ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (לה)
ואחרי אשר עזרני ה' לפרש ד' המכילתא הנ"ל אבוא לפרש גם דברי המכילתא האחרת בפ' בא, אשר רבו עליה האחרונים ז"ל, והאריכו מאוד לפרש דבריה זה בכה וזה בכה, ואני בתומי אלך בדרך הקרוב לאמת בעזהי"ת. וזה לשון המכילתא. כפי"מ שמובא בילקוט רמז קצ"ח. והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו מה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף אלא לאור ט"ז. ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד הבוקר אלא שאם חל ט"ז להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור י"ז עכ"ל. ותמהו כולם דאם אינו דוחה יו"ט הקל כ"ש שאינו דוחה שבת החמור, וכאשר באמת תמה ר' יונתן במכילתא שם על ר' ישמעאל, אמנם לפענ"ד כוונת ר' ישמעאל בענין אחר, וגם ר' יונתן לא ירד לעומק כוונתו, ע"כ תמה עליו, וחלילה לחשוב על ר' ישמעאל שידבר דברים בטלים כי מי לא ידע ששבת חמור מיו"ט -- ואקדים הא דאיתא במשנה פסחים פ"ג ע"א העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז, חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בי"ז כו' והקשו המפורשים בהא דחל ט"ז וכו' מה קמ"ל פשיטא דאם שריפת נותר לא דחי יו"ט מכ"ש דלא דחי שבת, (ועיין בתוי"ט מ"ש בזה), וכתב בהגהות הרש"ש ז"ל בש"ס ווילנא נשרף ישרפו וז"ל ולי נראה פשוט דקמ"ל אע"ג שידחה עד י"ז אפ"ה לא דחי יו"ט, וכה"ג איתא בחגיגה י"ז ב' ע"ש עכ"ל. ל. וכוונתו ז"ל על הא דאמר בחגיגה שם. הא איפליגו בה חדא זימנא וכו' צריכא דאי אשמעינן בהא. בהא קא אמרי כ"ש משום דאפשר למחר. אבל הכא אימא מודו להו לב"ה וכו', ופירש"י אבל הכא בעצרת שחל להיות בע"ש אימא מודו לב"ה ויקרבו ביו"ט דהא מחר שבת היא ולא קרבי, ומתוך שאתה מתייאש בהן אתה בא לפשוע שלא תקריבם עכ"ל עיין שם – והנה קצת אחרונים ז"ל הבינו דר' ישמעאל במכילתא הנ"ל ס"ל דיו"ט הוי לא תעשה ועשה, כרב אשי בפסחים פ"ד א', ולכך קאמר דא"צ עד בוקר דהא בלא"ה אין עשה דשריפת נותר דוחה יו"ט דהוי ל"ת ועשה. אמנם בס' מתא דירושלים להגאון מ' משה ליב סג"ל ראזענבוים ז"ל על הירושלמי פסחים כתב דז"א דאם זה הוא טעמו של ר' ישמעאל א"כ העיקר חסר מן הספר, דהא העשה דשבתון לא נזכר כלל בדברי ר' ישמענו רק הל"ת דכל מלאכה לא יעשה בהם' אותו זכר ר' ישמעאל א"כ ע"כ צ"ל דר' ישמעאל סובר דיו"ט הוי רק ל"ת לחוד, רק דא"כ תיקשי מה בכך דיו"ט הוי ל"ה מ"מ תיתי עשה דשריפת נותר ולידחי ל"ת וליישב זה ע"כ צ"ל דר' ישמעאל ס"ל דבכה"ג לא אמרינן עדל"ת כיון דאפשר לקיים שניהם ולשרוף הנותר למחר ביום ט"ז – אמנם התינח כשלא חל ט"ז בשבת אבל אם חל ט"ז להיות בשבת ומוכרח להמתין בשריפה עד אור לי"ז שוב לא חשיב אפשר לקיים שניהם דהא יש לחוש דמתוך שהו מתייאש ממנו הוא בא לפשוע שלא ישרפנו עוד, כפירש"י בחגיגה י"ז ע"ב הנ"ל גבי עצרת שחל להיות בע"ש, וא"כ היכא שחל טז בשבת שפיר הו"א דשריפת נותר דוחה ל"ת דיו"ט וישרפנו ביו"ט. מאחר דבכה"ג לא חשיב אפשר לקיים שניהם כנ"ל, לזה נכתב עד בוקר דאעפי"כ לא ישרפנו ביו"ט רק ימתין עד אור לי"ז ואז ישרפנו, ומעתה א"ש היטב דברי ר' ישמעאל במכילתא הנ"ל ולק"מ (וע' בהגהות הגאון ר' יעקב עמדין ז"ל בש"ס ווילנא פסחים דף פ"ג ע"ב ע"ש ודו"ק):
וכאשר יצקתי מים על ידי הכהן הגדול אדומו"ר הגאון מ' אברהם יהודא הכהן שווארטץ זצ"ל אבדק"ק בערעגסאס יע"א, שמעתי ממנו או ראיתי כן בכתבי הקודש שלו, די"ל לפימ"ש הגאון ר' מרדכי בנעט זציל בס' מגן אבות ליישב קושי' התוי"ט ז"ל פ"ז דשבת מ"ב מדוע נקט תנא דמתניתין באבות מלאכות הזור והחורש וכו' כולם ע"ש העושה, הלא אלישנא דאבות מלאכות שייך למיתני זריעה וחרישה וכן כולם בלשון שם דבר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ברפ"ז דשבת ע"ש, ותירץ הגאון הנ"ל דהרמב"ם לשיטתו דפסק כר"י דמלאכה שאצל"ג חייב, ע"כ שפיר נקט הזריעה והחרישה כיון דחייב על הפעולה עצמה אף שא"צ לגוף הפועל. אבל התנא דמתני' ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור ע"כ נקט הזורע והחורש, כיון דתלי' באם צריכה המלאכה לגוף הפועל שפיר שייך למיתני על שם הפועל ודפח"ח, א"כ לפי"ז י"ל דיו"ט חמור לענין זה משבת, דבשבת כתיב לא ותעשה' כל מלאכה וקפיד רחמנא על גוף הפועל א"כ מלאכה שא"צ לגוף הפועל פטור, אבל ביו"ט דכתיב כל מלאכה לא חיעשה" בהם וקפיד רחמנא על המלאכה עצמה שלא תיעשה ביו"ט ע"כ אף מלאכה שאצל"ג חייב – והנה שריפת נותר הוי מלאכה שאצל"ג כיון דאינו צריך לאותו דבר כלל, רק משום מצוה הוא דקא עביד, וכמ"ש בשעה"מ פ"נ מהלכות יום טוב הלכה ד' בדבור המתחיל אך לי וכו' לענין מליחת קרבנות בשבת עייש"ה – וא"כ היינו דאמר ר' ישמעאל דא"צ עד בוקר ליו"ט דהרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם, ושריפה אע"ג דהוי מלאכה שאצל"ג מ"מ מעין מלאכה הוא. דביו"ט דכתיב לא יעשה וקפיד רחמנא על המלאכה שלא תיעשה ביו"ט אף מלאכה שאצל"ג חייב, רק כשחל ט"ז להיות בשבת הו"א דמותר לשרוף נותר בשבת מצד דהוי מלאכה שאצל"ג ופטור ומותר מן התורה קמ"ל קרא עד בוקר דצריך להמתין עד אור לי"ז ע"כ דפח"ח -- אמנם בגוף החידוש שחידשה תורה דילי' צריך חיפוש בש"ס ופוסקים אם לא נמצא בהם להיפוך, דאף ביו"ט מלאכה שאצל"ג פטור כמו בשבת, ועתה אין לי פנאי לחפש ולפום רהיטא אין עולה על זכרוני באיזה מקום נמצא סתירה לדברי אדמו"ר זצ"ל בזה:
(אחר כותבי כ"ז מצאתי פלפול עצום בד' המכילתא הנ"ל, בשו"ת בית שערים למו"ח הגאון ר' עמרם בלום זצ"ל חאו"ח סי' רמ"ב ורמ"ג ע"ש ותמצא נחת, אך מש"ש מו"ח זצ"ל בסו"ס רמ"ב דקדוק בפסחים ה' דקאמר ר"ע ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אמאי קרי' לי' אב מלאכה הא אמרינן בריש ב"ק אבות מכלל דאיכא תולדות, ומאי ניהו תולדה דהבערה ולא מצאתי זה מפורש בשום מקום עכ"ל -- פלא בעיני שלא זכר שר דברי הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' שבת סוף הלכה א' המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר וחייב עכ"ל):