אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (יב)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (יב)

(יא)

בפסחים ס"ו א' ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה וכו' פירש"י הלכה זו שפסח דוחה שבת עכ"ל, ולכאורה שפת יתר הוא ואפילו בלא פירש"י היינו יודעים זה, ואפשר דכוונת רש"י בזה לאפוקי מפירוש הצל"ח ז"ל הלכה זו נתעלמה מב"ב פעם א' שחל י"ד להיות בשבת, זה עצמו שהניחו לחול י"ד בשבת הי' העלמת הלכה מהם דהיה להם לעבר השנה שלא יחול י"ד בשבת ע"ש, ולשלול זה כתב רש"י הלכה זו שפסח' דוחה שבת ודלא כפי' הצל"ח, (וע' בהגהות נימוקי הגרי"ב ז"ל בש"ס ווילנא שנמשך אחר פי' הצל"ח ופירש בזה דברי הירושלמי דכאן ע"ש וצ"ע:

וראיתי בתל תלפיות מחברת כ"ב אות רמ"א שמביא בשם מהו' ישראל חיים נכד הגאון ר' דוד דייטש זצ"ל דה"ט דנעלם הלכה מב"ב אי פסח דוחה שבת דבני בתירה לשיטתייהו דס"ל מי שאין לו קרקע פטור מפסח כמ"ש התו' פסחים דף ג' סוף ע"ב עיי"ש, ולכן נסתפקו כקושי' המפורסמת מהגאון רד"ד הנ"ל כיון דבידו להפקיר קרקעותיו אפשר דאינו דוחה עיי"ש, והנה יש סמך לדבריו ממ"ש בחת"ס חאו"ח סס"י קכ"ד עיי"ש. אך באמת ד' החת"ס שם צע"ג וכבר השיג עליו נכדו הגאון ז"ל בשו"ת שבט סופר או"ח סי' מ"ב עיי"ש. וע' גם בספר המקנה חלק ג' דף קי"ט בשם מו"ח הגאון ר' עמרם זצ"ל, ובס' משיב נפש לפסחים ג' ע"ב ד"ה ובעיקר וכו' ובילקוט הרועים ח"ר אות פסח החמישי ע"ש. ולכן אין לבנות על יסוד זה החלוש והרעוע:

עוד שם שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו -- כתב בהגהות מצפה איתן בש"ס ווילנא עפי"ד הפנ"י בפסחים ו' ע"ב דהת"ק דרשב"ג דס"ל שואלין ודורשין בה' הפסח קוה"פ ל' יום, ס"ל דפסח שעשו ישראל במדבר נעשה שלא עפ"י הדיבור, אבל רשב"ג דסובר שתי שבתות, ס"ל דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור עיי"ש, ולפי"ז א"ש כפול הלשון שכחו ולא ידעו, עפמ"ש קצת מחברים דלמ"ד פסח מדבר לא הוה הוראת שעה ה"ל למילף מיניה דדוחה שבת דפסח מדבר בשבת היה. ובפסחים כ"א ריש ע"ב איתא ר' יהודא בן בתירה אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור ל' יום קודם לפסח, ופירש"י הני ל' יום משעה שחל עליו חובת ביעור מששואלין בהלכות הפסח עכ"ל, א"כ ריב"ב סובר כת"ק דרשב"ג הנ"ל דפסח מדבר שנעשה בשבת היה מן הדין ולא עפ"י הדיבור, וא"כ ה"ל למילף מיניה דפסח דוחה שבת ושכחו דברי עצמם ולא ידעו וכו' -- והנה קרוב לזה כתב גם בס' אור חדש למס' קידושין דף ל"ז בסוגיא דחדש עיי"ש ותמצא -- ועיין בחדושי חת"ס ז"ל למסכת שבת דף קל"ז ע"א מ"ש ביישוב כפל הלשון שכחו ולא ידעו ע"ש דפח"ח -- ולפי פירוש הצל"ח ז"ל בהלכה זו נתעלמה מב"ב וכו' שהבאתי לעיל, י"ל בפשיטות דבאמת רצו ב"ב לעבר השנה כדי שלא יחול ע"פ בשבת, אלא ששכחו עפ"י סיבה לעשות כן (וכדאיתא בירושלמי כדי ליתן גדולה להילל ע"ש), ואח"כ כשבא ע"פ לא ידעו אם פסח ד"ש אם לאו והיינו שכחו ולא ידעו וא"ש. (וע"ע בחכמת שלמה בשו"ע או"ח סי' ת"ל מש"ש בזה ע"ש]:

ובתל תלפיות מחברת י"ח אות ק"מ נדפס על סוגיין קונטרס גדול מאת הגאון ר' פנחס צימעטבוים נ"י רב"ד דגראסווארדיין יע"א, ושם נאמר מ"ש הגאון האדיר רי"ט אלגאזי ז"ל בשו"ת שמחת יו"ט סי' נ"ט ליישב קושי' התוס' בסוגיין אמאי צריך למילף מגז"ש דמועדו בפסח ממועדו בתמיד, ואמאי לא ילפינן ממשמעותו דמועדו, ותירץ הגאון הנ"ל דאי ממשמעות הו"א הא דפסח ד"ש הוי רק דחויה אבל לא הותרה בהיתר גמור וממילא מהדרינן בכל מאי דאפשר לעשותה בלא דחיית שבת כגון שישחטו שנים בזה יכול וזה יכול דפטורים מה"ת לכך צריך למילף בגז"ש דמועדו מועדו מתמיד דהא בתמיד דקרב בשבת ודאי דהותרה לגמרי וכדאיתא ביומא דף מ"ו ע"ב דשבת הותרה בתמיד וכדמוכח ממאי דכתיב בתמיד במועדו והלא כבר כתיב עולת שבת בשבתו מלבד עולת התמיד הרי מפורש יוצא דתמיד דוחה שבת וא"כ מה ת"ל עוד במועדו גבי תמיד אע"כ צ"ל דאצטריך במועדו דתמיד כי היכי דלא לימא דאף דתמיד קרב בשבת מ"מ דחוי' היא בשבת אבל מה דאפשר ע"י ב' דזה יכול וזה יכול דפטורים מה"ת עבדינן קמ"ל במועדו יתירה דהותרה הוא בשבת] ולא מהדרינן לעשות בלא חילול, והיינו טעמא דילפינן פסח מתמיד מגז"ש דמועדו דפסח דוחה שבת בגדר הותרה, אבל ממשמעותו דמועדו ל"ה ידעינן אלא דשבת דחוי' אצל פסח ומהדרינן בכל מה דאפשר לעשות בלא חילול לזה אצטריך הגז"ש ללמד גבי פסח נמי הותרה שבת בהיתר גמור כמו בתמיד וא"צ למהדר לעשות בלא חילול עכ"ד הרי"ט אלגאזי ז"ל ודפח"ח. ועפי"ז כתב הרה"ג מ' פינחס נ"י דזה הי' ספיקא דב"ב אי פסח דוחה שבת לגמרי והותרה בהיתר גמור, או אינו אלא דחוי' וע"ז אמר להם מגז"ש דמועדו מועדו דתמיד ומוכח דהותרה לגמרי ע"ש באריכות גדול -- ולפענ"ד לכך מינוהו נשיא עליהם, ולכאורה מה ראו בו חכמה יתירה בזה שקיבל גז"ש מרבותיו שמעי' ואבטליון, וכי בשביל גז"ש אחד שיודע כבר ראוי הוא להיות נשיא וכבר נתעורר בזה הגאון ר' יעקב עמדין ז"ל בקונטרס "פסח גדול" שיסד על סוגיין ע"ש, ולפי"ז ניחא דבאמת הי' הילל יכול להביא להם ראיה דפסח דוחה שבת מרומיא דקראי דלא ילין לבוקר וגו' דקרא עכ"ח מיירי בי"ד שחל להיות בשבת וכדאיתא בפסחים דף נ"ט ע"ב, או מפסח מדבר או מפסח גלגל שהי' בשבת, או ממשמעותו דמועדו, והיינו ששאלו אותו בני בתירה מנין לך, ואם תאמר דמוכח כן מכל הני ראיות, עדיין מנין לך דא"צ למיהדר אחר שנים בזה יכול וזה יכול דפטורים מה"ת, אך הילל הבין כוונתם ואמר להם דמוכח בגז"ש דמועדו מועדו מתמיד דהוא בגדר הותרה לגמרי כמו תמיד דהותרה לגמרי בשבת, והיינו החכמה יתירה שראו בהילל ולכך מינוהו מיד נשיא עליהם וא"ש -- אך בגוף החידוש של הרה"ג מהו' פינחס הנ"ל דבני בתירה נסתפקו אם הוא בגדר דחוי' או בגדר הותרה, לא ראה שכבר קדמו בזה בשו"ת גורן דוד (מהגאון ר' אהרן דוד דייטש ז"ל אבדק"ק יארמוט) חאו"ח סי' ל"ג ע"ש ותמצא. והספר הזה כבר נדפס בשנת תרמ"ה לפ"ק:

וגם על מ"ש בשם השמחת יו"ט יש להפליא לכאורה דא"כ מה אמר בפסחים ס"ו ע"ב אשכחן תמיד ופסח דדחו שבת, דדחו טומאה מנ"ל, ופירש"י הואיל ומועדו לא משמע לי' יעו"ש, וקשה דילמא באמת משמע לי', רק הי' צריך הגז"ש כדי לידע דשבת הותרה, משא"כ טומאה באמת קיי"ל טומאה דחוי' היא בצבור, וא"כ הא דתמיד ופסח דחו טומאה באמת נוכל למילף ממשמעותו דמועדו דהא י"ל גם הילל יליף ממשמעות, אלא דהגז"ש דמועדו מועדו מתמיד אצטריך לי' למען דעת כי שבת הותרה אצל פסח כמו דהותרה אצל תמיד וא"צ למיהדר לעשות בלא חילול וצע"ג:

והנה מאז אמרתי ואח"כ מצאתי בתל תלפיות הנ"ל אות קע"ה שכ"כ גם ידידי הגאון מ' חיים אפרים באלאיטי נ"י מטארנאלליא יע"א, עפימ"ש בצל"ח במשנה אמר לו ר"ע או חילוף שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה שבת דהיינו שהיה לחכמים לגזור ולאסור בשבת, והשיב לו ר"א, עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת וכיון שהתירה תורה בפירוש אין כח ביד חכמים לגזור ולאסור כמ"ש הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ח ע"ש -- ולפ"ז אפשר לומר דבני בתירה ודאי היו יודעים דפסח דוחה שבת רק היו מסופקים אם אין מקום לחכמים לגזור מעתה בזה ולאסור בשבת, עד שאמר להמיוא הילל מגז"ש דמועדו מועדו מתמיד וגז"ש הוא כמפורש בתורה להיתר ושוב אין כח ביד חכמים לגזור ולאסור ולפי"ז יפלו כל הדקדוקים הידועים בסוגיין, ושוב ראיתי בשו"ת:

גורן דוד חאו"ח סי' ל"ב שהולך ג"כ בדרך זה דמספקא להו לב"ב אם אין מקום לחכמים לגזור מעתה בזה ולאסור בשבת משום שמא יעביר הסכין של שחיטה ד"א ברה"ר כמו דגזרו בשופר ובמגלה, ותלי"ת כיוונתי מעצמי לדבריו אלה בדרוש לשבת הגדול והארכתי בזה הרבה אך אכ"מ להאריך בדרושים ע"ד הפלפול:

ועיין בהגהות הגאון מ' אלעזר משה הלוי הורוויץ לאבדק"ק פינסק שנדפסו בש"ס ווילנא שכ' וז"ל:

דף ס"ו ע"א ולא ידעו אם פסח דוחה שבת וכו' נ"ל דלא מספקא להו דמה"ת לא יעשו לפסח בשבת דלא אשכחן כה"ג מצוה הכתובה בתורה סתם שתבטל בשנה אחת וכו' וגם פסח, מדבר בשבת היה. אלא דאפשר בגוונא דליכא מלאכה מה"ת כגון שישחוט בשמאל או (ישחטו) שנים למאי דקי"ל דכשר. אך לדידן דאסירי מדרבנן קמיבעא להו עכ"ל וצ"ע חדא מה בכך דאסירי מדרבנן הא השחיטה הי' בעזרה ואין שבות במקדש וא"כ מה מספקא להו, ועוד זה שכתב כגון שישחוט בשמאל ודאי צ"ע דהא שחיטה בשבת חייב משום נטילת נשמה או משום צובע ומה לי אם ישחוט בשמאל או בימין, וע' בתל תלפיות מחברת י"ח דף קצ"ו ותמצא שהרה"ג מ' שלום ליב אייזענבאך נ"י מירושלים תובב"א השיג כן על מ"ש הרה"ג מ' פינחס נ"י באות ק"מ בשם בנו החו"ב מ' דוד נ"י, ולא ראה:

שכן יש להשיג על מה שנדפס בש"ס ווילנא בהגהות:

הרא"מ הורוויץ הנ"ל:

ובהיותי בזה ראיתי דבר פלא בספר מקרי דרדקי, להגאון מ' הילל ל"ש ז"ל מקאלאמעא בפרשת בהעלתך שכתב וז"ל:

עיין (סימן ט' פסוק י"ג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא. קשה לי כפל הלשון. מאחר שכבר ונכרתה הנפש הרי יש בכלל מאתים מנה, א"כ למה הוסיף עוד ואמר חטאו ישא, וג"כ קשה:

מ"ט לא אמר גם אח"כ ונכרתה, וגם תיבות אלה "לא הקריב במועדו" לכאורה מיותרים המה, מאחר שכבר אמר וחדל לעשות הפסח. ולולי דמסתפינא הי' נלע"ד לומר דאם ביטל מצות עשיית הפסח אם חל ע"פ להיות בחול אזי עונשו בכרת אבל אם חל ע"פ להיות בשבת:

אם ביטל מצוה זאת יש מקום לומר דעונשו רק הוא כמו אם ביטל מצות תפילין וכיו"ב, אבל עונש כרת לא מוטל עליו משום שע"י שביטל מצוה זאת גרם שלא נתחלל שבת. בשחיטות הקרבן שג"כ עונשו כרת, ונהי שאמרה תורה. שמצות פסח דוחה שבת, סוף סוף עונש כרת ליכא על המבטל אותו מצוה בשבת, עיין (פסוק ב' שם) פירש"י. במועדו אף בשבת, מעתה אפשר לפרש כוונת הפסוק וחדל לעשות הפסח, והיינו כשחל ע"פ בימי החול, משו"ה ונכרתה, אבל כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, דהיינו כשחל ע"פ להיות בשבת אזי רק חטאו ישא, אבל עונש כרת ליכא עכ"ל -- ופלא בעיני דהא מה שפסח דוחה שבת הותרה בהיתר גמור כדילפינן בגז"ש מועדו מועדו מתמיד כמש"ל באריכות. א"כ א"א לומר דאם ביטל מצוה זאת גרם שלא נתחלל שבת בשחיטת הקרבן, והלא אפילו קיים מצוה זאת ג"כ לא נתחלל השבת כלל מאחר דשבת הותרה בהיתר גמור אצל הפסח, הא חדא, ועוד הרי איתא בפסחים דף צ"ג דלרבי דקיי"ל כוותי' האי חטאו ישא כרת הוא עיי"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה