אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

קנין תורה · (ה)

(ד')

אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד, יותר מלמודך עשה -- כתב בס' תקון משה חלק ד', נ"ל כי באמת אמרו חז"ל בעירובין, לא מעבר לים היא. לא תמצא התורה לא בתגרנין ולא בסחרנין, א"כ לכאורה הרבנות טוב לבעליו, שיש לו פנאי לעסוק תמיד בתורה אמנם גם זה אינו. כי גם העוסק במשא ומתן לשם שמים שיוכל לעבוד ה' ולקבוע עתים לתורה יותר מעולה מהעוסק בתורה לשם שמים. ואכתי א"צ לרבנות עבור זה, אך מעלה אחת גדולה יש לרבנות אם חננו ה' לזכות רבים ולהרביץ תורה בישראל אז טוב לו הרבנות ואשרי חלקו כי דבר זה לא יוכל עשוהו בהיותו טרוד במשא ומתן, והנה אמרו חז"ל ואת הנפש אשר עשו בחר אברהם מגייר האנשים ושרה הנשים, הרי דזיכוי רבים מכונה בשם עשייה וז"ש אל תבקש גדולה לעצמך ר"ל הגדולה אל תבקש לך לעצמך שתוכל ללמוד בהרחבה, רק עיקר בקשת הגדולה תהא למען יותר מלימודך של עצמך עשה נפשות אחרות בקיבוץ וריבוץ תורה ויראת שמים כמ"ש ואת הנפש אשר עשו, ונכון בס"ד עכ"ל ודפח"ח ש"י:

ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – נלע"ד הכוונה עפ"י המדרש ילקוט (תהלים סי' ד') בפסוק נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, אמרו ישראל ומה אומות העולם ע"י שעשו ז' מצות השפעת להם שלוה בעוה"ז אנו שנצטוינו תרי"ג מצות עאכו"כ שתשפיע לנו טובה וכו'. ריב"ל אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטין עד שעה שיכנסו והיו רואין כלבים יוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פוטומין וראשי עגלים התחילו לומר ומה כלבים אוכלים כל טוב סעודה עצמה מה היא כך האפיקורסי' נמשלו לכלבים שנא' והכלבים עזי נפש והרי הן בשלוה זו. ישראל עאכו"כ. למה היה דוד דומה, לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו, והיה הפועל מיצר שמא אין בידו כלום משכר המלך, ופועל אחד לא עשה עמו אלא יום אחד, האכילו השקהו נתן לו תבואה וקטנית ומעות וא"ל הרי שכרך, אמר הפועל שעשה עמו כל ימיו. ומה זה שלא עשה עמך אלא יום אחד כך אני שעשיתי עמך כל ימי עאכו"כ, התחיל הפועל לשמוח בלבו, כך אמר דוד נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו עכ"ל המדרש, והוא מתוק לחיך כל מבין מנופת צוף וכל טעם וז"ש התנא, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים כלומר אל תחשוב כי אך הם עומדים ברום עולם וטוב הארץ יאכלו, ולך לא יהיה מאומה, כי הלא תוכל לידע, ששלחנך גדול, משלחנם, כלומר מן שלחנם המלא כל טוב, תוכל לידע ששלחנך זה הקטן גדול יהיה. וכתרך גדול מכתרם, כלומר מן כתרם המשובץ זהב וכל אבן יקרה, תוכל לידע שכתרך יהיה גדול מהם – ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – אחרי ראותך כי לאומות העולם ומלכיהם ושריהם שלא עשו עמו אלא מלאכה מועטת, השפיע להם כל כך גדולה בעוה"ז, א"כ כבר נודע ונתברר לך כי נאמן הוא בעל מלאכתך ואינו מקפח שכר כל בריה, ועאכו"כ שישלם לך שכר פעולתך שפעלת ועשית עמו מלאכה גדולה במדה טובה מרובה וגדושה למרבה המשרה ולשלום אין קץ וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה