ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת עבודה זרה · כד.
בתוס' ד"ה ואבני כו' וכן משמע בירושלמי דפאה דמייתי האי עובדא דדמא בן נתינה גבי פעם אחת אבדה ישפה מבנימן כו' – בהגהות מצפה איתן שבש"ס ווילנא כתב וז"ל:
בס' כנסת יחזקאל ס"ס א' כתב דכוונת הירושלמי לתרץ קושיית התוס' ד"ה בקשו כו' דהא בבית שני הוה ואז לא הוי שמיר. וזה לא קשה רק בשאר האבנים שהיה חקוק בהם אותיות האבות דלא כתיבי בתורה ולא אפשר בחקיקה שתדחה עשה דופתחת ל"ת דלא תניף עליהן ברזל. לז"א שהיה חסר ישפה מבנימין דלית ביה שום אות אחר ואתי עשה ודחי לא תעשה ואד"מ דהא קיי"ל דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש עכ"ל הגהות מצפה איתן – ולענ"ד דברי כנסת יחזקאל ס"ל חיים וקימים לפימ"ש הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל בס' ברוך טעם דין עשה דוחה ל"ת פרק ב' וז"ל:
נראה מדברי רבא במס' שבת דף קל"ג שסובר שם שהטעם שהצרעת דחי עבודה משום דאכתי גברא לא חזי ולא נחית לטעמא דרב אשי שם דהטעם משום דלא הוי בעידנא, משמע דרבא סובר דעשה דוחה ל"ת אף היכא דלא הוי בעידנא, וכן כתוב בס' אבן העוזר, וכן נראה מדברי רבא וכן כתוב במס' זבחים דף צ"ז ע"ב דיליף דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מדאמרה התורה ועצם לא תשברו בו לרבות אפילו עצם שיש בו מוח, ומקשים שם בתוס' תיפוק ליה דלא הוי בעידנא ומה שמתרץ שם בפיסקי התוס' אינו מובן, אמנם לפי דברי אבן העוזר הנ"ל א"ש דרבא לשיטתו דלא מצריך בעידנא, ומיושב בזה מה דאיתא שם רב אשי אמר יקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, וקשה תיפוק ליה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כנלמד מפסוק ועצם לא תשברו בו, ולפי הנ"ל לק"מ דלרב אשי לשטתו דסובר דבכל דחיית ל"ת בעינן בעידנא, ליכא הוכחה מפסוק דעצם לא תשברו בו שאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עכ"ל, וא"כ לפי מאי דקיי"ל דבעינן בעידנא קיי"ל נמי כרב אשי לגבי רבא דעשה דוחה ל"ת שבמקדש, ודברי הכנסת יחזקאל אתיין שפיר:
לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו – כתב בס' דברי שאול על אגדות הש"ס, שמעתי בשם הגאון בעל קצות החושן ז"ל שאמר דלמה הזמין לו השי"ת פרה אדומה ולא נתן לו שכר שירויח בדבר חול ואמר דבכוונה הראו לו להגוי שלא יתגאה שעשה מצוה גדולה כ"כ והפסיד עי"ז ממון רב. ולכך הראו לו שהוא הפסיד ממון רב בשביל מצוה שכליית דמצות כיבוד אב היא מצוה שכליית. אבל ישראל נותנים ממון רב בעד מצוה חוקיית כפרה אדומה ע"כ דפח"ח: