ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
שאלות ותשובות · סימן ג
ישאו הרים שלום וגבעות ברכה והצלחה
לכבוד ידידי הגאון הגביר מו"ה יעקב גארדאן נ"י בעיר בארנעמוטה במדינת ענגלאנד יצ"ו. הערותיו היקרות אמרות טהורות על מ"ש בספרי ילקה"ג חלק שני על אגדות הש"ס הגיעו לידי לנכון, והנני להעתיק את אשר כתב הדר"ג נ"י באות א' וז"ל:
ראיתי מ"ש הדר"ג נ"י בדבר קושי' הפנ"י ז"ל בב"מ (דף ל"ב) דאמאי מיאן רש"י שם לפרש דקושית הש"ס הוא על חילול שבת ופירש קושי' הש"ס רק על השבת אבידה וטומאה, והדר"ג נ"י מתרץ די"ל דברייתא ר"ש היא דס"ל מלאכה שאצל"ג פטור ומותר מה"ת כיון דכוונת הבן הוא רק לקיים רצון וכיבוד אביו ומה"ת מותר מטעם דהוי מלאכה שאצל"ג זהו תוכ"ד – ולענ"ד יש לכאורה פירכא על דבריו דידוע דברי הפנ"י ז"ל בשבת דף מ"ו ע"א דאף לר"ש לא פטור רק מחטאת וכרת אבל לאו גמור איכא מקרא דלא תעשה מלאכה שנאמר בסיני קודם מלאכת המשכן יע"ש וא"כ ליכא למימר לשיטתו כדברי הדר"ג דאכתי איסורא דאורייתא כאמור, אך מצאתי חבר לידידי הגאון נ"י והוא חבר טוב מאד, הוא ח"א מהרש"א ז"ל (ב"ב קי"ט ע"ב) גבי מקושש וצלפחד לש"ש נתכוין וע"ש שכתב המהרש"א ז"ל דכיון דנתכוין לש"ש הו"ל מלאכה שאצל"ג יע"ש וה"נ כן, ולפי"ז י"ל דנדחו דברי הפנ"י מכח דברי המהרש"א האלו, ונראה עוד לדחות דברי הפנ"י מגמ' מפורשת (שבת צ"ד ע"ב) אימר דפטר ר' שמעון מחטאת אבל איסורא דרבנן מיהא איכא ע"ש, הרי להדיא דליכא איסור רק מדרבנן בעלמא וזהו סתירה עצומה למרן הפנ"י ז"ל וכיון שכן צדקו דברי הדר"ג דלר"ש י"ל דפטור ומותר מה"ת ונתקיים תירוצו לדידן עכ"ל הדר"ג נ"י והנה מה שהשיג על הפנ"י ז"ל משבת צ"ד ע"ב הוא באמת השגה גדולה, אלא באמת הפנ"י ז"ל בעצמו חזר בו מחידוש שחידשה תורה דילי' מכח סוגיא דגמרא שבת דף מ"ב ריש ע"א דקאמר ואי ס"ד שמואל סבר לה כר"ש אפילו של עץ נמי יעו"ש, וא"כ י"ל דלא חש הפנ"י לכתוב דגם מגמרא שבת צ"ד ע"ב מוכח דלא כחידושו כיון דבלא"ה כבר נדחה מכח הגמ' שבת דף מ"ב הקדום, וימחול הדר"ג נ"י לעיין בס' כלי חמדה עה"ת מהגאון מ' מאיר דן פלאצקי שליט"א פרשת בשלח שכתב דמה שחזר הפנ"י מכח הסוגיא דשבת דף מ"ב כ"כ בקונטרסי דרך חיים שיש לתרץ בטוב טעם עכ"ל, ופלא שלא הרגיש דדברי הפנ"י נדחים מכח הסוגיא דשבת דף צ"ד הנ"ל.
ב) עמד הדר"ג נ"י על מה שכתבתי עוד לתרץ עפ"י ילקוט שמעוני פ' ואתחנן שכל מי שמכבד אביו ואמו אין חלול שבת בא על ידו ע"ש וא"כ י"ל דאשבת גופא לא פריך די"ל דהו"א דכיבוד או"א דוחה שבת כדי שישמור שבתות הרבה ולכך צריך קרא דלא, ומיושב דברי רש"י עכ"ד, וע"ז כתב הדר"ג נ"י דיש לשדות נרגא בזה דא"כ איך רצה לפשוט ביבמות (דף ו' ע"ב) דעשה דוחה ל"ת מכיבוד או"א הא יש לחלק שאני כיבוד או"א דחמירא כ"כ וכמובן אבל בעלמא מנא ליה דעשה דוחה לל"ת ומוכח דאין לחלק בכך עכ"ל הדר"ג נ"י הנה אודיע להדר"ג נ"י שלאחר זמן רב מצאתי, מפורש כדברי הנ"ל בחידושי אהבת איתן על בבא מציעא שנדפסו בעין יעקב החדש (דפוס ווילנא תרס"ג) בסוף מסכת סנהדרין, שכ' ג"כ דלכך פרט הכתוב את זה גבי שבת משום דהו"א שיציית לאביו משים דע"י שיקיים עתה מצות כיבוד אב ויחלל שבת זו, לא יבא לידי חילול שבתות הרבה, קמ"ל דלא, יע"ש וימצא, ומה שהקשה הדר"ג על זה מיבמות דף ה' ע"ב דקאמר דאצטריך "עליה" דאי לאו הכי הוה ילפי' מכיבוד או"א דדחי שבת אי לא כתב רחמנא את שבתותי תשמורו, ולפי הנ"ל הא איכא למידחי דבכיבוד או"א הו"א דדחי שבת משום חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, אבל בעלמא מנ"ל דעשה דוחה ל"ת שי"ב כרת, באמת קושי' נאה מאד היא, אמנם אף שהיא קושיא מ"מ אינה תיובתא לדברי, די"ל דבאמת הוי מצי הש"ס דיבמות לדחות כן, אלא דבלא"ה דחי שפיר דלא מצינן למילף מכיבוד אב ואם דמה לכיבוד אב ואם שכן הכשר מצוה וכפירש"י ביבמות דף ו' ע"א בד"ה אלא וכו' ע"ש, וא"ש ודו"ק.
ג' ומ"ש הדר"ג נ"י לתרץ קושי' הפנ"י על רש"י די"ל דרש"י סובר כהריב"א דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר על הל"ת ליכא מלקות. לכך אין קושי' על שבת די"ל דצריך קרא את שבתותי תשמורו שיחייב גם מלקות אם חילל את השבת (וכדרך שכתוב בס' מלא הרועים סוף כלל עשה דוחה ל"ת יעו"ש) לכך פרש"י דהקושי' רק על השבת אבידה, לפענ"ד זה דוחק דהא סתמא דגמ' הוא רב אשי, ורב אשי עכ"ח לא ס"ל כשיטת הריב"א מדקאמר בפסחים ריש דף פ"ד דא"צ קרא דשריפת קדשים אינו דוחה יו"ט משום דבלא"ה יו"ט הוי ל"ת ועשה ואין ע' דוחה ל"ת ועשה יעו"ש. ואי ס"ד כשיטת הריב"א הא איצטריך דלילקי משום לאו דיו"ט וכמ"ש בס' מלא הרועים הנ"ל (יעו"ש שמתרץ בזה קושי' התוס' ביצה ח' ע"ב דמקשו דרבא אדרבא), א"כ שפיר הוי מני רש"י בב"מ ל"ב א' לפרש קושי' סתמא דגמ' דהוא רב אשי כמ"ש תוס' בחולין דף ב' ע"ב יע"ש, על שבת ולא על השבת אבידה דוקא, ושפיר מקשה הפנ"י ז"ל ודו"ק.
ד) עוד כתב הדר"ג נ"י וז"ל:
ראיתי בילקוט הגרשוני ח"א על אגדות הש"ס (דף פ"ח) על ר"ה דף י"ז ד"ה עד שבא רע"ק ולימד כאן קודם גז"ד וכאן לאחר גז"ד וכו' שהביא שם בשם פתח עינים להגאון החיד"א ז"ל ליישב הלשון עד שבא רע"ק וכתב ומהיכן בא מכניסת הפרד"ס, ועפי"ד יישב הדר"ג גם כאן הלשון עד שבא רע"ק, ושוב הקשה הדר"ג עליו (מפיה דמעשר שני מ"ח) עד שבא רע"ק ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הביעור, ושוב הרבה להשיב גם (מנדרים דף כ"ה ודף כ"ז) עד שבא רע"ק ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ובקונטרס אחרון סוף אות א' הקשה עוד (מבבא מציעא דף ס"ב) עד שבא רע"ק ולימד חייך קודמין לחיי חבירך – ולי יש להקשות עוד ממקומות אחרים בש"ס, ממ"ש (שבת ס"ד ע"ב) עד שבא רע"ק לימד א"כ אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה, ובתוספתא (פסחים פ"א) עד שבא רע"ק ולימד שמוכרין ונותנין במתנה אף בשעת הביעור, ובתוספתא (מועד קטן פ"ב) עד שבא רע"ק ולימד ששותין מי זבלין ומי דקלים וכוס עקרין במועד יע"ש, ומה יענה החיד"א ז"ל לכל הני מקומות, וע"כ עלה במחשבתי לתרץ עפ"י אופן אחר כל המקומות בחדא מחתא, והוא עפ"י דאיתא (בסנהדרין ל"ח ע"ב) שהראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור וסופריו וחכמיו כיון שהגיע לדורו של רע"ק שמח בתורתו וכו' ע"ש, נמצינו למדין שבביאת רבי עקיבא לעולם היתה כמין תקופה חדשה וכל העולם נתמלא מזוהר זיו תורתו וחכמתו, וכמו שמצינו (יבמות דף ט"ז) שאמרו עליו אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם עד סופו, נמצא ששמו עשה רושם גדול וחזק מאד בעולם התורה והחכמה, ולא נשכח שנים הרבה אפילו לאחר מותו עד היום הזה, וע"כ שפיר השתמשו בלשון הזה "עד שבא ר' עקיבא הידוע לרוב גודלו בתורה, וא"ש כל המקומות הנ"ל שהזכרתי -- ברם אעפ"י שתירוצי טוב ויפה לתרץ הלשון עד שבא רע"ק, מ"מ אכתי לבי נוקפי בזה, דמה נאמר ומה נדבר על לשון זה שהשתמשו חז"ל בחכמים אחרים. כמו (בשבת פ"ג ע"ב) עד שבא ר' חנינא בן עקביא ופירשה וכו', וכן (בחגיגה ז' ע"א) עד שבא ר' אושעי' ברבי ולימד וכו', וכן (בנדה ל"א סוף ע"א) עד שבא ר' צדוק ופירשו וכו' ע"ש . והנה על ר' אושעי' יש לי לתרץ דר' אושעי' סידר את התוספתות ועד שבא ר' אושעיא היתה התוספתא כעיר פרוצה ולא היו יכולין למיסמך עלה כדאיתא (בב"מ ל"ד ע"א) שיילינהו לתנאי דבר"ח ור' אושעיא וברש"י שם (ובחולין קמ"א ע"א) כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' אושעיא ור"ח לא תותבוה בי מדרשא ע"ש, ולכן כשתיקן ר' אושעיא התוספתא עשה לו שם גדול בעולם ולכן אמרו עליו עד שבא ר' אושעיא וא"ש, וכן יש לתרץ גבי ר' צדוק עד שבא מתעניתו שהתענה ארבעים שנה כדי שלא יחרב המקדש וירושלים כדאיתא (בגטין נ"ו ע"א) ולכן אמרו עד שבא ר' צדוקי עכ"ל הדר"ג ני.
ואפריון נמטא למר הדר"ג בעד הבקיאות הרב הזה אשר הביא לנו, אך כבר קדמו במקצת, התייר הגדול המאסף לכל המתנות, ה"ה הגאון בעל שדי חמד זצ"ל, שכתב בחלק הכללים מערכת העי"ן כלל י"ב וז"ל:
עד שבא רבי פלוני ותקן, עד שבא רבי פלוני ופירש, כן נמצא בש"ס בכמה מקומות, ומהם עיין במס' שבת דף פ"ג ע"ב ובמס' נדה דף ל"א ע"א, וגבי ר' עקיבא נאמר לשון ולימד עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו' וכתב הרב שושנים לדוד בפ"ט דמס' נדרים מ"ו דהטעם הוא לפי שרע"ק לא למד תורה בקטנותו כי רועה היה לכלבא שבוע ואח"כ בא לבית המדרש ולמד תחלה ואח"כ לימד וז"ש עד שבא רע"ק ולימד, והרב יד מלאכי באות תקי"ח השיגו דמה יענה ומה יאמר בעד שבא ר' אושעיא ולימד דפ"ק דחגיגה דף ז' ע"א עכ"ל, ויע"ש שהביא בשם הרב מקנה אברהם בח"ב סי' שמ"ג שרצה ליישב תמיהת היד מלאכי הנ"ל והוא דחאו וסיים דתמיהת הרב יד מלאכי קמה וגם נצבה יעו"ש – וקצת תמיה על היד מלאכי ז"ל שלא השיג על השושנים לדוד גם מהא דשבת דף פ"ג ע"ב ומהא דנדה דף ל"א ע"א שאמרו שם עד שבא ר' חנינא בן עקביא, וכן עד שבא ר' צדוק וצ"ע קצת – ומ"ש הדר"ג נ"י על הלשון עד שבא רע"ק, יפה כתב, אמנם לפענ"ד נראה יותר דלשון זה מיוסד על הא דאיתא (ביבמות ס"ב ע"ב) אמרו י"ר אלף זוגים תלמידים היו לו לרע"ק כו' וכולן מתו בפרק אחד כו' והיה העולם שמם (פרש"י שנשתכחה תורה) עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור"י ור' יוסי ור"ש ור"א בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה ע"כ, וא"כ י"ל דכל מקום שאמרו חז"ל עד שבא ר' עקיבא" רצוננם לומר עד שבא רע"ק אצל רבותינו שבדרום ולימד אותם כנלע"ד פשוט, ויותר אין לי להאריך בזה. ועל שאר ההערות שכתב לי הדר"ג נ"י לא עת לעשות ציצים ופרחים, מפני רוב הטרדות ומצוקי העתים אשר עלי מונחים, הכ"ד ידידו המצפה לישועת ה' ית"ש ויתעלה לעד ולנצח נצחים.
גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ' לודאש והגליל יע"א.