ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
וזה דבר השמטה מקונטרס מעדני פסח · (ז)
בפסחים דף ע' אמר רב אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה היא דאי ס"ד חיבה היא תיתי בשבת ותיתי במרובה וכו'.ובתוס' שם (ד"ה לאו חובה היא) כתבו וקשה לר"י דהשתא משמע דלרבנן דבן תימא דבסמוך היא חגיגת י"ד דרבנן ולקמן דף ע"א משמע שהיא מן התורה דתניא לא ילין מן הבשר וגו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים. ועיי"ש שנדחקו ליישב -- ובסידור יעב"ץ בפי' הגדה ש"פ במאמר חכם מה הוא אומר וכו' כתב הגאון ר' יעקב עמדין ז"ל דודאי לד"ה הוא דאורייתא אלא שמסרה הכתוב לחכמים דומיא דמלאכת חול המועד ודכוותייהו ה"ל מן התורה היא שתבא עם הפסח כפי שיאמרו חז"ל דהיינו בחול ובטהרה ובמועט וה"פ דלאו חובה היא מן התורה בהחלט עכ"ל -- ואפשר דגם הרמב"ם ז"ל סובר כן ועפי"ז יתיישבו קושיות הצליח ז"ל בפסחים דף ע' ע"ב בגמ' ד"ה אמר רב מ"ט דבן דורתאי וכו' על הרמב"ם ז"ל יעו"ש ודו"ק -- והנה בצל"ח שם הביא תמיהת הלח"מ על הרמב"ם בה' חמץ ומצה פ"ח ה"ב שכתב שם בשאלת הבן הלילה הזה כולו צלי' ותמה הלח"מ דהרי רב חסדא קאמר בפסחים דף ע' ע"א זו דברי בן תימא וכיון שהרמב"ם פסק בה' ק"פ שחגיגה נאכלת לשני ימים א"כ פסק דלא כבן תימא ואיך פסק כאן הלילה הזה כולו צלי -- ועיין בצל"ח שם וגם לקמן דף קי"ו ע"א מ"ש הצל"ח ז"ל ליישב תמיהת הלח"מ הנ"ל ולפענ"ד נראה עפימ"ש הב"י באהע"ז סי' ט"ז דהרמב"ם סובר כר"ש דדריש טעמא דקרא ע"ש. וכ"כ הב"י בטור יו"ד סי' קפ"א שדעת הרמב"ם ז"ל שאע"פ שכל חוקי התורה גזירת לך הם מ"מ כל מה שיוכל לבקש לו טעם נאמר בו טעם וכר' שמעון דדריש טעמא דקרא עכ"ל עיי"ש א"כ לפי"ז הא דאמר רחמנא לאכול הפסח צלי אש דוקא ג"כ נאמר בו טעם שכתב הרא"ה בספר החינוך מצוה ז' לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומיטעם וכו' ואנו שאוכלין הפסח לזכרון שיצאנו לחרות היות ממלכת כהנים וגוי קדוש ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושררות עכ"ל, א"כ הרי כתב הרמב"ם בפ"ז מה' חומ"צ ה"ו וה"ז בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים של' ואותנו הוציא משם וכו' ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות עכ"ל, ממילא בכל מה שסועד בלילה הזה צריך להראות דרך חירות וא"כ גם בשר החגיגה צריך לאכול צלי אש דוקא שהוא דרך חירות ושררות כמ"ש בספר החינוך הנ"ל, ושפיר כתב הרמב"ם שצ"ל הלילה הזה כולו צלי ואפילו החגיגה ג"כ צריך לאכול צלי, דאם יאכלנו מבושל א"כ הוא מראה דרך עבדות ושפלות ובלילה הזה אדרבה צריך להראות דרך חירות ושררות, ומעתה לא קשי' מהא דרב חסדא שאמר זו דברי בן תימא, די"ל דהוא סובר כר' יהודא דלא דריש טעמא דקרא לכך צריך לאוקמי המשנה כבן תימא, משא"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק כר"ש דדריש טעמא דקרא וא"ש, (ועיין בס' מנחת חינוך ריש מצוה תס"ד שכתב בזה"ל, והר"מ פוסק כר"ש דדריש טד"ק ומ"ש מפ"ג מהלכות מלוה אכ"מ וע' שם בלח"מ ובעזהי"ת יתבאר במק"א עכ"ל עיי"ש ותמצא):