ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
קונטרס לקט שכחה על מסכת אבות · (ב)
ובאוהל יעקב מדובנא ז"ל פרשת צו כתב בשפת היריעה ליישב קושי' המפרשים דפתח בעבודה שלא ע"מ לקבל פרס דהיינו עבודה מאהבה הגדולה במדריגה, וסיים ויהי מורא שמים עליכם, דהיינו עבודה מיראה הפחותה במדריגה אתמהה -- בהקדם הפסוקים (ישעי' נ"ח) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, ואותי יום יום ידרושון וגו' כגוי אשר צדקה עשה וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' הכזה יהיה צום אבחרהו וגו' – הנה מה שאמר ית' אל ישעי' אל תחשוך מורה כי ישעי' ע"ה היה ברצונו למשוך א"ע מזה. מטעם שאמרו חז"ל (יבמות ס"ה א') כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, לכן אמר לו השי"ת קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, והזכיר לפניהם קצת חטאים מה הם, ואיתי יום יום ידרושון וגו' ולכאורה מה עון יש בזה ומה ענין התוכחה שהוכיח על פניהם.
אבל ביאור המאמר עפ"י משל לאחד שנשאר בעל חוב גדול לסוחר ואמר לו דע אדוני כי לבבי נאמן וכל ישעי וכל חפצי לשלם לך מה שאני חייב רק אין בידי מאומה ע"כ מה שיש בכחי לעשות אעשה, ספחני נא אל אחת הכהונות הלא סוחר גדול אתה שלחני נא למקומות המסחר אולי במשך הזמן ינוכה חובי בשכרי, וייטב הדבר בעיני הסוחר כי ידע אותו לאיש מבין בסחורות וגם נאמן רוח, והכין לו נסיעה למקום פלוני ויסע ויבוא, והסוחר קבל נחת רוח מן המסחר והכי לפניו נסיעה אחרת – ויהי כי הקיפו הימים וזה הולך הלוך ונוסע בעסקי הסוחר, פעם בבואו לביתו מן הדרך בא אל בית הסוחר וידבר אתו משפט ויתפלא ויאמר לא ידעתי איך תעשה כה לעבדיך הלא זה כמה אשר אני עוסק במסחרך נוסע בדרכים ולא זכרת מעולם לתת לי את שכרי, איך יאות לך להיות כובש שכר שכיר יה הסוחר בשמוע את דבריו ענהו במענה רך. לך לביתך ואני אצוה להביא אליך את כל המגיע לך ממני – המשולח הלך לביתו והסוחר קרא את אשר על הבית לאמור. קום נא ועשה חשבון כמה מגיע לי מאת האיש הזה, ותלך אצלו לגוש אותו לשלם לי היום הזה, והאיש עומד משתאה ומחריש ומתפלא מאד, הכי נעלם מאת אדוני כי איש עני הוא אין בביתו כל מאומה, ואיך אלך אצלו ואיך אגוש אותו, האם אפעל בזה דבר – ויען הסוחר ויאמר:
גם אנכי ידעתי כי לא תפעול מאומה שיחזיר לי חובי, אבל ראה נא את הכסיל הזה הלא תובע אותי כי הוא שכח את כל החוב הגדול המגיע לי ממנו ולכן לכה אצלו לתבוע אותו, והפעולה בזה כי יזכור הימים הראשונים כמה הוא חייב לי, אז אמצא מנוח ולא יגיס דעתו לגוש אותי.
הנמשל, כי ישעי' ע"ה לא רצה ללכת באלה, כי ידע שלא יפעול מאומה לגביית החוב, לזה אמר לו השי"ת קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא תתפלא לאמר מה אפעל בזה, מה יתנו ני כי דלים הם ע"ז אמר, הלא שמע נא, ואותי יום יום ידרושין. הלא הם תובעים אותי ודעת דרכי יחפצון מדוע לא יצליחו במעשיהם, כגוי אשר צדקה עשה, כאילו אני חייב להם וא"כ כאשר יתנו אל לבם מה שהם חייבים לי אז לא ימלאו לבם עוד להגיס דעתם לתבוע אותי והבן:
וז"ש אנטיגנוס ע"ה, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, כאותו שבא לתבוע החוב המגיע לו, אלא ויהי מורא שמים עליכם. שלא יגוש אתכם לשלם לו על הטובות הראשונות, כי באמת האדם חייב להקב"ה, כמאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים עכ"ל ודפח"ח: