אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק ג ילקוט הגרשוני מעדני פסח › (א)

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

ילקוט הגרשוני מעדני פסח · (א)

ילקוט הגרשוני מעדני פסח

וזה החלי בס"ד במס' פסחים דף מ"ד ע"ב ור"ע כדרב חייא ברי' דר"ה דאמר לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י הלכך לאו נטל"פ הוא. וכתבו התוס' בד"ה ורבנן כו' ולר"מ דסובר נטל"פ אסור דגמר מגיעולי נכרים כו' מצי למילף נמי מגיעולי נכרים לטעם כעיקר כיון דלאו חידוש הוא. והקשה המהרש"א א"כ אמאי הוצרך הגמ' לומר דר"ע סובר לא אס"ת אלא קדירה ב"י, הול"ל בפשיטות טפי דר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור וג"נ לאו חידוש הוא ושפיר יליף טע"כ מגיעולי נכרים. ובאחרונים ז"ל כתבו תירוצים שונים לקושי' המהרש"א הנ"ל ואענה גם אני את חלקי דהנה איתא בשבת דף ס"ד ע"ב עה"פ והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין. עד שבא ר' עקיבא ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה, אלא מה ת"ל והדוה בנדתה, בנדתה תהא עד שתבא במים. ועיין בתוס' יומא דף ע"ח ע"א ד"ה מכאן כו' שאלו מקמי רב יהודה גאון זצ"ל טבילת נדה מדאורייתא מנלן. והשיב קל וחומר ממגעה. ור"ת פירש דנפקא מדכתיב במי נדה ודרשינן בע"ז (ע"ה ע"ב) מים שהנדה טובלת בהן. ור"י פירש מדכתיב והדוה בנדתה ודרשינן בשבת (ס"ד ע"ב) בנדתה תהא עד שתבא במים ע"כ -- ומדקדק בס' אור חדש בפתיחה למס' קידושין, ר"ע דדריש לקרא דוהדוה בנדתה על טבילת נדה, הא כבר מוכח לה מקרא דמי נדה יתחטא דכתיב בגיעולי מדין כפי' ר"ת הנ"ל, ותירץ דר"ע סובר דאך במי נדה קאי על הזאה כפרש"י בחומש פ' מטות שחיטוי זה לטהרו מטומאת מת והצריכו הכתוב גיעול לטהרו מן האיסור וחיטוי לטהרו מן הטומאה יעו"ש (וכ"כ הרמב"ן שם וז"ל ולבי מהרהר עוד לומר שהטבילה הזו, ר"ל טבילת כלים מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה עכ"ל). ועיין גם בתשו' חת"ס ז"ל חיו"ד סי' קצ"ד שכתב ג"כ דזקנים הראשנים ס"ל טבילת כלים דאורייתא וילפי טבילת נדה לבעלה מה"ת ממי נדה יתחטא כפי' ר"ת הנ"ל, ולדידהו י"ל קרא דזכרי' דמייתי הש"ס יומא ע"ח מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה כפי' הרד"ק זבה, וס"ל זבה בעי מים חיים, אבל ר"ע כהלכתא זבה לא בעי מים חיים, ועכ"ח נדה דקרא דזכרי' יתפרש מי אדיותא, וה"נ אך במי נדה יתחטא בתורה ג"כ מי אדיותא, ואהזאת ז' וג' קאי ולא אטבילת כלים ולא טבילת נדה לבעלה כלל עכ"ד חת"ס ז"ל יעו"ש:

והנה הקשה הרשב"א בתשובה מנלי' לר"מ ללמוד מגיעולי נכרים דנטל"פ אסור דלמא להכי אצריך זן רחמנא הגעלה משום שמא יבשל בו הישראל דבר חריף וחורפא מחלי' לי' לשבח, ותירץ בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ק"י לפמ"ש הר"ן בסוף ע"ז לדעת כמה פוסקים דס"ל דהקפידה תורה תעבירו באש ואח"כ במי נדה יתחטא אבל בהיפוך הוה ליה כטובל ושרץ בידו, וא"כ אי ס"ד נטל"פ מותר רק משום דברים חריפי' א"כ כיון דעכ"פ הבלוע כמות שהוא עתה שרי באכילה מה"ת לדברים שאינם חריפים אין כאן טובל ושרץ בידו ואפילו טבילה קודם הגעלה נמי תשתרי, אלא עכ"ח הבלוע אסורה כמות שהיא כשרץ ממש ומיושב קושי' הרשב"א ע"כ דפח"ח. -- ומעתה התינח למ"ד טבילת כלים דאוריי' והקפידה תורה על הגעלה תחלה ואח"כ טבילה דאל"כ הוי טובל ושרץ בידו, איכא למימר כתירוץ החת"ס ז"ל, אבל ר' עקיבא דעכ"ח סובר טבילת כלים רק דרבנן וקרא רק אסמכתא בעלמא, ליכא למימר כתירוץ הנ"ל דהא קרא לא איירי בטבילת כלים כלל ומי נדה יתחטא קאי רק אהזאת ג' וז' כנ"ל וא"כ אי אפשר ללמוד מגיעולי מדין דנטל"פ אסור, דהא י"ל דצוה להגעיל משום שמא יבשלו בו דברים חריפים כקושי' רשב"א הנ"ל לאמת, א"כ מיושב שפיר קושי' המהרש"א ולא מצי הש"ס לומר דר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור, ומוכרח רק לומר דר"ע ס"ל לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י, כלומר משום שמא יבשלו בו אח"כ דברים חריפים דעי"כ תמיד יש להקדירה דין בת יומא, וא"ש ודו"ק:

(והנה בילקה"ג ח"ר על סדר א"ב אות חיישינן למיעוטא הב' כתבתי ליישב קושי' המהרש"א הנ"ל באופן נאה מאוד, עפ"י הקדמה מראש יוסף חולין סוגי' דרוב וכ"כ עוד שאר אחרונים ז"ל דריע חייש למיעוטא מה"ת מדאמר אלו הי' בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם ע"ש, אך כעת מצאתי בס' לב ארי' על חולין דף י"ז ע"א שכתב דגם ר"ע לא חייש למיעוט רק מדרבנן והא דאמר דלא הי' נהרג אדם מעולם היינו משום דס"ל דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ע"ש, ולכך חוזרני בי ממ"ש שם:)

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה