אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג קונטרס מגדים חדשים › (ב)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

קונטרס מגדים חדשים · (ב)

(א)

בדף ד' ע"א ותעשה אדם כדגי הים וכו' ד"א מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם וכו' – כתב בס' אפריון עה"ת פ' ויחי בפ' וידגו לרוב בקרב הארץ, פרש"י כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם. וכבר כתבתי במק"א כי לכאורה תיבה "לרוב" כמיותר. ונראה דהכוונה היא מאחר שמצאנו שיש גם חסרון להדגים כדאיתא במס' ע"ז (דף ד' ע"א) אהא דכתיב ותעשה אדם כדגי הים וכו' דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אילמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו והיינו דתנן ר' חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאילמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו ע"כ. ולכן דייק ואמר "לרוב" כלומר לענין הריבוי יהיה להם טבע הדגים ולא לענין החסרון – ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש לי בעז"ה. כי לכאורה צ"ע אמאי המשיל בני אדם דוקא לדגי הים שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו הלא יש גם שאר מיני חיות שכל הגדול מחבר טורף ואוכל את חבירו. גם בדברי ר"ח סגן הכהנים שאמר שאלמלא מוראה איש "את רעהו" חיים בלעו. יש להבין כי אומרו איש את רעהו משמע לכאורה כי שניהם שוים בגדולה וגבורה וא"כ מאי פסקות שיבלע זה את זה. ויותר ראוי היה לו לומר כמ"ש בגמרא הנ"ל שאלמלא מוראה כל הגדול מחבירו בולע את חבירו – ונראה לפע"ד כי בא לרמז בזה שלא יאמר המתעקש אדרבה אילמלא מוראה של מלכות ומשפטיו, היה כל אדם זהיר ושמור מכל אויב ואורב ולסטים מיראתו פן יפגעו בו, אבל עתה ע"י שיש שופטים בארץ האדם חושב לפעמים כי הולך בטח הוא ואין שטן ואין פגע רע מחמת מוראה של מלכות, ועכ"ז לפעמים הוא נרצח ונגזל מאנשי דמים שר שמו נפשם בכפם לגזול ולרצוח. לזה בא התנא במתק שפתיו לתרץ זאת. והוא עפמ"ש בס' אדרת אליהו להגאון ר"א מווילנא זצ"ל בפ' בראשית וז"ל ויאמר קין אל הבל וגו' לא פירש הכתוב מאמר קין, וסמך על מאמר רז"ל כל מקום שנאמר אמירה הוא לשון רכה. ביאורו הערים קין וטמן שנאתו בחובו שלא ישמור הבל א"ע ממנו וכל מאמריו היו בלשון רכה והיה קורא איתו תמיד הבל אחי בלשון חיבה וכו' ולזה ויהי בהיותם בשדה ולא שמר עצמו ממנו והיו רחוקים מאביהם ומאמם ויקם קין אל הבל אחיו כאחים בלי ראות ולא נזהר ממנו ויהרגהו עכ"ל. (ובזה נראה מדוייק תיבת "אל" שאמרו המדקדקים שהוא כאן במקום "על" ועפ"י האמור מדוייק היטב כי הוא לא קם כאשר יקום איש "על" רעהו ורצחו נפש, אלא כמי שהוא מתקרב "אל" אחיו). וז"ש התנא אף אם תאמר כי היית נשמר היטב מכל אויב ואורב. אבל היו נמצאים בני אדם המתחפשים ומתדמים לאוהבים ורעים ויטמנו שנאתם בחובם, אשר מאלו לא היית יכול להיות נשמר כאשר קרה להבל עם קין. וזהו איש את רעהו" דייקא חיים בלעו – והנה ידוע כי הדג הבולע את חבירו בולע איתו דרך ראשו ולא דרך זנב, כמו שאנו רואים שכאשר קורעין איזה דג ונמצא בו דג, הנבלע מונח כלפי ראש בולע וזנבו של דג הנבלע מונח כלפי ראש בולעו, ונדע מזה כי הדג הבולע את חבירו בולע אותו כאשר הוא בא לקראתו ולא כאשר הוא בורח ממנו, ושלא כמנהג שאר בע"ח אשר מסתמא הקטן בורח מפני הגדול אלא שהגדול רודפו ומשיגו וטרפו, והוא משל נפלא למ"ש כי גם בבני אדם כן היה הדבר, כי אם היה מכיר את הרוצח כי רוצח הוא ודאי כי היה בורח ונשמר ממנו, אבל היה יכול לטעות בו שהוא אוהבו ורעו והיה בא כנגדו ואז היה בולע אותו. וי"ל כי זהו הוראת תיבת "חיים". כלומר כאשר הוא בשקט ובטח בלי שום אימה ומורא. עכ"ל הטהור ודפח"ח:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה