אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג לקוטים שונים › (קכז)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

לקוטים שונים · (קכז)

(קכו)

ואלה המשפטים פירש ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלי מסיני – מ"ש ע"ז בספר "פרי העץ" דהוא רמז הרומז על הדיין שיהיה שפל ועניו כסיני הנמוך שבהרים, כבר קדמו בזה בס' תפארת יהונתן לכאן ע"ש. ולענ"ד יראה דידוע דחוקים הם המצות שאין השכל אנושי מחייבם, ומשפטים הם אלו שהשכל מחייב לעשותם, אמנם כתבו הראשונים דגם המשפטים צריך לקיימם בתורת חק, כי מלבד הטעם הנגלה ומובן בשכל יש להקב"ה בכל המצות טעם כמוס ונסתר שאינו נגלה בלתי לה' לבדו, ופירשו בזה הנוסח ותודיעינו ה' אלקינו את "משפטי" צדקך, דהיינו המשפטים המובנים בשכל, יתרו וכו' כנ"ל וק"ל:

**(בפרשת ויצא וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם פי' בס' משכנות יעקב לחכם ספרדי מהר"י ן' נעים ז"ל ע"ד מ"ש חז"ל בפ' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד בכל יום ויום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך וכו' והיו רגלי מוליכות אותי לב"כ ולב"מ. דהאיש השלם נעשה לו ההליכה לדבר מצוה כטבע ראשון. ולפ"ז י"ל דאחר שנתגלה ליעקב אבינו תוקף קדושת המקום (כאומרו אכן יש ה' במקום הזה, אין זה כ"א בית אלקים וגו') כשהי' רוצה בבוקר ללכת לדרכו לא היה יכול, דבפועל היו רגליו מחזירות אותו למקום הקודש ולכן אמר וישא יעקב רגליו כאלו הוזקק לנשאם בעכ"ח שלא בטובתם ודפח"ח.

בס' וישב דקדקו המפרשים מדוע אחר סיפור החלום השני והנה השמש וגו' כתיב ויקנאו בו אחיו ובחלום הראשון לא כתיב ויקנאו וגו' אלא ויוסיפו עוד שנוא וגו' ונלע"ד דחלום דאלומות הי' מורה שהוא יהי' מארי דחיטי וכסף וזהב ירבה לו במכירת התבואות אבל התבואות של השבטים ירקבו ויאבדו כמ"ש במדרש והנה אנחנו מאלמים וגו' אתם כונסין פירות ואני כונס פירות, שלכם רקובים ושלי עומדין, ובאמת על זה אין מה לקנאות אותי כמ"ש דהמע"ה אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו, אמנם החלום השני והנה השמש והירח וגו' משתחוים לי, מורה דהשמש והירח ישתחוו ויהיו נכנעים ליהושע בן נון שיצא מזרעו של יוסף באמור שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (ע' בכתב סופר על המדרש ואביו שמר את הדבר ורוה"ק אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע ע"ש דפח"ח) לכן כאשר שמעו השבטים שיצא ממנו צדיק גדול כזה שימשול על צבא מרום, היו מקנאים אותו שיזכה לבני בנים צדיקים כאלו, וא"ש ודו"ק.

בפ' מקץ ברש"י, (ויגלח. מפני כבוד המלכות, ב"ר) כתב בס' זכרון אפרים בשם ר"ע מברטנורה ז"ל צ"ב מאי קמ"ל פשיטא דמפני כבוד המלכות עשה זאת ועוד קשה למה לא תפש רש"י כל הפסוק ויגלח ויחלף שמלותיו שהרי גם את הכל עשה מפני כבוד המלכות, י"ל משום דקשה לו "ויגלח" דאין גלוח אלא בתער ומשמע מכאן שגלח גם את זקנו בתער, ואיך עשה הדבר האסור הזה להשחית פאת זקן, לכך פירש"י מפני כבוד המלכות דמשו"ה מותר וכדאמרינן אבטולס בר ראובן התירו לו לספר בתער מפני כבוד המלכות וכו' ולכך חפש רש"י ויגלח מפני כבוד המלכות עכ"ל – ובתורת משה מבעל חת"ס ז"ל כ' עפמ"ש חז"ל בר"ה יצא יוסף מבית אסורים וא"כ קשה איך הניח לגלח עצמו ביו"ט לכך פירש"י מפני כבוד המלכות שרי עיי"ש, ובס' "ילקוט הדרוש" הביא זה בשם "שארית יעקב" וחידוש בעיני שלא זכר תורת משה ולכאורה הי' נ"ל עפ"י דאיתא במדרש רבה פרשה ויחי סוף פרשה צ"ח דיוסף נזיר ממש היה עיי"ש בפ' ולקדקד נזיר אחיו, וא"כ קשה איך גילח עצמו הא נזיר אסור לגלח, ומצאתי במהרש"א ח"א לשבת דף קל"ט ע"א דהרגיש בזה וכתב דאיכא למימר דנזיר ממש היה אלא מפני כבוד מלכות גילח עצמו תוך ימי נזירתו עיי"ש, וא"כ י"ל דזה כוונת רש"י ויגלח מפני כבוד המלכות אלא דאחר העיון ברש"י פ' ויחי בפסוק ולקדקד נזיר אחיו, נראה דרש"י לא ס"ל כמ"ד נזיר ממש היה, אלא ס"ל כפירוש הראשון של המדרש רבה)** אמנם ותלמדנו לעשות בהם גופא חוקי רצונך כלומר שגם המשפטים צריך לקיים בתורת חק בלי טעם, ולא מצד הטעם המובן בשכל, והדברים עתיקים. וזה כוונת רש"י ואלה המשפטים כו' ואלה מוסיף על הראשונים הראשונים מקיימים אותם מסיני כלומר מצד שאז מסיני נצטוו עליהם, אף אלה המשפטים צריך לקיימם מסיני כלומר מצד שמסיני נצטוו עליהם ולא מצד הטעם המובן בשכל וא"ש ודו"ק (ומ"ש רש"י עוד ולמה נסמכה פרשת דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח, עיין בכתב סופר עה"ת ביאור נחמד ע"ז):

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה