ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
נשתייר בקולמוסי מאמר אחד לסוף מסכת עוקצין
אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו' – אמרתי ב"ה בדרוש א' שדרשתי ברבים לסיום הש"ס, דמאמר הזה דריב"ל שייך לתחלת הש"ס דקתני מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וכו' ופריך בגמ' תנא היכא קאי דקתני מאימתי, ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן – והנה לשון נכנסין לאכול כו' צריך ביאור, להיכן נכנסין, ויותר הול"ל כלשון ר' יהושע בברייתא (ברכות ב' ע"ב) משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן, וצריך להבין מאי נכנסין ולהיכן נכנסין ? אבל הנה מצינו (ברכות ג' ע"א) דקאמר, בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וכו' עיי"ש וכן י"ל גם כאן הכוונה משעה שהכהנים נכנסין, לב"כ ולבתי מדרשות ללמוד תורה, ולאכול בתרומתן, הוא ע"ד הכתוב (ישעי' נ"ה ב') שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם, ופי' הרד"ק זיל ואכלו טוב זה התורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ותתענג בדשן נפשכם, לעולם הבא וכן ותחי נפשכם, כי כמו שהדבר שהוא שמן ודשן הוא תענוג הגוף כן התורה והחכמה הוא תענוג הנשמה וחייה עכ"ל, ומ"ש בתרומתן, הוא ע"ד שכתב בעל הטורים ז"ל בפ' תרומה, תרומה אותיות מ"ם תורה שהתורה שניתנה למ' יום היא לאוכלי תרומה כההיא דאמרינן לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שניה לה לאוכלי תרומה עכ"ל:
והנה הכהנים הם היו המורי הוראה לישראל, ומהם יצאה התורה כדכתיב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, והם היו עוסקים בתורה לשמה, וא"כ היו כל ישראל נהנין מהם עצה ותושי', כדאמר התנא ר"מ בברייתא דקנין תורה, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונהנין ממנו עצה ותושי' וא"כ לא הי' להם פלאי כל היום לעסוק בתורה, כי כל היום היה פתחם פתוח לכל הבא לשאול עצה מהם, זה בעסק זה וזה בעסק אחר, כאשר בעיני ראיתי אצל הרבנים היושבים בעיירות הגדולות דכל היום הם טרודים במילי דצבורא לתת עצה לכל או"א בעסקיו, וכל היום ממש זה יוצא וזה נכנס, (ועובדא ידענא מדודי הגאון הגדול המפורסם מהו' משה הרש פוקס זצ"ל אבדק"ק גראס ווארדיין יע"א פעם אחת באתי אצלו בימי ילדותי בחורף שנת תרמ"ג והגדתי לו מה שחדשתי אז בדיני סת"ם לתרץ איזה קושי' חמורה. והייתי סבור שישמח עמי ועם תורתי, אבל הוא פיו פתח בחכמה ואמר לי הנה כל היום אין לי פנאי כלל ללמוד כי כל העם נצב עלי מן הבוקר עד הערב זה בכה וזה בכה, אמנם בעת הזאת, שהשלג הנורא יורד מן השמים. ושום בן אדם אינו יוצא מביתו חוצה, הייתי סבור עתה הרחיב ה' לי שאוכל לפתוח הגמרא וללמוד והנה מעכ"ת אצלי – ודפח"ח), והנה כבר כתבתי במס' עירובין בשם הגאון בעל כתב סופר זצ"ל כי לא נתן שנה לעיניו והיה עובד עבודתו עבודת הקודש בלילה,. וכאשר שאלו אותו בניו למה מונע מעצמו השינה כ"כ, השיב בצחות כי בגמרא נחלקו ב' מ"ד, ח"א לא איברא לילה אלא לשינתא וח"א דלא איברא אלא לגירסא. וי"ל ששניהם לדבר אחד נתכוונו כי ביום כל בני אדם ניעורים ועוסקים בהוויות העולם ומטרידים הת"ח ומפריעים אותו מלימודו, אבל בלילה שהכל ישנים ובא לילה ובא מנוחה, כלתה ונגמרה מלאכה של יום אזי הלומדים תורה פנוים יותר לעבודת ה' וללמוד. וא"כ להעוסקים בהוויות העולם לא איברא לילה אלא לשינתא, וע"י זה להלומדים תורה לא איברא לילה אלא לגירסא, כי אז אין להם מפריעים מלימודם ע"כ דפח"ח:
והוא הדבר אשר דברו חז"ל בריש מס' ברכות, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין – לבתי כנסיות ולבתי מדרשות – לאכול בתרומתן, דהיינו ללמוד תורה שניתנה למ' יום (כמש"ל בשם בעה"ט ז"ל דזה אותיות תרומה, ולשון בתרומתן היינו בשיעורים הקבועים להן) אז מתחיל הזמן דשכיבה. דאם לא הי' אז הזמן דשכיבה. לא היו הכהנים יכולים ליכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ללמוד תורתן. כי כל זמן שבני אדם ניעורים ועוסקים בהוויות העולם הם מטרידים את. התלמידי חכמים ואין להם פנאי ללמוד – והנה רבים מעמי הארץ חושבים. שהצדיק שעוסק בתורה לשמה בלילה, וכל היום אין לו פנאי ללמוד מחמת המון אנשים שבאים אצלו ליהנות ממנו עצה ותושי' ומפריעים אותו מלימודו. זה אין לו שכר גדול כל כך בעולם הבא, כמו שיש להצדיק שעוסק בתורה יומם ולילה – על זה בא רבי יהושע בן לוי ואמר שאינו כן. אלא עתיד הקב"ה להנחיל לכל "צדיק" "וצדיק" ש"י עולמות. כלומר בין להצדיק שעוסק בתורה יומם ולילה, ובין להצדיק שאינו עוסק בתורה רק בלילה עתיד הקב"ה להנחיל ש"י עולמות, כי גם הצדיק שאינו יכול לעסוק בתורה כל היום, מחמת המון אנשים שבאים אצלו לשאול עצתו, עבודתו לטובת כלל ישראל. ג"כ עבודת הקודש ועבודה תמה ותמימה תחשב, ולא יגרע משכו בעולם הבא מאומה, אלא גם הוא ינחל ש"י עולמות וא"ש ודו"ק:
ת ו ש ו ל ב " ע.
סוף הספר