ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (כד)
הרמב"ם ברפ"ה מקרבן פסח פסק כר' והראב"ד תמה עליו דהרי ר' נתן ורחב"א פליגי עלי' ואין הלכה כרבי מחביריו יעו"ש -- ובצל"ח פסחים צ"ג ע"ב תירץ לפי דלא אפשר לפסוק כר' נתן משום דסתם משנה לקמן דף צ"ה דפסח שני דוחה שבת. ולר' נתן במועדו לא קאי כלל על פסח שני ועיין לקמן דף צ"ה ע"ב ברש"י בד"ה דוחין את השבת, וכיון דר' נתן אידחי נשאר רבי ורחב"ע לכך פסק הרמב"ם כרבי עכ"ל -- ולפ"ז י"ל דהראב"ד שתמה על הרמב"ם ס"ל כשיטת התוס' יומא דף נ"א שכתבו דגם לר' נתן פסח שני דוחה שבת ויליף לי' מככל חוקת הפסח יעשו אותו ע"ש שהאריכו בזה ולפ"ז סתם משנה דפסחים צ"ה דפ"ש דוחה שבת אתיא גם כר' נתן לכך שפיר תמה על הרמב"ם אמנם הרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י בפסחים צ"ה ע"ב דלר' נתן פ"ש אינו דוחה שבת וא"ש תירוץ הצל"ח ז"ל -- אך בגוף שיטת רש"י הנ"ל צע"ג איך יחלוק ר' נתן על קבל הילל הזקן שקיבל מרבותיו שמעי' ואבטליון דאפי' פסח שני דוחה שבת כמפורש בתוספתא פ"ד דפסחים ומובא גם בפי' רבינו חננאל בגליון הש"ס ווילנא פסחים ס"ו ע"ב עיי"ש וגם מלבד זה כשיחול י"ד אייר בשבת יתבטל לגמרי מצות פסח שני וזה אי אפשר דהא כתיב בקרא איש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה' בארבעה עשר וגו' וכיון דכתיב לדורותיכם אי אפשר שיתבטל בשום פעם כדאיתא במנחות פ"ד ע"א רחמנא אמר לך לדורותיכם ואת אמרת תיבטל פ"ש (וע' בהגהות הרא"ם הורוויץ שנדפסו בש"ס ווילנא לפסחים ס"ו ע"א ותמצא שכ"כ בהדיא) וע"כ שיטת רש"י צע"ג והבו דלא לוסיף עלה שגם הרמב"ם ס"ל כשיטה זו, והנוגע לפסק הרמב"ם הנ"ל שפסק כרבי לגבי ר"נ ורחב"ע, עיין בירושלמי פ"ט דפסחים הלכה ג' בתוספות בעל קרבן העדה ז"ל בד"ה בין על הראשון וכו' מ"ש ליישב דעת הרמב"ם ולהסיר מעליו תלונות הראב"ד ז"ל ע"ש -- ויותר נ"ל מ"ש בזה בס' מחנה דן מהגאון ר' דניאל פרוסטיץ ז"ל רב"ד דק"ק פרעשבורג יע"א על פסחים דף צ"ג וז"ל:
הרמב"ם פסק כרבי דשני רגל בפני עצמו הוא ומקשה הראב"ד והלא ר"ל ורחב"ע פליגי עלי' ואין הלכה כרבי מחביריו ע"ש, ועיין למעלה (פסחים דף צ"א ע"ב) דר' יהודא ור' יוסי תרווייהו ס"ל כרבי, עיין שם ברש"י ותוס' ובמהרש"א בתוס' ד"ה איש ולא קטן וכו' עייש"ה ע"כ דפח"ח (ואני מוסיף ומראה מקום לעיין עוד בהגהות הרש"ש ז"ל בש"ס ווילנא בתוס' ד"ה איש ולא קטן וכו' שכתב דלולי דברי התוס' ומהרש"א הי' נ"ל דלא ממעט אלא מכרת אבל חייב לעשות פ"ש וכרבי לקמן והשתא ליכא פלוגתא דאפשר דרבי נמי מודה דאין כרת בקטן שהגדיל ומדויק לשון הגמרא דהכא למעוטי קטן מכרת עכ"ל ודפח"ח):