ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
לקוטים שונים · (קלו)
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי – בכתב **(כולם יהיו עבדים ואח"כ שיחרר אותם ולא לקח רק אותו שנמצא הגביע בידו ודבר אתו קשות, ולתרץ זה נראה דהנה אף שהי' בידם להרוג את יוסף ואת פרעה ואת כל עמו עם כל זה היו נכנעים לו ומדברים בהכנעה, וחשבו כי אלקים מצא עונם ובעוונם הם נתפסים וכמ"ש מה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך דהיינו עון מכירת יוסף ולכך פסקו עליהם דין מיתה כי הגונב נפש ומכרו מות יומת, ואם מכירת יוסף עון הוא, ממילא אותו שהתחיל בעון זה הלא המה שמעון ולוי חייבים מיתה שזממו להמיתו כמ"ש לכו ונהרגהו, וחשבו שמסתמא סבב בעל הסיבות ית"ש שימצא הגביע ביד מי שנתחייב מיתה ולכך פסקו עליו מיתה ועל כולם פסקו עבדות כי בהסכמת כולם נמכר לעבד. ואח"כ כשראו שנמצא הגביע באמתחת בנימין שהוא אינו חייב במכירת יוסף מאומה, חזרו ודנו דין אחר. וחשבו שהתחיל השיעבוד מצרים, ולכך פסקו על כולם שיהיו עבדים, אמנם אח"כ כשראו שאמר להם ואתם עלו לשנים אל אביכם וראו שעדיין לא הגיע להם השעבוד מצרים וגם במכירת יוסף לא חטא בנימין מאומה, לכן כיון שלא הי' להם לתלות בשום דבר לקיחת בנימין לעבד, דיבר אתו קשות, ואמר שיהרוג אותו ואת עמו ויקח לו את בנימין ע"כ דפח"ח ש"י. בסנהדרין מ"ג ב' אריב"ל כל הזובח את יצרו כו' כתב במהרש"א ח"א וז"ל, ר"ל כל הכובש את יצרו כמו שיסד רבינו אפרים בסליחה למוסף דיה"כ, גבורות הזובחים אשר יצרם טובחים ומודים ומשבחים המה הגבורים וכו' ועפ"ד זה יתיישב מ"ש בשבת קכ"ט ב' מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו, דלכאורה קשה דלא ה"ל לקרותו טבות אלא טובח שבא לטבוח אחרים, אבל לפימ"ש הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו, במ"ת נמי דודאי ההוא זיקא שהוא השטן הוא היצה"ר הוא רוח מה"מ שבא לטבוח את ישראל אילו לא קבלו תורה, אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם הרי אדרבה זבחו ישראל את היצה"ר ושפיר מקרי טבוח עכ"ל ודפח"ח – ואולי זה כוונת משה ואהרן שאמרו אלקי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו פן יפגענו בדבר או בחרב (כמ"ש ס"פ שמות) דרך שלשת ימים היינו שלשה ימי הגבלה שקודם מ"ת ונזבחה לה' אלקינו היינו שנקבל התורה ונזבח את היצה"ר לפני ה' אלקינו, פן יפגענו ע"י ההוא זיקא דנפק במעלי יומא דעצרתא בדבר או בחרב ודו"ק (וע' ברבינו בחיי ז"ל עה"ת פ' בא שפי' על כי חג ה' לנו דהיינו חג שבועות ע"ש ודו"ק.) פק"ק מ' לודאש ב' שבט תפר"ח לפ"ק. גרשון ה"ק שטערן)** סופר מביא בשם ס' צפנת פענח שפירש מאמר חז"ל (ב"ב ט' ע"ב) וילבש צדקה כשריון לומר לך מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשרון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה וכו' ואמר כי הכוונה דבקיבוץ צדקה כדי לעשות בגד לעני וכדומה כל אחד מהנותנים חשוב כאלו הוא עשה לעני כל הבגד מאחר שבלי נתינתו לא היו יכולים לעשות הבגד כי היה חסר נדבת לבו מהסכום, ולכן נחשב לכל אחד כאלו הוא נתן הכל, וכן בשריון כל קליפה וקליפה גורם לשריון ובהסיר אחת חסרון לעיקר השריון, וכתב כי זה כוונת הפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שנחשב כמו מכל איש היה נלקח כל התרומה למשכן עכ"ד ז"ל – וחידוש בעיני שלא זכר שר התורה בעל כתב סופר ז"ל את רבינו ר"מ אלשיך ז"ל שפירש כן הפסוק הנ"ל והביא ממרחק לחמו וראיתי בס' משכנות יעקב מחכם ספרדי מהר"י ן' נעים ז"ל שפירש ויקחו לי תרומה מאת כל איש, כלומר אפילו ממי שאינו נותן בכל לבו ורק מפני הבושה נותן גם הוא, גם מאיש כזה יקחו לי תרומה כדי שלא לביישו, אמנם תרומה כזה נקרא רק בשם "תרומה" ולא בשם תרומת ה', אבל מן האיש אש ידבנו לבו, מאיש כזה תקחו את "תרומתי" כי תרומה כזאת היא התרומה שאני רוצה בה ונקראת בשם תרומת ה' עכ"ד ז"ל – ובשל"ה הק' כתב וז"ל:
ראיתי כתוב פירוש ע"ז הפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דקשה מתחלה קורא התרומה על שמינו תרומה מאת כל איש, אח"כ קורא התרומה על שמו ית' כמ"ש תקחו את תרומתי, אלא הענין, הצורך למלאכת המשכן היה רב מאוד יותר מהנמצא, כי הזהב היה זהב טהור שאינו בנמצא הרבה, וכן שאר ענינים החשובים, ועל כל זאת היתה מגעת הנדבה יותר מכדי הצורך וזה הדבר היה מצד הברכה שנתן השי"ת בנדבה שמן המעט נעשה רב. וסיבת הברכה היתה מצד נדבת הלב. רציני לומר איש אחד הביא חתיכה זהב בלב טוב, והיה מצטער על שלא היה בידו יותר והיה מתאוה ליתן בכפלים רק שלא היתה בידו, הקב"ה היודע מחשבות צירף מחשבתו הטובה למעשה, ושלח הברכה במה שנתן שנעשה כמו שהיה מתאוה ליתן אף שלא היה בפועל, נמצא שזה המותר הקב"ה הוא הנותן ותרומה זאת היא שלו, וז"ש תקחו את "תרומתי" והיא באה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ע"כ דפח"ח, (וע' בילקוט הגרשוני ח"ר על אגדות הש"ס בהשמטות למס' יומא דף ע"ה מ"ש בשם ס' "ראש דוד" להחיד"א ז"ל בפ' ויקהל, וכעת ראיתי שהוא מובא גם בס' נחל קדומים לכאן ע"ש.