ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת נדה · ט.
א"ר אלעי מ"ט דר"מ (כלומר מנ"ל לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב), דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד (פרש"י טהור מטמא. חלב מדם. לא אחד. בתמיה כלומר יחידו של עולם) – ובתוספי הרא"ש שנדפס בגליון הש"ס ווילנא כתב, מי יתן טהור מטמא לא אחד. פי' דם הנדה שהוא טמא אם הי' יוצא לחוץ, נעשה טהור כשנעשה חלב. ורש"י פי' בדם בהמה משום דמשמע לי' לפרושי לענין איסור שהדם שהיה אסור נעשה חלב ומותר, ודם מהלכי שתים מיתר עכ"ל – וברש"י שלפנינו לא נמצא שפ' רש"י בדם בהמה, רק כתב טהור מטמא חלב מדם וי"ל דכוונתו ג"כ לענין דם הנדה כמ"ש הרא"ש ז"ל:
ורבנן (האי קרא מאי עבדי ליה) א"ר יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור, ור"א אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא כתב בחידושי חת"ס ז"ל על מס' נדה שנדפסו בליקוטי חבר בן חיים חלק שביעית כמי דם דמסברא מוקמינן קרא בדבר הטמא בעצמותו נדה שגם הגוים מרחקים אותה כמ"ש רמב"ן בחומש גבי
רחל כי דרך נשים לי, ואפ"ה נעשה חלב ממנו, אבל שכבת זרע אינו טמא אלא עפ"י גזיה"כ וה' האוסר והמתיר ואבש עכ"ל הטהור -- ומה"ט לא ניחא לי' לר"מ ג"כ לאוקמי קרא למי הנדה שהמזה ומזין עלי' טהור ונוגע טמא, דשם ג"כ אין הנוגע טמא אלא עפ"י גיה"כ --- ומזה עכ"ח מיהא דטהור מטמא דקאמר ר"מ היינו חלב מדם הנדה, ודלא כמ"ש בתוספי הרא"ש הנ"ל בשם פרש"י דהיינו חלב מדם בהמה, דהא דם בהמה ג"כ אינו אסור אלא עפ"י גזיה"כ, א"כ א"א לפרש טהור מטמא חלב מדם בהמה, דא"כ תיהדר קושיא לדוכתה אמאי לא ניחא לי' לר"מ לפרש טהור מטמא על שכבת זרע או על מי הנדה כדדרשו רבנן להאי קרא ודו"ק:
ובספר עדות ביוסף להגאון מ' יוסף שאול נ"ז ז"ל ש מלבוב (דפוס לעמבערג תרל"ח) כתב בחי' מס' נדה לכאן וז"ל:
לכאורה קשה לי למה לא אמר לרב דס"ל מעיין אחד הוא וכן קיי"ל, אלו דמי לידה ודמי טוהר ובשופעת מתוך שבעה לאח"כ. דבא טהור מטמא. ואולי זה לא מקרי בא טהור מטמא רק דבאמת הדם טמא וכעת הוא גזיה"כ דטהור אבל לא בא טהרה מתוך טומאתו וכדאמר רב התורה טמאתו והתורה טהרתו. מיהו גם מי הנדה לא בא הטהרה מתוך טומאה. ואולי כיון שבא הטהרה ע"י הזאתו ועי' תוס' ד"ה ונוגע) מקרי טהור מטמא. ובזה מיושב מה דלא אמר כמה דברים שחשב במדרש רבה (ר"פ חוקת) שמטמא ומטהר, משום דזה איני מכח הטומאה רק שגזיה"כ היא וכאן לא קחשיב רק מה שבא ע"י הטומאה. וזהו דמסיים הש"ס והיינו דאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" והיינו דבא לשלול מ"ש במדרש דקאי על פרה אדומה, ולזה אמר הש"ס דזה אין חידוש כ"כ דגזירת הכתוב הוא, אבל עיקר החידוש איך יוכל לבוא הטהרה מתוך הטומאה. ועיין בספר החינוך פרשת אחרי דדם טהור דהיינו ירוק וכדומה אינו בא ממעיין אחד. ולכאורה ראיה מכאן דאל"כ הו"ל למחשב. אבל לפמ"ש אין ראיה עכ"ל: