ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס מגדים חדשים · (ח)
דבר פלא ראיתי בס' עין הבדולח להגאון מ' ישראל יונה הלוי לאנדא בעל. מעון הברכות ז"ל בחידושיו למס' מגילה דף י' ע"ב שמה כתב ששמע דבר נחמד בשם הגאון החסיד מווילנא זצ"ל ביאור מד"ר בכתוב (משלי כ"ח) נבהל להון איש רע עין זה המן ששקל עשרים אלפים ככר כסף. ולא ידע כי חסר יבואנו, יש קרי וכתיב, חסר, חסד. ואמר הגאון ז"ל עפ"י הכתוב ואת פרשת הכסף אשר שלח, ואמרו פירוש הכסף. ואמר הוא ז"ל עפ"י דברי הזוה"ק כסף "חסד" וזהב "דין" ואמרו חז"ל יש זהב מובחר נקרא כסף שמכסיף שאר הזהב לרוב זהירותו (א"ה עיין במדרש תלפיות ענף כסף וזהב), וא"כ מרדכי שהיה חכם גדול בעת ששמע כי המן שוקל כסף היה חושש פן נותן זהב שהוא דין ר"ל על ישראל, ומה שאמר כסף היינו זהב מובחר שמכסיף שאר הזהב והיה פועל רעתו ח"ו, ונתבשר לו כי המן היה חסר דעת ולפי סכלותו חשב ליתן כסף כדי להשביע עין אחשורוש בהון רב, והוא סבר כי בזה יפעול, וזה היה חסרונו שבא חסד לישראל. וז"ש ואת פרשת הכסף. שלח ואמרו פירוש הכסף היינו לבשר פירוש הכסף כי מחוסר דעתו נותן כסף ממש. ופירש החכם הגאון ז"ל דברי המדרש נבהל להון איש רע עין זה המן הרשע שהיה נבהל לתת הון רב עשרת אלפים ככר כסף, וסיים הכתוב ולא ידע כי חסר יבואנו שיבוא לו חסרון, והטעם כי חסד יבואנו, הכסף מביא חסד וזה חסר לפניו ודפח"ח ש"י עכ"ל – ולע"ד נ' ברור כי איזה תלמוד טועה תלה בוקי סרוקי בהגאון ר"א מווילנא זצ"ל וא"א להאמין שזה יצא מפי אותו צדיק, חדא דבכתוב נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, אין שם קרי וכתיב חסר חסד, וכמ"ש בס' מנחת שי על פסוק הנ"ל וז"ל:
ולא ידע כי חסר, מלת חסר ברי"ש וזה ברור והוצרכתי לכותבו מפני שבוש הדפוסים שהוא בדל"ת וקורא אני תגר על המדפיסים שבדרך שהם הולכים לבם חסר ובשמות רבה פרשה ל"א דרשו פסוק זה על פנים רבים וכולם מענין חסרון וכו' עכ"ל – וע"ע בפירוש הגר"א ז"ל על משלי כ"ח פסוק נבהל להון וגו' שכתב ג"כ דהכתוב כי חסר יבואנו הוא מענין חסרון ע"ש, ולא זכר על דל שפתיו שיש בכתוב זה קרי וכתיב חסר חסד ועוד דבמדרש רבה פ' משפטים וכן במדרש תנחומא שם, לא נמצא דרש זה נבהל להון איש רע עין זה המן וכו' וגם בילקוט שמעוני על משלי כ"ח לא הביא הדרש הזה דנבהל להון איש רע עין קאי על המן הרשע יעו"ש, וגם בילקוט אליעזר ח"ב וח"ג ערך פורים) לא נמצא המדרש הזה, ע"כ לבי אומר לי כי המדרש הזה לא הי' ולא נברא רק איזה תלמיד טועה בדה אותו מלבו, ופלא גדול בעיני איך הגאון בעל עין הבדולח לא הרגיש בכל זה: