אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת כריתות · ו.

מסכת כריתות

והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש – בשיטה מקובצת הנדפס בגליון הש"ס ווילנא מביא בשם תוס', מי רגלים, ממש וגנאי הוא להכניס בעזרה וי"מ עשב שכך שמו ומפני השם שהוא גנאי לא הי' לוקחין אותה עכ"ל – ועוד כתב שם שצ"ל בגמ' אלא שאין מכניסין מ"ר בעזרה מפני הכבוד' וכ"ה בסידורים ובהגהות הגאון ר' דוד לוריא זצ"ל מביחאוו כתב וז"ל. מי רגלים. פי' בכלבו דשם מעיין הוא ומפני הכבוד הוא שהשם גנאי הוא. והקשו עלי מסוגיא דזבחים צ"ה ע"א גבי העברת ז' סמנין על מי חטאת דפריך והא אין מכניסין מ"ר וכו' וההוא מ"ד דז' סמנין בנדה שהוא מ"ר ממש ואינו קושיא. דמקשינן בק"ו מה מי מעין ששמו רגלים אין מכניסין בעזרה מפני גנאי השם, ק"ו מ"ר של ז' סמנין שהוא מ"ר עצמה עכ"ל עיי"ש ובהגהות חשק שלמה כתב, עי' בברכי יוסף באו"ח סי' קל"ב שהביא בשם ספר אורחות חיים דמי רגלים כמשמען, וי"א מעין ששמו מי רגלים ומימיו עזין מאוד וריחן רע, אבל מי רגלים ממש חלילה שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת עכ"ל, וכ"כ הכלבו דהיא מעין ושמו מי רגלים, ומה שהשיג על זה בבאר שבע כאן מהירושלמי דפ' טרף בקלפי דאמר דמשו"ה אין נכנסין בעזרה מפני שריחן רע, לק"מ לפי מיש לעיל בשם האורחות חיים דהמעין הזה ג"כ ריחו רע ושמו מוכיח עליו דמשו"ה קרינן ליה מי רגלים משום שריחו רע עכ"ל הברכי יוסף שם:

(והנה בילקוט הגרשוני או"ח סי' קל"ב ענף ה' כתבתי בזה"ל:

בטו"ז סק"ב, כ' מי רגלים הנזכר בפטום הקטורת כתב כלבו מעין א' ששמו מי רגלים ומ"ש מפני הכבוד פירושו לפי שיש לאותו מעין שם של בזיון, ובהגהות חת"ס ז"ל כתב אמנם בירושלמי סוף פ"ד דיומא הלכה ה' איתא שאין מכניסין ריח, רע בעזרה עכ"ל שם, והנה עיניך הרואות שהחת"ס ז"ל לא ראה דברי הברכי יוסף הנ"ל שכ' שאין מירושלמי הנ"ל שום השגה על הכלבו, שו"ר בס' שלום ירושלים על ירושלמי יומא הנ"ל שהביא ג"כ דברי הברכי יוסף הנ"ל עיי"ש, ועיי"ש עוד פי' בשם הרדב"ז על מ"ש ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה כו' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' דהו"א דאין דבש אסור אלא בעיני' אבל ע"י תערובת לא, קמ"ל כי כל שאור וכל דבש וכו' לרבות אפי' תערובתו, ועיי' בפי' התורה והמצוה להגאון מלבי"ם ז"ל על התו"כ פ' ויקרא בפסוק כי כל שאור וכל דבש וגו'. והגאון ברכי יוסף ז"ל פי' דסד"א דמה שאסר רחמנא הוא לדברים שאין הדבש יפה להם, לזה אמר מפני שהתורה אמרה וכל דבש ע"ש, כ"ז הביא בס' שלום ירושלים הנ"ל, והנה הס' ברכי יוסף אינו תח"י לעיין בו. כי באמת פירושו הנ"ל הוא כתוב הדר בתורת כהנים עצמו בפסוק הנ"ל ל וז"ל:

אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם, דברים שהדבש יפה להם מנין, שהפטמין אומרים יפה הדבש לקטורת, מנין, ת"ל וכל דבש לא תקטירו עכ"ל, ויותר אין לי להאריך בזה):

ואחר כותבי מצאתי בס' מתא דירושלים על הירושלמי פ"ד דר"ה הלכה ט' שכ' ראיה להכלבו דאינו מ"ר ממש דאי הוי מי רגלים ממש יש בו איסור בל תשקצו עיין תשו' בית יעקב סי' ק"ג, ולא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואמאי הוצרך לטעם שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד יעו"ש – וגם מצאתי בס' שמן המאור על שו"ע או"ח מהרה"ג מהו' מאיר גלוגא ז"ל באו"ח סי' קל"ב שכתב בזה"ל:

בטו"ז סק"ב כתב, מי רגלים הנזכר בפטום הקטורת כתב הכלבו מעיין א' ששמו מי רגלים ומ"ש מפני הכבוד פירושו לפי שיש לאותו מעיין שם של בזיון, ולפ"ד הכלבו צ"ל שהיה בירושלים מעיין א' ששמו כך, מיהו קשה קצת דבמס' ר"ה דף ל"ג אמרינן בגמ' לשון זה גבי שופר הכי דאיתא שם אבא שאול אומר מים או יין מותר ליתן בתוכו כדי לצחצחו מי רגלים אסור מפני הכבוד ועכ"ח התם פירושו דמי רגלים ממש אסור מפני שאין זה דרך כבוד ליתן זה בשופר של מצוה ואם נפרש התם ג"כ הכי כמ"ש הכלבו זהו דחוק מאוד, ומצאתי אח"כ בברכי יוסף סימן תקפ"ו שכתב דגבי שופר מודה הכלבו דהוא מי רגלים ממש ע"ש עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה