרם דר"ג מדאורייתא ג"כ לא היה רק ל"ת לחוד דהעשה דכל היוצא מפיו יעשה לא שייך בזה יעויש, וממילא דלא שייך לומר דחכמים עשו לדבריהם כשל תורה מאחר דגם בשל תורה ליכא בזה כ"א לית לחוד וז"ב וימחול לעיין בתשובת מהר"ם שיק הנ"ל מה שתירץ על קושי' הנ"ל דליתי עשה דפ"ו ולידחי הל"ת – ולענ"ד נראה לדון בדבר החדש די"ל דעשה דפ"ו אינו דוחה לית, והוא עפ"י מ"ש בס' רב שלום עה"ת פ' תצוה בשם הגאון החסיד שבכהונה מהו' נתן אדלער זי"ע בפ' ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי, והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת השש, דידוע דבגדי כהונה היו שעטנז, והכהנים היו רשאים ללובשם מכח עשה דוחה ל"ת, והנה אף דאמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה וכו', אבל במקום שעשה זו דוחה ל"ת פשיטא שצריך לקיים העשה לשמה, כדי שתדחה הל"ת, וז"ש ועשו בגדי קודש וגו' לכהנו לי, לי. לשמי דייקא וקשה למה דוקא לשמה, לז"א והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת השש והיה שעטנז, ועכ"ח מכח עשה דוחה ל"ת, א"כ צריך לשמה דוקא, ע"כ דפח"ח והנה ידוע דמצות פו"ר שיש בה הנאה גופניית קשה מאוד וכמעט א"א לקיימה לשמה בלתי לה' לבדו, ע"כ אין להתיר במקום איסור מכח עשה דוחה ל"ת, ועיין בס' דרך פקודיך להרה"ג מהו' צבי אלימלך שפירא זי"ע דף כ' ע"ב שהביא מסה"ק נועם אלימלך בפ' וישלח שכתב שראה בפוסקים דמש"ה לא תיקנו לברך על פרי' ורבי' קודם הזיווג משום דא"א למצוה הזאת שתעשה בלא צחצוחי תאות יצה"ר ע"ש, וא"כ מה"ט נמי לא אמרינן בזה עשה דוחה ל"ת, ומה שלא תירצו התוס' בגיטין מ"א כן י"ל באמת הו"מ לתרץ כן, אלא דעדיפא מיני' מתרצי דבדידה ליכא עשה דאפילו מיפקדא אפשר לה באחר, אבל כאן דל"ש לתרץ כן דעלה דידה לא שייך האיסור דב' נשים כמ"ש הבאה"ט אהע"ז סי' א' סק"כ בשם הלכות קטנות סי' ל"ח יעו"ש, שפיר י"ל כנ"ל.
ומש"ל בשם הנועם אלימלך ז"ל דא"א למצוה הזאת שתעשה בלא צחצוחי תאות יצה"ר, ד"ז כתוב במדרש ומובא בילקוט שמעוני (תהלים סי' נ"א) על הפסוק הן בעוון חוללתי וגו' ר' אחא אמר בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים א"א שלא יהא צד אחד בעון (פי' בשמן רענן, צד אחד בעון. במה שמתכוון להנאת עצמו) אמר דוד כלום נתכוון ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא לצורך עצמו שמשעה שעשו צרכיהם זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן ואתה מכניס כל טפה וטפה ז"ש דוד כי אבי ואמי עזבוני וגו' עכ"ל – וא"כ ודאי מסתבר דמצות פו"ר דא"א שלא יהא צד אחד בעון אינו דוחה ל"ת, וכמש"ל בשם הגאון ר' נתן אדלער זצ"ל דאם לא מקיים העשה לשמה אינו דוחה ל"ת, ומה שמצינו בש"ס בכמה מקומות דשקלו וטרו אמוראי גם באיסורי ביאה דנימא עשה דוחה לית, צריך לדחוק ולומר דמיירי בקדושים אשר בארץ כגון רבינו הקדוש שאמר ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה ופי' המפרשים דהכוונה על אבר התשמיש (ועיין בכתובות דף ק"ד בעין יעקב בביאור ענף יוסף בשם באר מים חיים. הגם שבודאי אכל ושתה והיליד בנים מ"מ הוא לא נהנה מהם בשום פנים ולא עשה הכל כי אם כמו שכפאו שד בעכ"ח מפני ציוו הבורא ולא להנאתו כי שיבר והכניע כוח תאותו עד שהי' אצלו למיאוס ולביזיון גדול מאוד כל דברי עוה"ז, והלא ידוע אמרם ז"ל בתאות אשה, תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין וכו' עיי"ש), אבל בסתם בני אדם שאינם בבחינה ובמדריגה רמה כזו, באמת לא שייך לומר בשום איסור מאיסורי ביאה עשה דוחה ל"ת. יען כי אינם מקיימים המצוה לשמה רק להנאת עצמם הם
מתכוונין ודו"ק:
וארווחנא בזה ליישב קושי' הטורי אבן ז"ל בריש חגיגה בד"ה לישא שפחה אינו יכול, על תירוץ הר"י שבתוס' ב"ב דף י"ג לקושי' התוס' ליתי עשה דפ"ו ולידחי ל"ת דלא קדש ותירץ ר"י דהיא אסורה להינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה דלא מיפקדא אפ"ו ועוד אפילו מיפקדא אפשר לה להינשא לאחר. והקשה הטו"א ת"ל לריב"ב דס"ל ביבמות ס"ה ב' דאשה מיפקדא אפו"ר מאי איכא למימר ואי משום דאפשר לה באחר מ"מ מי שחציו עבד ישא אשה בת מינו חציה שפחה וחציה בת חורין ואע"ג דאסורין זע"ז משום דאתי צד עבדות של זה ומשתמש בצד חירות של שני וצד חירות בצד עבדות מה בכך לריב"ב יבא עשה דפ"ו שלו ושלה וידחה ל"ת דלא יהיה קדש של שניהם כיון דלא אפשר לו באחרת ולה באחר, והניחו בקושיא, אמנם לפי הנ"ל י"ל דבאמת בסתם בני אדם שאין מקיימין מצות פ"ו לשמה רק להנאת עצמם הם מתכוונין לא שייך לומר עשה דפ"ו דוחה ל"ת כנ"ל, ומ"ש ר"י בתוס' הנ"ל אפילו מיפקדא אפשר לה להינשא לאחר האמת קאמר דכל כה"ג שאפשר לקיים שניהם ל"א עדל"ת ועדיפא מיני' קאמר עפ"י הכלל המבואר בש"ס, אבל לדינא גם ר"י מודה דאפילו היכא דלא אפשר לו באחרת ולה באחר ג"כ לא שייך לומר דעשה דפ"ו ידחה ל"ת מטעמא דאמרן וא"ש ודו"ק.
מיהו קושי' הטו"א הנ"ל בלא"ה לא קשיא די"ל דהתוס' אזלי לשיטתם בקידושין דף ל"ח ע"א בד"ה אקרוב וכו' שכ' בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור, אי נמי י"ל דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני, וכבר כ' בספרי הכללים דיש סוברים דבכ"מ שכ' תוס' ב' תירוצים התירוץ הא' הוא העיקר ובפרט כאן דתי' הב' דגזירה כזית ראשון וכו' הוא דוחק גדול לומר דבימי יהושע כבר גזרו גזירה זו, בודאי תירוץ הראשון עיקר אליבא דכ"ע, נמצא דס"ל להתוס' כירושלמי דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור, א"כ לפי"ז מה מקשים התוס' דליתי עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא יהיה קדש הא פו"ר הוא עשה דקודם הדיבור, אך אדמו"ר הגאון ז"ל בתשו' מהר"ם שיק אהע"ז סימן ד' כתב דכיון דבסנהדרין דף נ"ט אמרינן דשובו לכם לאהליכם בא לחזור ולשנות א"כ הוי עשה דאחר הדיבור יעו"ש – ואם כן התינח לאנשים אבל לנשים אפילו לריב"ב דנשים גם כן מצווים אפו"ר כדאמר במשנה יבמות ס"ה ב' על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו, מ"מ לא הוי עשה דאחר הדיבור אלא עשה דקודם הדיבור, וזה אינו דוחה ל"ת, וא"כ לא קשיא קושית הטו"א לריב"ב ישא חצי עבד חצי' שפחה וחצי' ב"ח דעשה של שניהם דוחה לית כיון דלא אפשר לו באחרת ולה באחר, ולפימ"ש ז"א דדוקא עשה דפ"ו של האיש הוא עשה דאחר הדיבור מדכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, אבל העשה דפיו של אשה אפילו לריב"ב דמיפקדא אפ"ו מ"מ אינו אלא עשה דקודם הדיבור דהחיוב של האשה לא נאמרה דנישנית אחר הדיבור, א"כ אינו דוחה הל"ת דלא יהיה קדש, דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור ומיושב שפיר קושי' הטו"א ז"ל, ואף דבטו"א, שם כתב דבתשו' שאגת ארי' סימן צ"ו הוכיח דליתא להא כללא דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור מ"מ אין להקשות מכח זה על התוס' ב"ב דף י"ג בשם ר"י כיון דהתוס' כתבו בקידושין דף ל"ח דאיתא להא כללא וידוע דסתם תוספות הוא או ר"י או ר"ת, וא"כ יש לומר דהתוס' דקידושין היינו ר"י, ואזיל לשיטתו בזה, ולא קשה מידי כנ"ל נכון מאוד בעזהי"ת. הכ"ד ידידו הדוש"ת ברגשי יקר וכבוד.
גרשון הק' שטערן דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א.