אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת בכורות · ה:

ה.

א"ר חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא (בביהמ"ד הגדול) מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים, א"ל גזירת הכתוב הוא, ועוד שסייעו את ישראל בשעה שיצאו ממצרים שאין לך כל א' וא' מישראל שלא היו לו צ' חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים, ועוד שאלתיו מה לשון רפידים אמר לי רפידים שמה בפרש"י בחומש ס"פ בא כתבא פטר חמור ולא פטר שאר בהמה טמאה, גזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים ממצרים טעונים מכספם וזהבם של מצרים עכ"ל. והרא"ה ז"ל בספר החינוך במצות פדיון פטר חמור כתב, משרשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים שהרג כל בכוריהם שנמשלו לחמורים כמ"ש עכ"ל ע"ש – ובאבן עזרא ז"ל ס"פ בא כתב בזה"ל ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם. על כן לא יפדה בכור מין אחר עכ"ל ולכאורה הוא נגד הגמרא דכאן, ואולי האבן עזרא ז"ל נמשך אחר המכילתא המובא בילקוט ס"פ בשלח רמז רס"ג וז"ל, וילחם עם ישראל ברפידים אמר ר' חנינא הדבר הזה שאלתי את ר' איעזר שהיה יושב במתיבתא רבה מהו רפידים א"ל כמשמעו, ועוד א"ר חנינא שאלתי את ר' אליעזר מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים ולא פטרי גמלים, א"ל גזרת המלך היא, ועוד שלא היו בידן של ישראל אלא חמורים בלבד באותה שעה לפי שאין כל אחד מישראל שלא עלו בידו תשעים חמורים טעונים כסף וזהב עכ"ל ע"ש, וזה ממש כדברי האבן עזרא ז"ל ז"ל –

וצריך להבין ההמשך והקישור שיש לשאלת רי חנינא את ר' אליעזר מה לשון רפידים, לתשובת ר' אליעזר, ועוד שסייעו את ישראל בשעה שיצאו ממצרים וכו' שאח"כ א"ר חנינא ועוד שאלתיו מה לשון רפידים, דמשמע שיש לשאלה זאת איזה שייכות עם הקודם, והיא פלא לכאורה מה ענין רפידים אצל פדיון פטר חמור -- ונלע"ד עפ"י מ"ש בס' עיון יעקב דלפי דהחמורים סייעו את ישראל להוציא כל א' צ' חמורים טעונים כסף וזהב להכי חל עליהם הקדושה, ולכאורה לא עשו להם טובה אלא אדרבה רעה, שע"י שהיו עסוקין בביזה רפו ידיהם מן המצות ועי"כ בא עליהם עמלק כמ"ש בעל הטורים ס"פ בשלח ברפידים, ברף ידים שרפו ידיהם מן המצות. עם ישראל ברפידם בגימטריא רפו ידיהם מן המצות ע"ש (דהיינו להיפוך ממרע"ה שהיה עסוק בעצמות יוסף וכמ"ש במדרש רבה פ' בשלח, ויקח משה את עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות, שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עוסק בעצמות יוסף שנא' ויקח משה, את עצמות וגו' אמר הקב"ה למשה עליך נתקיים חכם לב יקח מצות עכ"ל, וא"כ על כל ישראל שהיו עסוקים בכסף וזהב נתקיים בעוה"ר להיפוך סכלי לב יקחו כסף וזהב ולא מצות) א"כ היאך חל על החמורים הקדושה לפדות בכוריהם לפי שסייעו את ישראל להוציא כל א' צ' חמורים טעונים כסף וזהב הלא עי"כ רפו ידיהם מן המצות לפי שנטו אחר הבצע למלא ידם כסף וזהב. ועל כן בא עליהם עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ברף ידים שרפו ידיהם מן המצות, וזה שאמר ר' חנינא ועוד שאלתיו מה לשון רפידים הלא מזה מוכח שרפו ידיהם מן המצות, וא"כ החמורים אדרבה גרמו להם רעה שעי"כ בא עליהם עמלק, ואיך ניתן להם שכר על שסייעו את ישראל להיות עסוקים בכסף וזהב שיחול עליהם הקדושה ויצטרכו ישראל לפדות בכוריהם. ועל זה השיב ר' אליעזר, רפידים שמה, ולא דרשינן שרפו ידיהם מן המצות, כי באמת גם ביזת מצרים היתה מצוה גדולה כי כן נצטוו לעסוק בביזת מצרים לקיים מאמר השי"ת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ואם כי מרע"ה נשתבח ע"ז מפי השי"ת שלא עסק בביזה, אעפי"כ אין לגנות ח"ו את ישראל עבור שעסקו בביזה, כי גם הם היתה כוונתם לש"ש לקיים הבטחת השי"ת לאברהם אע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אלא שמדריגת מרע"ה היתה גבוהה מאוד ואצלו היו המצות "רכוש גדול" ולא הכסף והזהב. אמנם אעפי"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וישראל קיימו ואחרי כן יצאו בר כוש גדול בפשטות, וגם זה למצוה יחשב להם, וע"כ לא דרשינן רפידים שרפו ידיהם מן המצות אלא רפידים שמה, וישראל שהיו ועסוקים בכסף וזהב גם הם עשו מצוה, ולכן החמורים שסייעו אותם לזה, ג"כ היו מסייעים לדבר מצוה ולהכי חל עליהם הקדושה שיצטרכו לפדות בכוריהם וא"ש ודו"ק

ועיין בס' עיון יעקב מ"ש בפסוק לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'. ודבר זה כתוב ביתר ביאור בס' תפארת יהונתן עה"ת פ' קרח וז"ל:

לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם, כי כולם היו עוסקים:

בביזה וכל א' מהם היו לו צ' חמורים טעונים כסף וזהב ומשה עסק בעצמות יוסף שבו תלוי כל הגאולה, וא"כ עכ"פ היה מגיע לו מן צ' חמורים חמור אחד לחלקו ומ"מ לא לקח, ועל הלוים היה מוטל עליהם ליקח עמהם עצמות. יוסף כי לוי מכרו למצרים ועליהם להוציא משם, מ"מ לא הרע משה לאחד מהלוים לטפל בו והוא לבדו נשאהו וז"ש ולא הרעותי את אחד מהם ע"כ דפח"ח:

כתנאי ר' אליעזר אומר רפידים שמה ר' יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה וכו' – עיין ש"י ז"ל שכתב שריפו ידיהם מד"ת, (והיינו לשון נ רפידים רף ידים) וכן איתא בילקוט ס"פ בשלח בשם המכילתא אחרים אומרים אין רפידים אלא רפיון ידים לפי שרפו ידיהם מדברי תורה לכך בא השונא עליהם לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה וכו' עיי"ש – ובילקוט הגרשוני על תהלים סי' כ"א הבאתי בשם גיסי הרה"ג מ' יצחק יעקב בלום נ"י מבערעטיא אויפאלו יעיא שפי' המאמר שלפנינו כי בעוד שעסקו ישראל בתורה התורה מתיש כח ולומדי התורה הם תשי כח כנקבה כמאמר חז"ל ביומא ע"א א' אליכם אישים אקרא אלו ת"ח הדומים לנשים וכו' ר"ל חלושי כח כנשים, לכן לא בא עמלק ללחום עמהם, כי מה תפארת יהיה לו אם ינצח רבנן שהם קצירי ומריעי חלושים ותשי כח כנשים, וכמו שמצינו בסוף מס' תמיד שספרו חז"ל מאלכסנדר מוקדון ברצותו ללחום עם מדינה שכולה נשים, אמרו לו הנשים אי קטלת לן יאמרו נשי קטל כלומר זו אינה גבורה אם תלחם עמנו שהרי אם תהרוג אותנו יאמרו העולם, נשים הרג, וזו אינה גבורה, ואם אנו נהרוג אותך יאמרו השימעים כמה גרוע מלך זה שנשים נתחברו עליו והרגוהו עיי"ש, וכמו כן היה בעמלק שכל זמן שישראל עסקו בתורה והיו דומים לנשים לא בא ללחום עמהם, אבל כאשר שמע שרפו ידיהם מדברי תורה ואין עוסקים בהם א"כ נעשו גבורי חיל ויש להם כח לעמוד בקשרי המלחמה, מיד ויבוא עמלק וילחם עם ישראל שאם ינצחום יספרו בעמים גבורתו ויהיה לו לכבוד ולתפארת ע"כ דפח"ח:

ובספר מקרי דרדקי עה"ת מהגאון ר' הילל ל"ש זצ"ל פ' בשלח כתב וז"ל:

עיין שבת דף קי"ח ע"ב א"ר יודא אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון דכתיב ביום השביעי יצאו ללקוט וכתיב בתרי' ויבוא עמלק, והקשה המהרש"א הלא אחז"ל ברפידים שרפו ידיהם מד"ת, מזה מוכח שלא בא עבור חילול שבת, ונ"ל ליישב דבאמת עיקר ביאתו של עמלק היה משום שחיללו שבת, אלא א זמן שיו עוסקים בתורה היתה זכות התורה מגינה עליהם והיה הקב"ה מאריך להם אף כמו שהיה בזמן החורבן שחטאו בע"ז ג"ע ושפיכות דמים והיה מגיע להם עונש עבור זה, אפ"ה הכתוב אומר על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, ומפרש הירושלמי דבזכות לימוד התורה היה להם אריכות אף, וכן יש לדייק מלשון הפסוק שהיה לו לומר ויבוא עמלק ברפידים להלחם, דאז היה מוכח שעיקר ביאתי היה עבור רפידים, משא"כ עתה שאמר ויבוא עמלק ונקוד בנגינת אתנחתא. שהוא מפסיק, להורות שביאתו היה עבור עין אחר, רק עתה היה לו כח ללחום משום רפידים ע"כ דפח"ח:

(וע"ש עוד באות רפ"ז וילחם עם ישראל ברפידים. אחז"ל שרפו ידיהם מד"ת, אפשר לפרש הכוונה שעמלק מסית לעשירי עם שיהיו צרי עין מלהחזיק לומדי תורה, וזהו שרפו "ידיהם" מדברי תורה, ועי"כ מאחר שכשל עוזר נפל עזיר ח"ו, כמי שאחז"ל במס' חולין שלחו מתם לבעי רחמי אתכליא על עליא שאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא וכו' עיי"ש):

ובשער בת רבים ס"פ בשלח הביא בשם ס' משכיל אל דל וז"ל:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל אחז"ל מלמד שבא בגלוי פנים, משים דהוקשה לחז"ל למה בפ' חוקת כתיב וישמע הכנעני מלך ערד, ופרש"י כי שינה עמלק כסות ולשון כדי שלא ידעו ישראל על מי להתפלל, ומדוע כאן לא שינה עמלק לשונו ולבושו והכל ידעו שהוא עמלק, מכלל שלא היה לו פחד מתפלת ישר שצ"ל דהכתוב עצמו מתרץ זה, מפני מה "ויבוא עמלק" ולא התחפש לבוא בדמות כנעני משום "וילחם עם ישראל ברפידים" ולמה נקרא שמו רפידים, מפני שרפו ידיהם מדברי תורה, וכתיב (משלי כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, לא כן שם שהיה אחר הספדו של אהרן וכל ישראל בכו עליו שלשים יום משום שאהרן היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, הרי שהיתה התורה חביבה ויקרה מאוד אצלם, לכן היה ירא עמלק מתפלת ישראל והוצרך לשנות כסות ולשון ע"כ דפח"ח:

עו"ש בגמרא ועוד שאלתיו מה לשון שטים, אמר לי שטים שמה, כתנאי ר' אליעזר אומר שטים שמה ר' יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות– הנה בפסוק כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, וביאור הפסוק לדעת ר' יהושע עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל סוף הלכות איסורי ביאה וז"ל, גדולה יתירה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לד"ת וירחיב עתי בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה עכ"ל הזהב, וזש"ה וישב ישראל בשטים, שנתעסקו עסקו בדברי שטות ולא בדברי חכמה, וממילא כיון שלבם היה פנוי מן החכמה היתה מחשבת עריות מתגברת בלבם ולכך, ויחל העם לזנות אל בנות מואב וא"ש. (ועיין ברש"י בחומש פ' בלק פי' בשטים כך שמה, ולכאורה ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע ומדוע פרש"י כר"א דאמר כך שמה. ואפשר דכל הני כללי לא נאמרו אלא היכא דפליגי בהלכה אבל לא היכא דפליגי באגדה, אך קשה מדוע לא פרש"י בפ' בשלח גם ברפידים כך שמה כר"א דס"ל הכי בכאן וצע"ק):

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה