ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס לקט שכחה על מסכת אבות · (ל)
בסו"ס שיחת חולין של ת"ח החדש כתב:
הרה"צ ר' שבח היילפרין ז"ל מבראדי הי' רגיל לפרש מאמר חז"ל באבות (פ"א מי"ג) נגד שמא אבד שמי', דהנה האיש אשר הון ועושר בביתו נקרא בשם נגיד, ואם הוא עשיר וגם ירא שמים אז שפיר נקרא בשם נגיד ביו"ד כלומר שהוא עשיר וגם יוד (כי כן נקרא גבר ירא ה' בשם יוד) ואם יראת ה' ממנו והלאה אז נקרא נגד בלא יו"ד, וז"ש נגד שמא אם הוא נגיד בלא יו"ד אז אבד שמי' יאבד שמו וזכרו עכ"ל – ועוד כתב שם:
הרה"צ מהו' צבי הירש זצ"ל אבדק"ק ליסקא אמר שיש רמז בתורה למאמר חז"ל באבות (פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה דהנה אצל הטמאים מצינו שמרע"ה אמר להם עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ואצל בנות צלפחד כתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה' ולא אמר להם עמדו ואשמעה כמו שאמר להטמאים, ומזה ראיה שאסור להרבות שיחה עם האשה ולכך לא רצה לדבר עמהן ודפח"ח:
אודה בכל לבב ואתן שיר ושבחה לאל שעזרני לסיים קונטרס לקט שכחה. העתק מס' דברי שלום בפ"ב מי"ח וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע וכו:
שראוי לדקדק שהיה לו לומר וכשתתפלל למה אמר וכשאתה, אבל יובן לענ"ד במאי דקאמר בש"ס פרק מי שמתו. רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ופירשו הפוסקים דדוקא אם יכול לחדש בה דבר בתפלתו יתפלל ואם לאו לא יתפלל תפלת נדבה, וזהו שכיון התנא באומרו "וכשאתה" כלומר כשאתה מרצונך בתורה נדבה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע לומר הנוסח הקבוע שתקנו חז"ל בברכות אלא תחנונים שתתחנן לפני ה' באיזה דבר מחודש, כי חנון ורחום הוא למלאות איזה שאלה שתבקש ממנו. וכיון שהוא רחום וחנון אל תהי רשע בפני עצמך, לומר כיון שכבר חטאתי והרשעתי לפניו איך אעמוד לפניו לבקש ממנו שום שאלה, כי זו הוא סברא כוזבת, שיראה מזה שכשהאדם מתפלל ושואל איזה שאלה מהקב"ה נראה בעיניו שהוא ראוי לכך ומחוייב הקב"ה לתת לו די מחסורו. וזה אינו כי אם צדקת מה תתן לו, וכמו שאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם, אלא ודאי כל מה שעושה הקב"ה עם האדם אינו אלא חסד גמור כי חנון ורחום הוא, ולכן אע"פ שהרשיע האדם ישוב להקב"ה כי ימינו פשוטה לקבל שבים זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה עכ"ל הטהור:
כדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב איזה ליקוטים נחמדים מסה"ק "הישר והטוב" ח"א להגאוה"ק מ' צבי הירש זצ"ל מליסקא (א) בדף ט' כתב בשם הגאוה"ק מ' משה טייטעלבוים זצ"ל פי' המאמר במס' אבות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' עפימ"ש רבינו סעדי' גאון ז"ל עה"פ משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, שיש שהקב"ה משגיח על האדם כמו מן החלון שרואה ונראה, אבל יש השגחה שהוא רק מציץ מן החרכים שהוא ית' רואה אבל אינו נראה לנו השגחתו ית', וז"ש חז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, דהיינו שהם ג"כ רואין ויודעין החיבה. שהשגחת השי"ת עליהם הוא כמו הרואה מן החלונות ע"כ דפח"ח. (ב) כתב עה"פ (ישעי' נ"ח) כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. הכוונה שצריך המוכיח את ישראל להוכיח א"ע ג"כ ולא יסלק עצמו מהם, וכדרך שאמרתי על מחז"ל (גיטין נ"ח) בהאי מעשה דריב"ח שאמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה לו אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וגו' אמר ריב"ח מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, ולכאורה מאי חידוש אמר לו, רק דהיה יכול לתלות הקלקול בהם, מפני שהם חטאו, ואפי"ה אמר חטאנו לו, לכן הוא ראוי להיות מורה הוראה ולהוכיח עם בני ישראל כיון שאינו מוציא עצמו מן הכלל. והנה ידוע דהשופר הוא רומז על המוכיח כמבואר בשל"ה הק', אמנם בעצמו צריך ג"כ לצאת בו התוקע, ומשו"ה מברך לשמוע קול שיפר ולא לתקוע שופר רומז על הנ"ל, וז"ש כשופר הרם קולך, ובאופן זה, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם דהיינו אם לא תוציא עצמך מן הכלל לומר שאני טוב יותר מהם אלא הי' כולל גם עצמך עמהם ודו"ק עכלה"ט. (ג) כתב על מחז"ל במס' אבות כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' הענין הוא ע"ד המבואר בהרמב"ם ז"ל שלא יאכל האדם רק אם הוא רעב, ולא ישתה רק לצמאו, ולא יישן רק אם הוא צריך לכך, והנה נחזי אנן דמי שהוא באמת רעב ובשביל רעבונו רוצה לאכול, בודאי גם פת במלח יאכל ולא יבקש מעדנים דוקא כי מוכרח לאכול מה שיש לו וכן אם צמא לשתות שודאי לא יבקש יין או שכר כי אפי' מים שישיג ראשון ישתה, וכן אם צריך לישן גם על הקרקע יישן. וז"ש כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל שאז אתה אוכל בעת שאפי' פת במלח תוכל לאכול, וכן כולם . וחיי צער תחיה, דהיינו מה שלאיש אחר שאינו אוכל רק לתענוג הוא חיי צער, יהיה לך לחיות, אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז שלא יהי' לך דאגות גדולות כמובן. וגם טוב לך בעוה"ב שיהיה לך פנאי לעבוד השי"ת ע"כ דפח"ח. (ד) כתב על מאמר הילל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, עפימ"ש בסה"ק על מחז"ל (שבת ל"א) בהאי נכרי שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדנו כל תורה כולה כשאני עומד על רגל אחד, דהיינו שלא אצטרך להתגלגל עוד פעם שנית אל העוה"ז, ונתן לו הילל העצה. דעלך סני לחברך לא תעביד, דהיינו שיצרוף עצמו לכללות ישראל שהם בצירוף יחדיו יכולין לקיים התורה, ונמצא לפי"ז כל א' מישראל צריך לעשות מה שמוטל עליו, וגם אח"כ צריך לצרף עצמו לכללות ישראל, וז"ש הילל, אם אין אני לי מי לי, דהיינו שהאדם צריך לעשות מצות ומע"ט. אבל מ"מ כשאני לעצמי מה אני שעכ"ז צריך לצרף עצמו עם כללית ישראל ע"כ דפח"ח. (ה) בדף ע"ג כתב שראה בספר א' שכ' דפסח רומז על הצדיקים ומצה על הבינונים ומרור על הרשעים, וצריכין לאגדן יחד כמו הד' מינים שבלולב כדי שיכפרו אלו על אלו עיי"ש – ולפי"ז נ"ל המעתיק דיש לפרש המדרש המובא בילקוט אלינז ערך פסח שלשה המה נפלאו ממני פסח מצה ומרור, וארבעה לא ידעתים אלו ארבעה מינים שבלולב, פי' שלשה המה נפלאו ממני פסח מצה ומרור, דהילל היה כורכן ביחד ומה ענין צדיקים אצל בינונים ורשעים, ועכ"ח כדי שיכפרו אלו על אלו א"כ שוב וארבעה לא ידעתים אלו ארבעה מינים שבלולב, למה צריך לאגדם יחד. ואי משום כדי שיכפרו אלו על אלו הלא כבר יש רמז על זה בפסח מצה ומרור, ולמה לי שני רמזים על ענין אחד ודו"ק. (ו) בדף פ"ג כתב בשם הסה"ק דב"ש הם מסטרא דגבורה וב"ה הם מסטרא דחסד ולכן הם פליגי בכל מקום, והלכה כב"ה משום דעוה"ז אינו יכול להתקיים עפ"י מדת הדין כמ"ש רש"י ז"ל בר"פ בראשית – ולפי"ז נ"ל המעתיק דמובן הטעם דלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש, משום דאז יהיו כולם צדיקים כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' א"כ יהיו יכולים להתקיים גם עפ"י מדה"ד וא"ש. (ז) בדף פ"ו כתב בשם הגאוה"ק ר' משה טייטעלבוים זצ"ל על מחז"ל (מגילה ה') מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיב, דהנה באמת קשה מדוע יו"ט אסור בעשיית מלאכה דבשלמא שבת כתיב בו הטעם כי בו שבת מכל מלאכתו וגו' אבל יו"ט למה יהיה אסור, ואמר משום דלעולם המלאכה הוא העדר הבטחון ורק שהשי"ת ברא כן שיתנהג העולם עפ"י הטבע, אמנם בכל יו"ט שנתגלה בו הניסים ודבר שנחקק בזמן הוא מתקיים לעולם, אם כן כשיגיע אותו יום שנעשה בו הנס אז אינו משמש הטבע כלל, ואז המלאכה הוא העדר הבטחון, לכן אסור בעשיית מלאכה והנה מרדכי ואסתר ראו היטב הנס שנעשה בפורים. ע"כ רצו לעשות בו יו"ט ובקשו לאסור המלאכה. אבל לישראל לא ניכר להם הנס היה נראה להם הכל רק כדרך הטבע ע"י שאהב המלך לאסתר, וגם ע"י מרדכי שהציל את המלך ממות לחיים, ע"כ לא רצו לקבל עליהם ם לעשות יו"ט ע"כ דפח"ח אלא דלי המעתיק צ"ע קצת דא"כ אנו שמברכין קודם קריאת המגילה בשם ומלכות שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, א"כ אנו מאמינים שהכל הי' בדרך נס ואיך מותר לנו לעשות מלאכה בפורים הלא ביום שנעשה בו נס עשיית מלאכה הוא העדר הבטחון וצע"ק. שו"ר בעשיית מלאכה וכל זה צריך יישוב. (ח) בס' הישר והטוב ח"ב כתב מ' זאב וואלף נ"י נכד המחבר בדף ל"ג וז"ל. פ"א הי' מו"ז ז"ל אצל הרה"ג הצדיק מ' יצחק אייזיק זצוק"ל מזידיטשוב יצ"ו, והי' להם שעשועין וחדותא דאורייתא זע"ז, והיו מדברים מענין לענין במשנה דמס' סוטה (פ"ט מט"ו) משמת ר' יוסי קטנותא פסקו חסידים. ולמה נקרא שמו קטנותא שהי' קטנותן של חסידים. ופי' הרע"ב ז"ל שהיו החסידים הולכי' ומתקטנין והוא היה מקטניהן וסופן (וכן פירש"י ג"כ בסוטה מ"ט ע"א) והקשה התוס' יו"ט ז"ל דא"כ כינוי השם הי' שלא לכבודו. ואמר מוזלה"ה מני' ובי' דיכול להיות דזהו פי', דהנה מבואר בס' מאמר אסתר מהגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל (דרוש ט"ו מאמר י"ז) על מחז"ל (ברכות דף ד') לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני וכו' אמר דוד רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך וכו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. וקשה למה דוקא בשני דברים אלו הי' חסיד ותי' כי מה שהבן רואה מאביו אפילו הוא רק מדת חסידות. אצלו הוא שורת הדין לעשות זה הדבר. ולכן דוד המע"ה לא הי' נקרא חסיד על שאר ענינים כי היה בנו של ישי ע"ה שמת בעטיו של נחש. ומסתמא עשה כל מדות החסידות למען לא יבא אל שער איסור חיו, והי' דהמע"ה מחויב לעשות הדברים עפ"י הדין וע"ז הי' נקרא רק צדיק ולא חסיד. אבל בשני דברים האלו הי' משבח עצמו שנקרא חסיד. כי אביו לא הי' מלך. לכן אמר לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב וכו' ע"כ דפח"ח. ולכן י"ל דבשביל זה קראו לר' יוסי קטנותא על שהיה קטנותן של חסידים דהיינו על שכל מה שראה מאבותיו, כבר הי' אצלו עפ"י הדין משום ואל תטוש תורת אמך, ואם שבוודאי קיים כל מדות החסידות, אבל עליהם הי' נקרא רק צדיק ולא. חסיד, ולכן הי' הוא מקטניהן וסופן. שרק מדות חסידות מועטות הניחו לו אבותיו לחדש, אשר עליהן יקרא חסיד. והבן. וקלסי' הרה"צ מזידיטשוב זצוק"ל עכ"ל:
במשניות החדשים עם ל"ז הוספות חדשות נכבדות שנדפסו בווילנא שנת תרס"ט לפ"ק, נמצא הרבה דברים חדשים על מס' אבות, ובפרט בפי' מלאכת שלמה ובחידושים מלוקטים מספר "זרע יצחק" להגאון מ' יצחק חיות ז"ל, ובחידושי הגאון מ' יואל חסיד ז"ל מאמטשוסלאוו, ובאמת כדי לזכות את הרבים הי' ראוי לי להעתיק כל הדברים הנאמרים שם בכל פרק ופרק, אך מחמת ריבוי הוצאות הדפוס אשר כמשא כבד יכבדו ממני, אי אפשר לי להביא בילקוטי כל הנאמר שם, לכן רק מראה מקום אני להקורא נעים, לעיין במשניות החדשים הנ"ל ובפירושים הנדפסים שם ויראה אור חדש על כמה משניות ממס' אבות יאיר ותתענג בדשן נפשו.
בעזרת השם הבוחן לבבות תם ונשלם מסכת אבות והוא המהוה כל הוויות יאיר עיני במסכת הוריות אכי"ר.