ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מפתח למצוא הענינים הכתובות, בחלק שאלות ותשובות
א פלפול בסוגיא דריחא מילתא פסחים דף ע"ו ע"ב. (ב)בענין אי מותר לשרוף תרומה טמאה בלילה. (ג)הערות על ספרי ילקוט הגרשוני על אגדות הש"ס בענינים שונים. (ד)השגות חכם אחד על קונטרס עמק הלכה:
בסוגיא דחזקי' ור"א הנדפס בספרי ילקוט הגרשוני חלק ראשון על אגדות הש"ס ואני תירצתי דברי הנאמרים שם, וביטלתי בעזה"י דברי החכם המערער על דברי. (ה)יישוב קושי' הפנ"י גיטין מ"א והטו"א ריש חגיגה ע"ד התוס' שם, ועוד יישוב לקושי' הגאון ר' שלמה קוועטש אבדק"ק נ"ש ז"ל בפסחים דף ה' בהא דא"ר ש"מ מדר"ע תלת. ופירוש נחמד ברש"י ביצה דף ת' ע"ב בד"ה עשה ול"ת היא. פלפול בהא דאמרינן בברכות ס"פ כיצד מברכין פוק חזי מה עמא דבר. פלפול בדברי הגאון מהו' שלום מרדכי הכהן זצ"ל אבדק"ק בערזאן יצ"ו בפסק היתר ק' רבנים לישא אשה על אשתו. (ח) פלפול בדברי הגאון מהו' מנשה אייכענשטיין נ"י אבדק"ק רישא יצ"ו בפסק היתר ק' רבנים לישא אשה על אשתו. ויישוב קושי' הטורי אבן ז"ל בריש חגיגה בשני אופנים. (ט)פלפול בענין דבר שטיבולו במשקה דצריך נט"י (יו"ד) בדבר התועבה הנעשה בקהלה אחת שקברו את המת ביום ג' למיתתו בשבת קודש בעוד היום גדול ע"י עכו"ם. (י"א) יבאר שבמקום שיש ש"ץ קבוע במתא, אסור לשמש החברה שאביו ואמו עודם חיים. להזכיר נשמות ביו"ט ולומר בעדם תפלת אמ"ר. (יב) פלפול בדברי הרבינו יונה ז"ל דאיסור שנהפך לדבר היתר כגון נבילה שנתהפך לדבש דמותר. (י"ג) בענין קושי' האור חדש פסחים דף ל' על החכ"צ שכ' דמהני יישון י"ב חודש לכלי חמץ. ועוד באיזה ענינים. (י"ד) בנידון מי שמכר פרה מבכרת לנכרי בכסף לחוד וגם ע"י האנדשלאג כנהוג אם יש להתיר לעשות מום בספק בכור כזה ע"י נכרי.
(ט"ו) בדברי רש"י ב"מ דף ל"ב ובדברי רש"י מנחות דף מ'.
(ט"ז) עשרים הערות על הספר מעשי למלך על הרמב"ם, (י"ז) ארבעים וארבעה הערות על חיבורי ילקוט הגרשוני שנדפסו בשנים קדמוניות.
(יח) בענין מ"ש המנחת חינוך איך יוצאין י"ח בערבה שאין בה שו"פ במדינות אלו. [ויישוב דקדוק עצום בתוס' סוכה] (י"ט) חמשה הערות על חיבורי ילקה"ג ב"ח על אגדות הש"ס.
בכגון דא צריך אני להודיע כי התירוץ שכתבתי בסימן כ' על קושיית השואל בשבת דף קל"ו ע"ב, מצאתי אח"כ בספר תורת בר נש להגאון מ' (כ) יישוב קושי' אחת בשבת דף קל"ה, וע"ד השאלה האם נכון לעשות מבגד שנשתמש בו הדיוט מעיל לספר תורה.
(כ"א) בענין קבוע כמחצה על מחצה דמי. ועוד ביאיר דברי הפרמ"ג אויח סי' תמ"ז א"א אות כ"ה. ועוד יישוב לתמיהה בתוס' חולין ריש דף ע"ב. ועוד בענין סיכה כשתיה אי הוי מדאורייתא או מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא.
(כב) בדברי הרמב"ם פ"ט מכלי מקדש ה"ג מעיל של כהן גדול אין לו בית יד. פייבל שלעזינגער ז"ל אבדק"ק טאפאלטשאן יע"א בפרשת לך לך אות כ"ב עיי"ש והנאני מאוד שכיוונתי לדעתו הרמה בזה.
בריך רחמנא דסייען עד כען. בפרמ"ג יו"ד סי' א' שפ"ד סק"ד כתב וז"ל:
שרוב כו' דע שנחלקו הרא"ה בב"ה ורשב"א במ"ה דף ז' ע"ב. הרא"ה סובר דרוב לאו דוקא אלא כל. ומשמרת הבית סובר דכל היינו רוב שייך שפיר אבל רוב דליהוי כל זה לא מצינו עכ"ל ע"ש – ולענ"ד יש להביא ראיה לדעת הרא"ה ז"ל מב' מקומות בש"ס (א) מיבמות צ"ה ע"א דאיתא שם:
אלא אמר ר"ל יבמה, יבמה למאן אילימא לאחר וכדרב המנונא דאמר. ר"ה שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, מה ליבמה שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב. ופירש"י ואיסורה ברוב. לכל אדם היא באיסור עד שלא חלצה תאמר בארות אשה שאינה אסורה אלא לזה עכ"ל ע"ש. הרי מצינו בהדיא אע"ג דקאמר הש"ס ואיסורה ברוב. מ"מ רוב לאו דוקא אלא כל. וא"כ הה"ד ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. י"ל דרוב לאו דוקא אלא כל. (ב) מכתובות י"ד ע"א דקאמר והכא רוב פסולין אצלה, ופרש"י ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס עיי"ש. הרי אע"ג דקאמר הש"ס רוב פסולין אצלה מ"מ פירושי הכל פסולין אצלה, וא"כ הה"ד ברוב מצויין א"ש מומחין הן ג"כ פירושו כל מצויין א"ש מומחין הן וכדעת הרא"ה ז"ל ועיין בתשו' מרן חת"ס ז"ל ח"ר לאהע"ז סימן כ"א דאזיל ג"כ בשיטת הרא"ה הנ"ל עיי"ש.
בתורה תמימה פרשת ויחי בפסוק כבס ביין לבושו כתב וז"ל:
וע' בר"ן בשבת ס"פ ח' שהביא ראי' לענין דאיירי שם דגם ביין שייך כיבוס ממה דדרשינן בענין שביעית (פ' בהר) לאכלה ולא לכביסה, יעו"ש, ותמיהני שנסתייע מדיוק כזה בעוד שהי' לו באפשר להביא מקרא מלא שלפנינו וכבס ביין לבושו עכ"ל – ונעלם ממנו ולא ידע שכן תמה על הר"ן בעל קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ד דביצה אות א' יעו"ש.
הגאון מו"ה ישראל פריינד נ"י אבדק"ק סאסרעגען יע"א, כתב לי בזה"ל:
בספרו ילקוט הגרשוני או"ח סימן תרכ"ט אות א' כ' הדר"ג נ"י וז"ל:
כתב לי הגה"ג מ' חיים בערלין שליט"א אבדק"ק יעליסאוועטגראד וז"ל ולהראות לו אות אהבה ורצון אעוררהו אשר בבואו בחלק השני להלכות סוכה, ישים נא אל לבו לעיין במה שנפלאתי על מה שראיתי בספר רבינו בחיי עה"ת בסדר אחרי מות בפסוק השוכן אתם בתוך טומאותם, כתב בזה ל:
אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם. וזה היה דעת ר' יהודה ז"ל במסכת סוכה שהי' אומר שמסככין בדבר המקבל טומאה ומטעם הכתוב הזה הי' אומר כן אע"פ שאין הלכה כמותו עכ"ל רבינו בחיי ז"ל, והן לא נמצא בכולי תלמודא לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בתוספתא, מי ומי שיאמר שמותר לסכך בדבר המקבל טומאה, לא ר' יהודה ולא שום תנא או אמורא אחר, ואדרבה לחד מ"ד בפ' הישן דף כ"א ע"ב טעמי של ר' יהודה במשנה שם דהסומך סוכתו על כרעי המטה אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע פסולה, הוא, מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה (וע' גם בירושלמי פ' הנ"ל ה"ב) הרי דפוסל ר' יהודה אף במעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה, ואיך יוכל לסבור שמסככין בדבר המקבל טומאה, ומאיזה מקור לקח זה רבינו בחיי ז"ל, ודברי רבינו אלה הם הפלא ופלא ומרפסן איגרי עכ"ל., ומה שכ' הדר"ג שם בתירוץ הא' שכוונת רבינו בחי ז"ל על ר' יהודה בסוכה ל"ו ב' דאין מסככין אלא בד' מינים שבלולב והקשה בכפות תמרים ז"ל הלא אינו יכול לסכך באתרוג שהוא דבר המקבל טומאה ותירץ בספר ביכורי יעקב דס"ל לר' יהודה דבלא הוכשר לקבל טומאה אע"ג דראוי לקב"ט מסככין בו, וע"ז קאמר רבינו בחיי דאנן לא קיי"ל כר"י בזה. הנה במחכת"ה נ"י אם כי דבר חכמה דיבר קשה לשמוע שהרבינו בחיי יסתום דבריו כל כך ויכלול בתיבות קצרות פלפול ארוך כזה, מה גם דבכפ"ת שם תי' באופן אחר דר' יהודה בענפי עץ של אתרוג איירי (א"ה זה אינו השגה עלי דכבר הבאתי שם דהבכורי יעקב ז"ל דחה תירוץ הכפ"ת הנ"ל וע' בש"ס ווילנא מובא קושי' הגאון ר' שמואל שמעלקא טויבעש ז"ל בהגהותיו ועפ"ד הבכורי יעקב ז"ל מיושב קושיתו ע"ש בהגהות הנ"ל לסוכה דף ל"ז ע"א), וגם מ"ש הדר"ג נ"י באופן השני שכוונת רבינו בחיי הוא על אחד מהמפורשים על מסי סוכה שהי' נקרא ר' יהודה וע"כ כתב עליו ז"ל הוא תמוה דאם לא נמצא שום תנא או אמורא שיסבור שמסככין בדבר המקבל טומאה היאך יסבור כן אחד מהמפרשים (א"ה ג"ז אינו השגה עלי דהא יכול להיות שאותו המפרש ששמו ר' יהודה הביא לנו בפירושו מי הוא התנא או האמורא שסובר שמסככין בדבר המקבל טומאה ופסק הלכה כמותו.) ולענ"ד כוונת רבינו בחיי על הר"ר יהודה המובא בתוס' סוכה דף י"ג ע"ב ד"ה ירקות עיי"ש והסגנון בדברי התוס' שם לפי"ז הוא:
דברש"י ד"ה ירקות וכו' מבואר דלאו מאכל אדם נינהו דאי מקבלי טומאה לא חייצו בפני הטומאה, וע"ז כתבו התוס' בזה"ל:
והגהה היתה שהגיה הר"ר יהודה פירש רש"י וכו' דהיינו על פירש"י הגיה הר"ר יהודה וכתב:
ואינו כן אלא מאכל אדם נינהו ואפי"ה מדאורייתא חייצו כל זמן שלא הוכשרו וכו' ואפי"ה אמרינן שם ופוסלין את הסוכה משום אויר, אבל משום סכך פסול הואיל וראויין לקבל טומאה לא, אלמא דלה"ר יהודה מסככין בדבר הראוי לקבל טומאה כל זמן שלא הוכשר וטעמא משום דכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם, ואין צריך לומר כמ"ש רש"י בד' ה ופוסלין וכו' דלחומרא נקט לפסול משום אויר בשלשה יעו"ש, אלא משום סכך פסול הואיל וראויין לקבל טימאה אי אפשר לפסול כל זמן שלא הוכשרו, ועיין בהגהות וחידושי הרש"ש שם ותמיה רבתי על הגאון הגדול מ' חיים בערלין שנעלם ממנו כ"ז לפי שעה ודו"ק, עכ"ל ידידי הגאון אב"ד דק"ק סאסרעגען נ"י.
ולענ"ד אף כי אפשר לפרש דברי התוס' סוכה י"ג ע"ב הנ"ל בסגנון שכתב הרה"ג הנ"ל ויהי' מוכח מזה דהר"ר יהודה סובר שמסככין בדבר הראוי לקבל טומאה כל זמן שלא הוכשר – מ"מ אין זה בגדר תמיה רבתי על הגאון ר' חיים בערלין הנ"ל דלא נחית לזה, כי הלא עינינו הרואות דבהגהות וחי' הרש"ש שציין הרה"ג הנ"ל בעצמו מבואר שלא הבין הפשט בהתוס' הנ"ל כמו שהבין הרה"ג הנ"ל, וגם בקרבן נתנאל על הרא"ש סוכה דף י"ג לא הבין הפירוש בתוס' הנ"ל כמו שהבין הרה"ג הנ"ל, וגם הפרמ"ג או"ח סי תרכ"ט מש"ז ס"ק י"ב לא הבין הפשט בתוס' הנ"ל כמו שהבין הרה"ג הנ"ל אלא כל הגאונים הנ"ל הבינו דהתוס' אינם חולקים על רש"י וגם הם סוברים דאין מסככין באוכלין הראויין לקבל טומאה אע"פ שעדיין לא הוכשרו לקבל טומאה, וע"כ יפה תמה הגאון מ' חיים בערלין הנ"ל על הרבינו בחיי ז"ל כל כי הני מילי מעלייתא ליתאמרן בבי מדרשא משמי'. הנה אני זכיתי לקבל פני הגאון מהר"ח בערלין הנ"ל בירושלים עיה"ק תובב"א בשבוע פ' בהר שנת עתיר לפ"ק שמעתי מפי קדשו דברים חריפים ונפלאים מאוד וזכר צדיק לברכה יהי חלקו עם הצדיקים היושבים ועטרותיהם ראשיהם ונהנים מזיו השכינה אכי"ר.