ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (ד)
ובאופן ג' י"ל עפ"י דאיתא בעירובין ק' ע"א בנתערב מתן ד' במתן א' ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ד' (ופירש"י דאתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור), ור' יהושיע אומר ינתנו במתנה א' והקשו התוס' לר' יהושיע (ע"ש במהרש"א) ליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף, ותירצו דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו עכ"ל -- והקשו האחרונים א"כ מאי פריך הגמ' בזבחים צ"ז ליתי עשה ולידחי ל"ת הא גם הכא העשה בא ע"י פשיעה שהניח ליגע ולבלוע בשר קודש כשר מבשר קודש פסול (ועיין בתשו' נוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' קמ"א שהאריך בזה), ולפענ"ד בפשיטות לק"מ, דהרי ר' אליעזר סובר בעירובין הנ"ל דגם אם בא העשה ע"י פשיעה ג"כ דוחה ל"ת, וא"כ שפיר פריך הש"ס לר"א עכ"פ ניתי עשה ולידחי ל"ת והרי הברייתא דיקדש להיות כמוה נשנה בת"כ פ' צו, בלי שום מחלוקת, וא"כ לר' אליעזר נימא עשה דוחה ל"ת, וע"כ טרחו רבא ורב אשי ליישב הקושיא גם אליבא דר' אליעזר, אבל לפי"מ דקיי"ל להלכה בכל מקום כר' יהושיע לגבי ר' אליעזר, באמת לק"מ קושי' הש"ס בזבחים, ושפיר מתרץ רב אשי בפסחים דחטאת ונזיר הוי שני כתובים הבכ"א דלדידן לא שייך בזה עדל"ת:
ובמה שכתבתי לעיל באופן ב' בשם ספר ברכת אברהם דהת"ק דאיסי בן יהודא סובר דמותר לשבור בפסח עצם שי"ב מוח משום דעדל"ת, הנה לכאורה כמו זר נחשב לייחס לתנא אחד שיטה שלא מצינו להדיא לשום תנא שיסבור כן, אבל באמת דברי הברכת אברהם צדקו מאד יען כי התנא דתוספתא דפסחים פרק ששי ג"כ סובר כן וז"ל שם:
השובר את העצמות לאכול כזית מוח מן המוח שבראש ובקולית אינו עובר בל"ת עכ"ל, ועכ"ח הטעם משום דאמרינן עדל"ת, א"כ ודאי לא רחוקה היא לומר דגם הת"ק דאב"י סובר כן (ואפשר דהת"ק דאב"י הוא בעצמו התנא דתוספתא הנ"ל) – ועיין בס' מתא דירושלים על הירושלמי פ"ז דפסחים הלכה י' שתמה על התוספתא הנ"ל דהא בבבלי פסחים פ"ה ע"א מבואר בהדיא דעצם לא ישברו בו דפסח שני אתיא לעצם שי"ב מוח ומאי טעמא דהאי תנא דתוספתא דפליג דא"כ ועצם לא ישברו בו מיותר ותירץ בדרך הפלפול דלהתנא דתוספתא אתיא ועצם לא נשברו בו בפ"ש להורות דאיכא לאו בשבירה, לאפוקי דלא יימא כקושי' הגאון ר' אברהם ברודא זצ"ל, דילמא כוונת הכתוב דא"צ לשבור, דהו"א דצריך לשבור ולבדוק שמא ניקב קרום של מוח, קמ"ל דלא משום דאזלינן בתר רובא, כמ"ש בשעה"מ סוף ה' קרבן פסח בשם ס' צאן קדשים יעו"ש. ולפענ"ד אין צורך בפלפולים, כי פשוט דהתנא דתוספתא הנ"ל סובר כהת"ק דאב"י בפסחים צ"ה אי דאמר יכול אפילו מצוה שלא על גופו ת"ל ועצם לא ישברו בו מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו אף כל מצוה שבגופו. א"כ ועצם לא ישברו בו בפסח שני להכי אצטריך ואינו מיותר כלל, ותמה אני על בעל מתא דירושלים ז"ל שנעלם ממנו סוגיא דפסחים צ"ה הנ"ל ונחית לפלפול שלא לצורך כלל. -- ועכ"פ מש"ל דרב אשי בזבחים צ"ז רצה ליישב הברייתא דיקדש אליבא דכל התנאים א"ש אפילו אם לא נימא כהספר ברכת אברהם דהת"ק דאב"י סובר דמותר לשבור עצם שי"ב מוח דהרי מ"מ איכא האי תנא דתוספתא הנ"ל דסובר דעשה דאכילת הפסח דוחה ל"ת דשבירת העצם אף שהוא ל"ת שבמקדש, ואליבי' לא א"ש תירוצא דרבא, אבל להלכתא דקיי"ל דאסור לשבור עצם שי"ב מוח גם רב אשי מודה דאין עדל"ת שבמקדש וא"ש קושיית העולם: