ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
הקדמה לילקוט הגרשוני על מסכת אבות
אמר המלקט הנה על המסכתא הקדושה הזאת כבר נכתבו חיבורים רבים מאוד, וכאשר בינותי בהם. ראה ראיתי – כי חוץ מספר הנפלא "מדרש-שמואל" אשר הגדיל לעשות ויפוזו זרועי ידיו בכתבו זכרון בספר פירושים מתוקים מדבש ונופת צופים על כל משנה ומשנה – רוב חיבורים שנתחברו על מסכתא הזאת, המה מיועדים על יסודי האגדה הנהוגה בינינו, הנקראה בשם "מגידות"- אולם אני הצעיר לא הלכתי בדרך זה רק יגעתי וטרחתי למצוא בכל משנה הכוונה הפשוטה הקרובה אל האמת, ושאפשר לומר שלזה נתכוין רבינו הקדוש והטהור רבי יהודא הנשיא מסדר המשניות זי"ע ועכ"י, ולכן לא כתבתי בכל משנה פירושים דבים לאין מספר כי ידוע שזה רק מבלבל מוח המעיין ואין בו שום תועלת – ואקוה לה' כי הליחוטים שלי טערכתו וסדרת על המסכתא הזאת ימצאו חן בעיני הקוראים הנעימים, ויאמרו יפה עשה המחבר הזה באחזו דרך קצרה, כדי שלא לבלבל מוח האדם בהמון פירושים לאין תכלית, שיבוא זה ויאכד את זה וסוף שלא ישאר בזכרוני אף פירוש אחד.
והנה אין אני חושב ח"ו שאני גמרתי כל המלאכה, דק הוא על דרך שכתב בהקדמה לספר בנין יהושע" על אבות דרבי נתן, בשם רבו הגאון האמיתי מ' משה זרח איידליץ מפראג זצ"ל, בביאור דברי המשנה "ובמקום שאין אנשים השתדל לחיות איש' – כמובא בחיבורי זה (אבות פרק ד' למטה מן השורה עיי"ש ותמצא-וכן אומר גם אני:
אולי יתעוררו על ידי עוד מחברים אחרים שיגמרו מלאכה זאת ביתר שאת ויתר עוז, והיה זה שכרי חלף עבודתי עבודת הקודש להגדיל תורה ולהאדירה.
ואני תפלתי לאל חיי, עזרני אלקי ישעי על דבר כבוד שמך, וזכני לעשות קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה ולבשר צדק בקהל רב, עד כי יבא שילה ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים בב"א כי"ר.
גרשון ה"ק שטערן
בעהמח"ס "ילקוט הגרשוני' י"ב חלקים.
אזהרה. אוסר לכל אדם להדפיס חיבורי ילקוט הגרשוני הזה על מסכת אבות, בלי רשותי אז רשות באי כחי, ואם איזה אדם יעבור על דברי, ורבצה בו הקללה הכתובה בספר דברים, ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן והשומע לי ישכון בטח.
טעמים לקריאת מס' זו בשם אבות
(א) כתב הרמב"ם ז"ל, הטעם שקרא רבינו הקדוש למס' זו בשם "אבות" כי על האמת החכמים הם האבות כענין שאמר אלישע אבי אבי על אלי' ז"ל וכן נקראו התלמידים בנים שנאמר ושאר ישוב בנך עכ"ל – ועיין ברש"י פרשת ואתחנן בפסוק ושננתם לבניך שכתב, וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם כך הרב קרוי אב שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו' עכ"ל () עיין בס' בינה לעתים דרוש ל"ה שמביא ג' טעמים נלקחים מדברי המפרשים ע"ה לקריאת מס' זו בשם אבות, והוא ז"ל הוסיף עוד טעם להיות זו המסכתא כולה מלאה לה תוכחות ומוסרים ראוים ונאותים להדרכת יראתו יתברך, לפכך נקראת מסכת אבות, כלומר היא מסכתא של האבות מתייחסת ושייכא לכל אב שיש לו בנים. שעל האבות יותר מזולתם מוטל להיות שגורה בפיהם להזכיר ולהזהיר כל התוכחות האלו לבניהם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע עכ"ל – (ג) ובספר עליות אלי' תולדות הגר"א מווילנא ז"ל כתב במעלות הסולם דף ט"ו כי הגר"א ז"ל בפירוש על אבות הראה כל המאמרים במקרא קודש וזהו מה שמסיים בלשונו כפעם בפעם "שנאמר' או "ככתוב" ועיין בהקדמה שמה כתב תלמידו הרה"ג ר' מענדיל ז"ל וכן היה אצלו כל המשניות מפורשים בתורה שבכתב עכ"ל. אמנם שמעה אזני כי בראשית פירושו על אבות ציין הגאון בכת"י קדשו שלכן נקרא המסכתא "אבות" עפ"י דאיתא במס' ב"ק דף ב' הני דכתיבן באורייתא מקרי אבות, וזה אשר הראה הגאון ורמז בפירושו לאבות למקראי קודש, והמוציא לאור פי' על אבות לא מצא להדפיס זאת בראש פירושו, על כן אין מבין עכ"ל (ד) נלע"ד עפמ"ש המפרשים ז"ל דמס' אבות כולה מדות חסידות וכמ"ש חז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות, והטעם שאנחנו מצווים לקיים כל מדות חסידות הוא משום שאנחנו מבני אבות הקדושי אברהם יצחק ויעקב שקיימו כל מילי דחסידות וע"כ נקרא מס' זו בשם אבות, להזכירנו שעלינו מוטל החיוב והדמות אל האבות הקדושים שלנו ולכך אנו מצווים לקיים כל המידות חסידות הנזכרים במסכת זו כנלע"ד בזה:
טעם שקורין פרקי אבות בשבתות שמפסח עד עצרת
איתא במגילה דף ל"א ע"ב תניא רשב"א אומר עזר תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת (פרש"י שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן) ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא אמר אביי ואי תימא ר"ל כדי שתכלה שנה וקללותיה, בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא, אין, עצרת נמי ר"ה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן ע"כ – ובעין יעקב החדש דפוס ווילנא מובא שם בזה"ל אמר הבונה. עצרת נמי ר"ה היא. הוסיף רש"י ז"ל שעצרת ר"ה נמי היא מלבד ההיא דשנינו בעצרת על פירות האילן ואמר להיותו זמן קציר. אך נאמר עוד להיותן זמן מתן תורה כי כמו שבר"ה נברא העולם כן בעצרת נתנה תורה שבעבורה נברא ובעבורה מתקיים כמו שאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ומכאן סיוע נכון לאומרים שמפסח עד עצרת ימי דין הם. ולכן נהגו לקרות בהן פרקי אבות לקבל מוסר ולשוב בתשובה, דה"נ כמו שמקדמין מר"ח אלול ימי מוסר ותשובה לר"ה שהוא יום דין. ככה עושים לפני עצרת להיות גם הוא ר"ה ויום דין על פירות האילן עכ"ל ודפח"ח:
טעם שקורין קודם הפרק משנת כל ישראל וגו'
ראיתי בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו זצוק"ל שכ' דנשתרבב לקרות משנת כל ישראל וגו' קודם הפרק ממה דבארץ ישראל התחילו לומר ביום אחרין של פסח שחל להיות בשבת (דאצלם אינו יו"ט), פרק האחרון דמס' סנהדרין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, והוא פרק הקודם למס' אבות, שכן סדר הרמב"ם ז"ל מס' אבות אחר מס' סנהדרין, ופרקי אבות אין מתחילין לומר רק בשבת שאח"כ כדי שיהיו קורין בששה שבתות שבין פסח לעצרת ששה פרקים, וע"כ מצרפים בכל זמן משנת כל ישראל וגו' אל הפרקי אבות ודפח"ח -- ובס' בית שמואל אחרין עה"ת פרשת פנחס כתב הטעם פן יאמרו ישראל לכל האומות לא נתן הקב"ה רק שבע מצות, ולנו נתן תרי"ג מצות, ואח"כ באו חז"ל והכבידו עוד עולם עלינו בגדרים וסייגים וחומרות ומיסרים, לזה אמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, דהנה אנו רואים כי העני אין עושה דלתות לחלונות יען שאין לו מורא מגניבה כי אין לו מה שיגנבו מאתו, אבל העשיר עושה לו דלתות שירא מן הגניבה, ומי שהוא עשיר יותר עושה לו גדר ברזל לפי שירא יותר, ואצל אוצר המלך עומדים בעלי מלחמה לשומרו, כי מי שיש לו יותר צריך שמירה יותר וכן ישראל לפי שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אשר הוא דבר יקר מאוד, דיפה שעה אחת וירת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכיון דיש להם דבר יקר כמה צריכין שמירה ביותר, לכך הרבו עליהם חז"ל גדרים וסייגים ומוסרים ודפח"ח – וקצת כעין זה כתב בס' מקוה ישראל על פרקי אבות. דהנה יקשה על האדם מה זה לישראל שצריכין למוסר הרבה יותר מכל האומות, והסברא הוא בהיפוך דבן שהוא רע במדותיו הוא צריך למוסר הרבה משא"כ הבן הטוב א"צ למוסר כל כך, וא"כ הישראלים שהם בעלי מדות טובות ביישנים רחמנים גומלי חסדים, ולמה צריכין מוסר כל כך. ולתרץ זה אנו מקדימים משנת כל ישראל וגו' מפני שעי"ז יתורץ קושיא זו, והוא בשנקדים מ"ש במדרש רבה פ' שמיני בפסוק זאת החי' אשר תאכלו, משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, א' לחיים וא' למיתה, לזה של חיים אמר זה תאכל וזה לא תאכל ולזה של מיתה אמר כל מה דבעי הבו לי' כך אומות העולם שאינם לחיי העוה"ב כתיב בהם כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי עוה"ב זאת החיה אשר תאכלו עכ"ד המדרש ומובן כפשוטו, וזו ג"כ הטעם שאנו צריכין למוסר הרבה, מפני שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וא"כ אנו צריכין למיסר למען לא נאבד חלקנו משם, ונזכה לחיי העוה"ב עכ"ל ודפח"ח. (ועיין עוד מ"ש בזה בס' אוהל יעקב ריש פ' כי תשא ובשפת היריעה שם ודפח"ח):
ובספר שער בת רבים עה"ת ר"פ קדושים כתב דלכן תקנו לומר משנה זו קודם כל פרק, יען כי המס' היקרה והק' הזו מס' אבית המלאה מוסר השכל ומדות טובות אשר האדם צריך להתנהג בהם כל ימי חייו כמאמרם ז"ל (ב"ק ל' ע"א) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. ופן יאמר אדם מה יועילו מדות טובות אלו לאיש חוטא ופושע כמוני אשר עונותי עברו ראשי וכו', לזה אמר כל ישראל וכו' ממש כדרך רופא משכיל אשר בטרם יסדר סמי הרפואות לפני החולה, אז מדרכו לחזק לב החולה בדברים טובים לבל יפול לבו עליו וישמע לדבריו ואזהרותיו במנהגי אכילתו וכו'. כן הקדימו חז"ל משנה זו כדי לשום תקוה טובה בלב כל אדם אף להקל שבקלים, ולבלתי יתייאשו גם הפושעים ולא יאמרו אשר אבד נצחם, כי יש להם תקון בתשובה ועי"ז יזכו לעוה"ב חיים הנצחיים כמו כל הצדיקים וחסידים עכ"ל ע"ש:
ולפע"ד נראה דהנה בכל פרק ממס' אבות מזהירים אותנו חז"ל ללמוד תורה ומבטיחים אותנו שנקבל ע"ז שכר הרבה – בפרק א' אמר שמעון הצדיק על ג' דברים העולם עומד על התורה ע"ש, כו' פירש התוי"ט ז"ל דהיינו על לימוד התורה והלל אמר ודלא יליף קטלא חייב, ושמאי אמר עשה תורתך קבע -- ובפרק ב' אמר הלל מרבה תורה מרבה חיים, ור' יוסי אמר התקן עצמך ללמוד תורה כו' ור' אליעזר אמר הוי שקוד ללמוד תורה כו' ור' טרפון אמר אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה – ובפרק ג' אמר ר"ח בן תרדיון שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרוי' ביניהם, ור' חלפתא איש כפר חנניא אמר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם כו' ומנין אפי' חמשה כו' אפי' שלשה כו' אפי' שנים כו' אפי' אחד כו' ור"א בן עזרי' אמר אם אין תורה אין קמח ובפרק ד' אמר ר"מ הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה כו' ואם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך – ובפרק ה' אמר בן בג בג הפך בה והפך בה וכו' – א"כ יש לחוש פן יאמרו רבים מעמי הארץ שאינם יכולים ללמוד תורה מה לנו לומר כל הפרקים הללו, הלא כיון שאין לנו חלק בתורה ממילא לא יהיה לנו נחלה ושכר בעוה"ב שמבטיחים חז"ל להלומדים העוסקים בתורה, לזה אנו מקדימים המשנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, פי' כל ישראל יש להם חלק – בתורה – המביאם לעוה"ב, דאף שלא למדו בעצמם מ"מ הרי החזיקו בידם את הלומדים ומגיע להם שכר בעוה"ב כאילו למדו, וע"ז מביא ראיה שנאמר ועמך – כלומר בין הלומדי תורה ובין המחזיקי תורה – כולם צדיקים, כמאמר רי ריב"ל במשנה סוף עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות ודקדק התוי"ט ז"ל שם מה לכל צדיק וצדיק הול"ל בקיצור לכל צדיק, ובח"א שלי לשם הבאתי בשם הגאונים קול סופר וכתב סופר ז"ל, דכל צדיק וצדיק היינו דבין הצדיק העוסק בתורה ובין הצדיק המחזיק בידו ומפרנסו כדי שיוכל לעסוק בתורה, יקבל שכרו ש"י עולמות עיי"ש – וז"ש ועמך כולם צדיקים כולם בשם צדיקים יכונו, וממילא לעולם ירשו ארץ – ומה שמסיים הפסוק נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, רוצה לומר דאם הקב"ה מתפאר נגד פמליא של מעלה בעבדיו הצדיקים כמש"ה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, יותר מתפאר בצדיקים שהם מחזיקי תורה, לפי שאלו יש להם נסיון גדול יותר ממה שיש להצדיקים העוסקים בתורה כי העוסקים בתורה התורה מגינה עליהם ומצלא מיצה"ר, אבל המחזיקים שאין עוסקים בתורה ועל חוף ימים ישכנו, והולכים בשוקים וברחובות, וגם נוסעים מעיר לעיר להביא ממרחק לחמם, ובכל מקום מדרך כף רגלם יארוב להם היצה"ר ללכדם ברשתו ובכל זאת נזהרים ממאכלות אסורות ובשר פיגול לא יבוא אל פיהם, והמה טובים בגופם וצדיקים בממונם ומחזיקים ידי ת"ח עניים עצהיו"ט. להם יאתה תהלה ותפארת יותר מלהת"ח היושבים בביתם ועוסקים בתורה – וזש"ה, נצר מטעי כלומר הסוחר והבעל מלאכה שהוא נצר ממטעי הרבים שנטעתי בעולם, ועושה מעין הפעולה שעושה הנצר עם העלים שעליו, להגין על הפרי שתחתיו, כמו כן הוא מגין על הת"ח שלא יאבד בעניו ושיהי' לו הרחבת הדעת לעסוק בתורה, כמאמר חז"ל במס' חולין שלחו מתם ליבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימא אתכליא – הנצר הזה, הוא מעשה ידי להתפאר בו יותר ממה שאני מתפאר בהת"ח היושבים:
בביתם ועוסקים בתורה – ועל כן כל ישראל כעם ככהן יש להם חלק בתורה המביאם לעוה"ב ולכן גם עמי הארץ שאין יכולים לעסוק בתורה, יכולים לומר כל הפרקים הללו המדברים בעסק התורה ובשכר עוה"ב שיש לעוסקים בה, יען שגם להם יש חלק בכל זה ממש כמו שיש להת"ח העוסקים בתורה, ועתיד הקב"ה להנחיל להם ש"י עולמות כמו שינחיל להצדיקים העוסקים בתירה וא"ש ודו"ק: