אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת מנחות · צט:

פה.

אמר ר"ל פעמים שביטולה של תורה זה הוא יסודה דכתיב אשר שברת א"ל הקב"ה למשה יישר כחך ששברת – כתב בעץ יוסף שעל הע"י החדש, יישר כחך ששברת, משום דמוטב הוא שיהיו נידונין כפנויה ולא כאשת איש כדאי' במדרש עכ"ל, ובדרוש א' אמרתי בזה סמיכות התורה ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל, בראשית ברא אלקים, דהנה רש"י בחומש פי' ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כ"י שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת עכ"ל, והיינו היישר כח שא"ל הקב"ה משום שהי' כוונתו להצלת ישראל דמוטב שיהיו נידונין כפנויה ולא כאשת איש, וא"ת הא לא הי' צריך לשבור הלוחות דהא בלא"ה הי' טענה למשה רבינו ע"ה כלום אמרת אנכי ה' אלקיכם וגו' לא יהיה לכם וגו' בלשון רבים, הלא הכל בלשון יחיד אמרת אנכי ה' אלקיך וגו' לא יהי' לך וגו' לי צוית ולא להם. אך באמת מוכח דליתא לטענה זו דהרי הקשו המפרשים מדוע אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' ולא אמר אנכי ה' אלקיך אשר בראתיך, ותירצו דבאמת טוב לאדם שלא נברא משנברא ואין לו להחזיק טובה למקום ולשמור מצותיו בשביל שבראו, דהא אדרבה היה נוח לו שלא נברא משנברא לכן אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' ובעבור זה אתם מחוייבים לשמור מצותי ותורותי, אך התינח אם הציווי אנכי ה' אלקיך וגו' היה לכל ישראל, שפיר י"ל כנ"ל, אבל אם נימא כטענת מרע"ה לי צוית ולא להם, א"כ הדר' קושיא לדוכתה מדוע אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' ולא אמר אשר בראתיך ואין לומר כנ"ל משום דטוב שלא נברא משנברא, זה אינו דהא בראשית ברא אלקים. ואמרו חז"ל בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו, א"כ כיון שכל העולם נברא בשביל משה, א"כ בודאי דטוב לו שנברא, וא"כ קשה דהול"ל אנכי ה' אלקיך אשר בראתיך, אלא מוכח דלא למשה ציוה כל זה רק לכל ישראל, וא"כ ליתא לטענת מרע"ה לי צוית ולא להם:

ורק בשבירת הלוחות הי' יכול להציל ישראל, דעי"כ יהיו נידונין כפנוי' ולא כאשת איש ולכן שפיר מפאר ומשבח הכתוב את מרע"ה באומרו ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם וא"ל הקב"ה יישר כחך ששברת, דבלא זה לא הי' מרע"ה יכול להציל ישראל, דהרי בראשית ברא אלקים בשביל משה שנקרא ראשית, ומוכח דא"א למשה לומר לי צוית ולא להם וא"ש ודו"ק:

ועיין בספר עיון יעקב לכאן שכתב, ביטולה של תורה זה קיומה דכתיב אשר שברת יישר כחך ששברת, אפשר ע"י שבירת הלוחות גרם השכחה בישראל כדאיתא בעירובין דף נ"ד ע"א וזה הוא קיומה שעי"כ צריך לחזור על לימודו תמיד כדאיתא במפרשים עכ"ל – ועיין בחלק הראשון מזה החיבור במס' עירובין ותמצא שגם אני כתבתי הפירוש הזה וזכיתי לכוין בזה לדעת הגאון בעל עיון יעקב ז"ל:

צ"ט ואמר ר"ל כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' יכול אפי' מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר – כתבו התוס' משנה היא באבות עכ"ל – והקשה המהרש"א אמאי כתבו כן אהך דיכול מחמת אונסו כו' דמתני' היא באבות, ולא כתבו כן ארישא דמילתא כל המשכח דבר א' מתלמודו כו' הא מתני' היא באבות (פ"ג) כל השוכח דבר א' ממשנתו כו' אבל הנראה דמתני' לענין מתחייב בנפשו שנויה והכא כולה מילתא לענין לעבור בלאוי קאמר עכ"ל – ולפום רהיטא אנכי הרואה דמהרש"א ז"ל סותר דברי עצמו שכתב ביומא דף ל"ח ע"ב (אהא דא"ר אלעזר כל המשכח דבר א' מתלמודו גורם גלות לבניו וכו') בפרק אבות שנינו כל השוכח דבר א' ממשנתו ה"ז מתחייב בנפשו כו' וי"ל דהתם נקט ממשנתו שהם דברים שקבל מרבו כמו המשנה ועונשו גדול להתחייב בנפשו והכא נקט מתלמודו והיינו דברים שבאו לו מתוך פלפול התלמוד כהוויות דאביי ורבא וכו' עכ"ל, וא"כ לפ"ז בפשוט לא קשה קושי' המהרש"א דכאן דבפרק אבות נקט ממשנתו והם דברים שקבל מרבו, וריש לקיש נקט מתלמוד והיינו דברים שבאו לו מתוך פלפול, וקמ"ל דאפי' שוכח דבר א' מתלמודו שלא קבל מרבו ג"כ עובר בלאו, וקרא נמי הכי דייק פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כלומר אשר ראו עיני שכלך. ולא ידעתי מדוע לא ניחא לי' למהרש"א ז"ל לתרץ קושייתו כאן כמ"ש ביומא דף ל"ח הנ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה