ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (יט)
בקידושין דף ל"ז ע"ב כתבו התוס' בד"ה הואיל כו' וא"ת א"כ למה לא עשו כי אם פסח אחד, וי"ל לפי שהיו רובם ערלים וכתיב כל ערל לא יאכל בו והיינו גנותם ומ"מ אינם חוטאים במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת פסח עכ"ל. ועיין בשעה"מ פ"ט מה' קרבן פסח הלכה ט' שנתקשה טובא בדברי תוס' הללו עש"ה - אמנם הגאון בעל הפלא"ה זצ"ל בס' המקנה לקידושין ביאר דברי התוס') עפ"י דאיתא ביבמות לא ניתנה פריעה לאאע"ה דכתיב קח לך חרבות צורים ושוב מול מאי שוב מול לפריעה, והנה ודאי אין לומר דלא נצטוו ע"י משה כלל, אלא תחילת מצות פריעה היה ע"י יהושיע, דהא כתיב אלה המצות. שאין נביא רשאי לחדש דבר, אע"כ צ"ל דהציווי הוי בסיני, אלא כי היכי שלא מלו בניהם משום שלא נשבה רוח:
צפונית ה"נ לא פרעו היוצאים ממצרים משום סכנה דלא נשבה רוח צפונית, נמצא לפי"ז כיון דנצטוו על הפריעה הו"ל כולם ערלים דמל ולא פרע כאילו לא מל ובזה א"ש דברי התוס' דהכא עכ"ל הטהור עיי"ש -- ועפי"ז א"ש מש"ל באות ט"ו בשם ספר דרך חיים על הל' פסח עיי"ש והבן מאוד: