אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת חולין · ה:

ה.

וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא – פירוש דברי הגמ' בזה תמצא בס' התורה והמצוה על התורת כהנים דפוס בוקארעשט דף ו' עמוד ד' עיי"ש:

אדם ובהמה תושיע ה' אר"י אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה הכוונה עפ"י מה שכתבו ז"ל החילוק שבין עזר לישועה, עזר היינו בדרך הטבע יש מיש, וישועה היינו יש מאין שלא כדרך הטבע (ע' ילקוט אליעזר תהלים קי"ט בפסוק רחוק מרשעים ישועה וגו' וספר מאמר אסתר להגאון ר' וואלף באסקוויץ ז"ל). וכאן שנאמר תושיע ה' היינו יש מאין שלא כדרך הטבע, וע"כ אין לפרש דקאי על בהמה, לכן אר"י אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת, והיו יכולים לעבוד את השם בדרך שכל וחקירה, ואעפי"כ משימין עצמן כבהמה ר"ל שאין עובדין ה' בדרך שכל וחקירה, רק בדרך אמונה וקבלה איש מפי איש עד למשה מסיני, לבני אדם כאלו תושיע ה', תושיע דייקא למעלה מן הטבע, חלף עבודתם שהוא ג"כ למעלה מן השכל ומעלה מן הטבע וא"ש ודו"ק:

ועל פירש"י ומשימין עצמן כבהמה דכאי רוח עכ"ל. כתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים. אפשר לפרש עפמ"ש המפרשים דאין אדם מישראל חוטא במזיד אלא א"כ חוטא בשוגג בתחלה, ועבירה גוררת עבירה וחוטא במזיד. ובזה פי' מהר"ש פרימו ז"ל מאמר חז"ל לא לן אדם בירושלים ובידו עון שהרי התמיד וכו' והקושי' מפורסמת דהתמידין מכפרין על השוגג והיכי קאמר לא לן ובידו עון הלא עון היינו מזיד, ועפ"י האמור איהו מפרק לה, דכיון דהתמידין היו מכפרים תיכף השוגג. תו לא משכחת לחטוא במזיד וז"ש ובידו עון והנה אמר ריב"ל דמי שדעתו שפלה כאלו הקריב כל הקרבנות. והשתא מי שדעתו שפלה הגם דחטא בשוגג תיכף מתכפר לו בשפלותו, ואינו בא לידי מזיד, וז"ש אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה שהם דכאי רוח. תושיע ה' שאינם באים לידי עבירה דהשגגות הרי תיכף מתכפרים ואינם באים לידי עץ וזה תושיע ה' תשועת נפשם שהיא תשועה אמיתית ועיקרית ע"כ דפח"ח:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה