ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
הקדמה לילקוט הגרשוני על מסכת אבות · טעם שקורין קודם הפרק משנת כל ישראל וגו'
ראיתי בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו זצוק"ל שכ' דנשתרבב לקרות משנת כל ישראל וגו' קודם הפרק ממה דבארץ ישראל התחילו לומר ביום אחרין של פסח שחל להיות בשבת (דאצלם אינו יו"ט), פרק האחרון דמס' סנהדרין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, והוא פרק הקודם למס' אבות, שכן סדר הרמב"ם ז"ל מס' אבות אחר מס' סנהדרין, ופרקי אבות אין מתחילין לומר רק בשבת שאח"כ כדי שיהיו קורין בששה שבתות שבין פסח לעצרת ששה פרקים, וע"כ מצרפים בכל זמן משנת כל ישראל וגו' אל הפרקי אבות ודפח"ח -- ובס' בית שמואל אחרין עה"ת פרשת פנחס כתב הטעם פן יאמרו ישראל לכל האומות לא נתן הקב"ה רק שבע מצות, ולנו נתן תרי"ג מצות, ואח"כ באו חז"ל והכבידו עוד עולם עלינו בגדרים וסייגים וחומרות ומיסרים, לזה אמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, דהנה אנו רואים כי העני אין עושה דלתות לחלונות יען שאין לו מורא מגניבה כי אין לו מה שיגנבו מאתו, אבל העשיר עושה לו דלתות שירא מן הגניבה, ומי שהוא עשיר יותר עושה לו גדר ברזל לפי שירא יותר, ואצל אוצר המלך עומדים בעלי מלחמה לשומרו, כי מי שיש לו יותר צריך שמירה יותר וכן ישראל לפי שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אשר הוא דבר יקר מאוד, דיפה שעה אחת וירת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכיון דיש להם דבר יקר כמה צריכין שמירה ביותר, לכך הרבו עליהם חז"ל גדרים וסייגים ומוסרים ודפח"ח – וקצת כעין זה כתב בס' מקוה ישראל על פרקי אבות. דהנה יקשה על האדם מה זה לישראל שצריכין למוסר הרבה יותר מכל האומות, והסברא הוא בהיפוך דבן שהוא רע במדותיו הוא צריך למוסר הרבה משא"כ הבן הטוב א"צ למוסר כל כך, וא"כ הישראלים שהם בעלי מדות טובות ביישנים רחמנים גומלי חסדים, ולמה צריכין מוסר כל כך. ולתרץ זה אנו מקדימים משנת כל ישראל וגו' מפני שעי"ז יתורץ קושיא זו, והוא בשנקדים מ"ש במדרש רבה פ' שמיני בפסוק זאת החי' אשר תאכלו, משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, א' לחיים וא' למיתה, לזה של חיים אמר זה תאכל וזה לא תאכל ולזה של מיתה אמר כל מה דבעי הבו לי' כך אומות העולם שאינם לחיי העוה"ב כתיב בהם כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי עוה"ב זאת החיה אשר תאכלו עכ"ד המדרש ומובן כפשוטו, וזו ג"כ הטעם שאנו צריכין למוסר הרבה, מפני שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וא"כ אנו צריכין למיסר למען לא נאבד חלקנו משם, ונזכה לחיי העוה"ב עכ"ל ודפח"ח. (ועיין עוד מ"ש בזה בס' אוהל יעקב ריש פ' כי תשא ובשפת היריעה שם ודפח"ח):
ובספר שער בת רבים עה"ת ר"פ קדושים כתב דלכן תקנו לומר משנה זו קודם כל פרק, יען כי המס' היקרה והק' הזו מס' אבית המלאה מוסר השכל ומדות טובות אשר האדם צריך להתנהג בהם כל ימי חייו כמאמרם ז"ל (ב"ק ל' ע"א) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. ופן יאמר אדם מה יועילו מדות טובות אלו לאיש חוטא ופושע כמוני אשר עונותי עברו ראשי וכו', לזה אמר כל ישראל וכו' ממש כדרך רופא משכיל אשר בטרם יסדר סמי הרפואות לפני החולה, אז מדרכו לחזק לב החולה בדברים טובים לבל יפול לבו עליו וישמע לדבריו ואזהרותיו במנהגי אכילתו וכו'. כן הקדימו חז"ל משנה זו כדי לשום תקוה טובה בלב כל אדם אף להקל שבקלים, ולבלתי יתייאשו גם הפושעים ולא יאמרו אשר אבד נצחם, כי יש להם תקון בתשובה ועי"ז יזכו לעוה"ב חיים הנצחיים כמו כל הצדיקים וחסידים עכ"ל ע"ש:
ולפע"ד נראה דהנה בכל פרק ממס' אבות מזהירים אותנו חז"ל ללמוד תורה ומבטיחים אותנו שנקבל ע"ז שכר הרבה – בפרק א' אמר שמעון הצדיק על ג' דברים העולם עומד על התורה ע"ש, כו' פירש התוי"ט ז"ל דהיינו על לימוד התורה והלל אמר ודלא יליף קטלא חייב, ושמאי אמר עשה תורתך קבע -- ובפרק ב' אמר הלל מרבה תורה מרבה חיים, ור' יוסי אמר התקן עצמך ללמוד תורה כו' ור' אליעזר אמר הוי שקוד ללמוד תורה כו' ור' טרפון אמר אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה – ובפרק ג' אמר ר"ח בן תרדיון שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרוי' ביניהם, ור' חלפתא איש כפר חנניא אמר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם כו' ומנין אפי' חמשה כו' אפי' שלשה כו' אפי' שנים כו' אפי' אחד כו' ור"א בן עזרי' אמר אם אין תורה אין קמח ובפרק ד' אמר ר"מ הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה כו' ואם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך – ובפרק ה' אמר בן בג בג הפך בה והפך בה וכו' – א"כ יש לחוש פן יאמרו רבים מעמי הארץ שאינם יכולים ללמוד תורה מה לנו לומר כל הפרקים הללו, הלא כיון שאין לנו חלק בתורה ממילא לא יהיה לנו נחלה ושכר בעוה"ב שמבטיחים חז"ל להלומדים העוסקים בתורה, לזה אנו מקדימים המשנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, פי' כל ישראל יש להם חלק – בתורה – המביאם לעוה"ב, דאף שלא למדו בעצמם מ"מ הרי החזיקו בידם את הלומדים ומגיע להם שכר בעוה"ב כאילו למדו, וע"ז מביא ראיה שנאמר ועמך – כלומר בין הלומדי תורה ובין המחזיקי תורה – כולם צדיקים, כמאמר רי ריב"ל במשנה סוף עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ודקדק התוי"ט ז"ל שם מה לכל צדיק וצדיק הול"ל בקיצור לכל צדיק, ובח"א שלי לשם הבאתי בשם הגאונים קול סופר וכתב סופר ז"ל, דכל צדיק וצדיק היינו דבין הצדיק העוסק בתורה ובין הצדיק המחזיק בידו ומפרנסו כדי שיוכל לעסוק בתורה, יקבל שכרו ש"י עולמות עיי"ש – וז"ש ועמך כולם צדיקים כולם בשם צדיקים יכונו, וממילא לעולם ירשו ארץ – ומה שמסיים הפסוק נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, רוצה לומר דאם הקב"ה מתפאר נגד פמליא של מעלה בעבדיו הצדיקים כמש"ה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, יותר מתפאר בצדיקים שהם מחזיקי תורה, לפי שאלו יש להם נסיון גדול יותר ממה שיש להצדיקים העוסקים בתורה כי העוסקים בתורה התורה מגינה עליהם ומצלא מיצה"ר, אבל המחזיקים שאין עוסקים בתורה ועל חוף ימים ישכנו, והולכים בשוקים וברחובות, וגם נוסעים מעיר לעיר להביא ממרחק לחמם, ובכל מקום מדרך כף רגלם יארוב להם היצה"ר ללכדם ברשתו ובכל זאת נזהרים ממאכלות אסורות ובשר פיגול לא יבוא אל פיהם, והמה טובים בגופם וצדיקים בממונם ומחזיקים ידי ת"ח עניים עצהיו"ט. להם יאתה תהלה ותפארת יותר מלהת"ח היושבים בביתם ועוסקים בתורה – וזש"ה, נצר מטעי כלומר הסוחר והבעל מלאכה שהוא נצר ממטעי הרבים שנטעתי בעולם, ועושה מעין הפעולה שעושה הנצר עם העלים שעליו, להגין על הפרי שתחתיו, כמו כן הוא מגין על הת"ח שלא יאבד בעניו ושיהי' לו הרחבת הדעת לעסוק בתורה, כמאמר חז"ל במס' חולין שלחו מתם ליבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימא אתכליא – הנצר הזה, הוא מעשה ידי להתפאר בו יותר ממה שאני מתפאר בהת"ח היושבים:
בביתם ועוסקים בתורה – ועל כן כל ישראל כעם ככהן יש להם חלק בתורה המביאם לעוה"ב ולכן גם עמי הארץ שאין יכולים לעסוק בתורה, יכולים לומר כל הפרקים הללו המדברים בעסק התורה ובשכר עוה"ב שיש לעוסקים בה, יען שגם להם יש חלק בכל זה ממש כמו שיש להת"ח העוסקים בתורה, ועתיד הקב"ה להנחיל להם ש"י עולמות כמו שינחיל להצדיקים העוסקים בתירה וא"ש ודו"ק: