ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (לז)
בצל"ח פסחים ע"ג ע"א כתב דאיסור דבן:
נכר לא יאכל בי בפסח האיסור על הב"נ בעצמו וישראל המאכילו עובר רק לפ"ע עיי"ש. ובס' משיב נפש לפסחים שם הקשה מתוס' חולין ל"ג ע"א ד"ה אחד דהקשו במה דאמרי' מי איכא מידי דלישראל וכו' הרי מצינו נכרי ששבת חייב מיתה ותירצו דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש מא"מ ואע"ג דאמרינן דב"נ חייב אפי' בשני בשבת ע"ש, ואי נימא כהצל"ח בפשיטות הו"ל להקשות מק"פ דמותר לישראל ולב"נ אסור ולחלק כיון דהוא מצוה לישראל ל"ש מא"מ עכ"ל -- ולע"ד לק"מ דודאי זה פשיטא להו להתוס' דהיכא דהוא מצוה לישראל ל"ש מא"מ ולכך לא הקשו מק"פ, אמנם מנכרי ששבת ח"מ הקשו ביתר תוקף ועוז אמאי נכרי ששבת בשני בשבת ח"מ הא אז ליכא מצוה לישראל לשבות. ותרצו דאפי"ה ל"ש מא"מ כיון דאיכא על הישראל מצות שביתה בשבת דמצוה זו מוטלת על הישראל תמיד ואפי' בחול הוא מצווה ועומד על מצות שביתה בשבת (וכ"כ התוס' סנהדרין נ"ט ע"א ובתוס' חולין ל"ג ע"א הלשון אינו מדוקדק כ"כ כיעו"ש) וזה פשוט:
אמנם אדמו"ר הגאון בעל מהר"ם שיק זצ"ל הקשה בהגהותיו על ס' מצות השם מצוה י"ד על הצל"ח וז"ל שם:
ותימה א"כ איך מונה הרמב"ם הלאו שהוא לב"כ ותו אין שיעורין לב"נ כמ"ש בפי"ט ממלכים ה"י ובפ"ט מק"פ כאן כתב השיעור בכזית עכ"ל, וכוונתו על מ"ש הרמב"ם בפ"ט מק"פ ה"ז המאכיל כזית מן הפסח וכו' למ"ל כזית דוקא הא לא ניתנו שיעורין לב"נ -- והנה מה שתמה דא"כ איך מונה הרמב"ם הלאו שהוא לב"נ לא זכיתי להבין דהא הרמב"ם בתחלת הל' ק"פ מנה בין הל"ת, שלא יאכל ממנו מומר, וכוונתו על ישראל מומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ומצווה בעצמו על הל"ת, והצל"ח חידש רק דגם הב"נ מוזהר שלא יאכל מקרבן פסח וכמו דשייך הלא תעשה על ישראל כן שייך גם על הב"נ, אבל הלאו במנין המצות קאי על ישראל מומר וזה פשוט מאד ומה שתמה עוד על הצל"ח דא"כ מדוע כ' הרמב"ם המאכיל כזית וכו' הא לא ניתנו שיעורין לב"נ, ג"כ אין לו מובן דהא כתב הרמב"ם המאכיל כזית מן הפסח וכו' למומר לע"ז וכו', וא"כ קאי ג"כ על ישראל מומר לע"ז דאעפ"י שחטא ישראל הוא, וזה אינו מוזהר בלאו על משהו רק על כזית כדין ישראל, ולכך נקט הרמב"ם המאכיל כזית וכו' -- מיהו אפשר דאדמו"ר זצ"ל לשיטתו אזיל שכ' בתשו' מהר"ם שיק חאו"ח סו"ס רנ"ח בטעם דב"נ חייב אפי' בכל שהו משים דבאמת גם בישראל הי' ראוי להיות חייב אפי' בכ"ש מטעם אחשבי' רק בישראל ל"א דאחשבי' רק אמרינן להיפוך דמסתמא לא אחשבי' וכמ"ש הלח"מ בפ"ה מה' שבועות דין ה' משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אך זה שייך בישראל שהוא רוצה להיות ישראל ואינו מומר לכה"ת אם אפי"ה עובר עבירה כל שאתה יכול לומר שלא נתכוין לעבירה ולא היה דעתו להרשיע אמרינן כן, אבל בגוי מנ"ל לומר שלא להחזיק אותו ברשעו, וכיוצא בזה כ' התוס' ביבמות דף קי"ט ד"ה מחוורתא בסופו דגבי כותים לא שייך לאחזוקי בחזקת כשרות וה"נ בגוי, ולכן אמרינן אחשבי' ולכך חייב אפילו בכל שהו עכ"ל עיי"ש -- וא"כ לפי"ז בישראל מומר לע"ז דהוא מומר לכה"ת כולה ג"כ דינו כגוי וחייב אפי' בכ"ש מטעם אחשבי' והדק"ל אמאי כתב הרמב"ם המאכיל כזית דוקא דהא אפילו מומר לע"ז חייב בכל שהו -- כן נ"ל לפרש ד' אדמו"ר זצ"ל בתמיהתו על הצל"ח -- אבל מ"מ הצל"ח ז"ל אינו משועבד לסברת אדמו"ר ז"ל בזה, ואין עליו שום קושיא מדברי הרמב"ם בפ"ט מק"פ ה"נל:
קונטרס קטן הזה בעניני פסח ראשון ופסח שני גמרתי בס"ד ביוס ו' עש"ק לסדר הפעם אודה את ה' שנת תרפ"ז לפ"ק. והנני קורא לו שם קונטרס מעדני פסח זה שמו אשר יקראו לו בשערי ציון שערים המצויינים בהלכה. ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל, ולפני ידידיו ועבדיו העוסקים בתורה ומחבבים חידושי כל תלמיד ותיק אכי"ר. הכ"ד הצעיר באלפי ישראל המצפה לישועת ה' ולגאולה קרובה בב"א.
גרשון ה"ק שטערן רב דק"ק לודושול דע מודעש-מאראש לודאש והגליל יע"א בעהמח"ס "ילקוט הנרשוני" י"ב חלקים מפחח למצוא כל הענינים והדברים החדשים אשר בקונטרס מעדני פסח הם מפורשים. (א) יישוב לקושי' המהרש"א בפסחים דף מ"ד ע"ב.
(ב) (ג) (ד) (ה) יישוב לקושית העולם דרב אשי סותר עצמו מזבחים דף צ"ז לפסחים דף מ"ה, בארבעה אופנים.
(ו) (ז) יישוב לדברי הרמב"ם בפ"ד מביאת המקדש ובפ"ז מק"פ דיליף טומאה דחוי' בצבור מויהי אנשים אשר היו טמאים וכו', ויישוב לקושית התוס' בפסחים דף ס"ו סוף ע"ב אליבא דר"ל, ר' שמעון פסח דדחי טומאה מנא לי', בשני אופנים.
(ח) יישוב לקושית העולם על ת"ק דרשב"ג דס"ל שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום (עיין בפסחים דף ו'), (ט) יישוב לקושית התוס' בפסחים דף פ"ה ע"א, למ"ל קרא דאסור לשבור בפסח אפי' עצם שי"ב מוח כדי דלא נימא עדל"ת, ותיפוק לי' דלא הוי' בעידנא בשלשה אופנים.
(י) יישוב לתמיהת הפנ"י והשעה"מ על תמיהת הרשב"א בתוס' פסחים דף ס"ו סוף ע"ב.
(י"א) פלא על השואל ומשיב מהדורא רביעאי ח"א סי' מ"ב, (י"ב) פלפול ארוך ובאר רחובות בסוגיא דבני בתירה בפסחים דף ס"ו ע"א.
(יג) המשך לפלפול בסוגיא הנ"ל.
(י"ד) תירוץ על קושי' התוס' בפסחים דף צ' ע"ב מאבי הגאון בעל בנין אריאל ז"ל (ט"ו) יישוב קושי' שאגת ארי' סי' ס"ה בשם ספר דרך חיים על הלכות פסח ר"ס תכ"ט,
(ט"ז) יישוב תמיהת המנחת חינוך מצוה שפ"א על פי' רש"י בפרשת בהעלתך, ושוב מסיק דעדיין צע"ג גדול בזה:
(י"ז) יישוב דקדוק הצל"ח בפסחים צ"ה ע"א ויישוב דקדוק עצום בגמ' פסחים צ"ה ע"ב.
(ח"י) יישוב קושי' הגאון בעל חבלים בנעימים בפסחים צ"ה ע"ב.
(י"ט) פי' המקנה בתוס' קידושין דף ל"ז ע"ב ד"ה הואיל וכו' ועפי"ז א"ש מ"ש לעיל באות ט"ו בשם ספר דרך חיים.
(כ) ביאור פלוגתת רבא ורב אשי בזבחים צ"ג ע"ב בענין אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש.
(כא) תירוצים שונים לקושית הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל בלאו דשבירת עצם בפסח.
(כ"ב) יישוב לתמיהת בעל מנחת חינוך בקומץ מנחה על הרמב"ן פ' בהעלתך שפסק כרב נחמן בהי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו הורצה והא הלכה כרב ששת באיסורי.
(כ"ג). פלא על בעל חבלים בנעימים במ"ש בערך פ"ש.
(כ"ד) יישוב השגת הראב"ד על הרמב"ם רפ"ה מק"פ.
(כ"ה) יישוב קושי' כמה גדולי' על רש"י פסחי' צ"א ע"ב.
(כ"ו) יישוב קושי' העולם בסוגיא דבני בתירה פסחים ס"ו א' בשם ספר חוקת הפסח.
(כ"ז) יישוב קושי' מו"ח הגאון ז"ל בשו"ת בית שערים או"ח סי' קע"ח. ויישוב קושי' הגאונים שהבאתי באות כ"ה על רש"י פסחים צ"א.
(כ"ח) יישוב קושי' גיסי הרה"ג מהו' יודא צבי בלום ז"ל המובא בשו"ת בית שערים סי' הנ"ל.
(כ"ט) יישוב קושי' האו"ח בפסחים כ"ח סוף ע"ב.
(ל') פירוש בפסקי תוס' פסחים דף ס"ג התמוה מאוד.
(ל"א) בענין הצ"ע של בעל תקון משה במג"א או"ח סי' תצ"א. ופירוש על המאמר התמוה בהגדה ש"פ חכם מה הוא אומר וכו'.
(ל"ב) פלפול בקושית החת"ס ז"ל בתורת משה פ' ב בפסוק וכי יגור אתך גר.
(ל"ג) בדברי הירושלמי פסחים ר"פ מקום שנהגו.
(ל"ד) פירוש במכילתא פ' בא בפסוק ושחטו אותו כל קהל וגו' וכי כולם שוחטין כו' שלוחו ש"א כמותו. ושחטו אותו בין בחול בין בשבת כו'.
(ל"ה) פירושים במכילתא פ' בא, בפסוק והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו. מה ת"ל עד בוקר וכו'. (ועיין מ"ש כבר בזה בילקוט הגרשוני על הלכות טריפות דף מ"ח ע"א וינעם לך).
(ל"ו) יישוב קושי' העולם בפסחים פ"ג ע"ב בפיסקא חל ט"ז וכו'. ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת.
(ל"ז) יישוב הקושיות שמקשין על דברי הצל"ח פסחים ע"ג ע"א דכל בן נכר לא יאכל בו הוא אזהרה לב"נ עצמו.