אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (ו)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (ו)

(ה)

בפסחים ס"ו ע"ב ופסח גופא דדחי טומאה מנלן א"ר יוחנן דא"ק איש כו' איש נדחה לפ"ש ואין צבור נדחין לפ"ש אלא עבדי בטומאה והקשה לו ריש לקיש אימא איש נדחה לפ"ש, צבור לית להו תקנתא לא בפ"ר ולא בפ"ש, אלא אמר ריש לקיש מהכא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מתים וקל וחומר לזבין ומצורעין אלא יש לך שעה שזבי' ומצורעי' משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין ואיזה זה פסח הבא בטומאה, ואביי אמר לעולם מקרא קמא ואין להקשות דצבור כלל לא, דא"כ לנפש למה לי וכו' ע"ש בגמ' ורש"י -- ובצל"ח הקשה לשיטת הרמב"ם דאין שוחטין וזורקין על טבול יום דמת, אבל שוחטין וזורקין על טבול יום דזב. א"כ עדיין קשה דלמא צבור לא עבדי כלל לא בפסח ראשון ולא בפ"ש, והקרא לנפש אתי לזה, דאשו"ז על טבול יום דמת אבל על טבו"י דזב ושאר טומאות שפיר שוחטין וזורקין ע"ש -- ונלע"ד דבאמת מהאי טעמא נאיד הרמב"ם ז"ל מילפותא דר' יוחנן מקרא דאיש איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה לפ"ש וכו' ונקט בפ"ד מה' ביאת המקדש ובפ"ז מה' קרבן פסח ה"א לימוד אחר שפסח דוחה טומאה מדכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אנשים יחידים נדחין לפ"ש ואין צבור נדחין לפ"ש אלא עושי פ"ר בטומאה, וכתב הכ"מ בפ"ד מביאת המקדש הלכה ט"ז דכן הוא בספרי פ' בהעלתך ע"ש, ובצל"ח פסחים דף פ' ע"א הקשה על הרמב"ם וכי כעורה זו ששנו בתלמוד בבלי מאיש כי יהי' טמא איש נדחה וכו' ולמה שביק הרמב"ם דברי הגמר' ונקט דרשת הספרי יעו"ש, אמנם להנ"ל א"ש דעל דרשת ר' יוחנן מאיש כי יהיה טמא איש נדחה וכו' קשה קושי' ריש לקיש אימא דצבור לא עבדי כלל לא בפ"ר ולא בפ"ש, ותירוצא דאביי לא מספיק לשיטת הרמב"ם דאשו"ז על טבו"י דמת ושו"ז על טבו"י דזב כקושי' הצל"ח הנ"ל לאמת, ולכן שביק הרמב"ם דברי ר' יוחנן, ונקט דרשת הספרי דלפי דרשה זו דרשינן שפיר אנשים יחידים טמאים לנפש הוא דכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, הא אם צבור טמאים לנפש שפיר יכולים לעשות ביום ההוא, וכמ"ש בצל"ח פסחים דף פ' ע"א עייש"ה:

ובזה מיושב ג"כ קושי' התוס' פסחים ס"ו ע"ב בד"ה אלא אמר ריש לקיש וישלחו מן המחנה. תימא לרשב"א לדריש לקיש הניחא לר' יהודא אלא לר' שמעון דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב ומצורע לפי שחלוקים בשילוח מחנות פסח דדחי טומאה מנא ליה עכ"ל. אמנם להנ"ל לק"מ דקושי' ריש לקיש אימא צבור לית להו תקנתא לא בפ"ר ולא בפ"ש, לא קשה רק לפי הלימוד דר' יוחנן. אבל לדרשת הספרי מקרא ויהי אנשים אשר היו טמאים וכו' לק"מ דלדרשה זו מבואר דדוקא אנשים יחידים טמאים לא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, אבל אם היו צבור טמאים שפיר יכלו לעשות ביום ההוא, וא"כ מבואר להדיא דצבור עושין פ"ר בטומאה, וא"כ ל"ק קושי' הרשב"א מנלי' לר"ל אליבא דר' שמעון דפסח דחי טומאה דהא ידוע דסתם ספרי הוא ר' שמעון, א"כ יש לו לימוד מקרא דויהי אנשים וכו' דפסח דחי טומאה וא"ש:

רק לפי"ז קשה למה לו לריש לקיש ללמוד דפסח דחי טומאה מקרא וישלחו מן המחנה וכו' תיפוק לי' מדרשה דספרי מדכתיב ויהי אנשים יחידים וכו' כנ"ל, אמנם ע"ז י"ל דריש לקיש ניחא לי' טפי ללמוד זה מקרא וישלחו מן המחנה וכו' לפי שהי' קשה לו בקרא דכתיב שאמרו האנשים ההמה למשה ואהרן אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב וגו', והוא פלא כיון שהם טמאים ואין יכולים לעשות הפסח איך אמרו למה נגרע וגו', אלא ודאי כיון שהם ידעו מכבר דצבור עושין פ"ר בטומאה א"כ חזינן דפסח דוחה טומאה ע"כ שאלו למה נגרע וכו' מה חילוק יש בין צבור טמאים ליחיד טמא ולמה לא יעשה גם היחיד פסח בטומאה, אך התינח אם הא דפסח דוחה טומאה נפקא מקרא וישלחו מן המחנה וגו' שפיר איכא למימר דאנשים ההם ששאלו זה בערב פסח, כבר ידעו דפסח דוחה טומאה מקרא וישלחו מן המחנה שנאמר בר"ח ניסן כדאמר ר' לוי בגיטין דף ס' ע"א דפרשת שילוח טמאים נאמר ביום שהוקם המשכן והוא בר"ח ניסן. אבל אם הא דפסח דחי טומאה נפקא מויהי אנשים וכו' כדרשה דספרי, וזה לא נאמר רק בערב פסח כמ"ש התוס' בפסחים דף ו' ריש ע"ב אליבא דת"ק דאמר שהיא במיתה ביד"ש דהיינו טמא ששימש או כרת משום כנודע) בקרבן שאינו דוחה שבת אם עבר והקריב ודאי שואלין ודורשין בה' הפסח ל' יום קודם לפסח (וקדקיי"ל בטוש"ע או"ח סי' תכ"ט ע"ש), א"כ מנין היו יודעים אותן האנשים מכבר דפסח דחי טומאה בצבור, ואיך שאלו למה נגרע וגו' לכן ניחא לי' לריש לקיש טפי ללמיד דפסח דחי טומאה מקרא וישלחו מן המחנה וגו' אבל מודה דלר' שמעון ודאי נפקא דפסח דחי טומאה מדרשה דספרי מדכתיב ויהי אנשים יחידים וכו' וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה