אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק א ילקוט גרשוני על מסכת סוכה

ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן

ילקוט גרשוני על מסכת סוכה

ילקוט גרשוני על מסכת יומא

ט:

ריב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנא' חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה': כתב בס' דברי שאול לכאן לכאורה יפלא קרא למה לי ולמה לא יחול שם שמים על הסוכה הא הוא מצוה. ולפענ"ד הכוונה נפלאה דהנה שלמי חגיגה כולו לבעלים רק האימורין לגבוה ואפ"ה נתקדשה כל החגיגה עד שכולה נקראת חגיגה והטעם שכל הבשר נתקדש ע"י שהאימורים נקרבין לגבוה כמו כן מצות סוכה אף האכילה ושתיי' ושינה בסוכה נתקדש ונטהר עד שכולה מקרי לה' ואין חילוק בין לומד לאוכל ושותה בסוכה שכולו נקרא לה' והבן עכ"ל: כ"ה. והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים וכו' אלא עוסקים במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ וכו' עיין בפירש"י ועיין בספרי ילקוט הגרשוני על ספר א"ב באות העוסק במצוה כו' מש"ש בזה וינעם לך. ועיין בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל לכאן מה שהקשה ע"ד הראב"ד והתוס' פסחים דף צ', ובמח"כ לא זכר סר דברי הצל"ח פסחים שם שכבר העיר בכ"ז עיי"ש, [וע"ע בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל בחלק הדרשות שנדפסו בסוף ח"ב דף פ"ו עמוד ג' מ"ש בזה וינעם לך]: כ"ז:

אר"י מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנא' מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת מיחייב אדם להקביל פני רבו ומקשים דפתח ברגל וסיים בחודש ושבת. ועיין בחידושי גאונים שבגליון הע"י מ"ש בזה בשם הגאון ר' יהונתן ז"ל. והוא מובא בס' אהבת יהונתן בהפטורת פרשת החודש בפסוק והשתחוו עם הארץ וכו' עיי"ש. מ"ש בזה בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר על ש"ע או"ח ר"ס ש"א ע"ש. [ועיין לקמן סוף מגילה בד"ה וזה דבר השמטה מ"ש בזה בשם אהבת יהונתן בהפטורה ליום ב' דשבועות]:

מעשה בר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של ריבר"א כו' הגיע חמה לסוכתו א"ל רבי מהו שאפרוש עליה סדין א"ל אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט וכו' הגיע חמה לחצי הסוכה וכו'. עיין בטו"ז או"ח סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב מ"ש בביאור מאמר זה. ועיין להגאון ר' אלעזר פלעקלש ז"ל בספרו חזון למועד חזיון י"ג מש"ש בזה. ותורף דבריו דהך מילתא אי סוכה הוי אוהל ארעי או אוהל קבע תלי' בזה אי שבעה ימים הויין ארעי או קבע עיי"ש באורך. והנה כבר קדמו במקצת הגאון בעל "עיון יעקב" כאן אלא שהוא כתב להיפוך דר"א סובר דסוכה הוי אוהל ארעי ואין בו איסור משום מוסיף אוהל רק שלא רצה לומר לו בפירוש לפי שלא אמר דבר שלא שמע מרבו ולכך אס"כ יצא כפירש"י עיי"ש:

מנין שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנאמר ועלהו לא יבול: פי' בהקדמה לס' נטע שורק עה"ת דשיחות חולין של תיח לוטה בם מוסר השכל ולימוד נכון ואף אם בראשית השקפה לא נדע ולא נמצא בם מועיל אבל צריכין אני ללמוד ולדרוש ולהבין הדברים ואז בודאי נמצא ברכה בם גם איזה לימוד או מוסר כי אנשים השלימים לא יבלו זמנם בהבל וריק, וז"ש שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד ושקידה והבחנה, ותמצא שהמה דברים עתיקים, חולין שנעשו על טהרת הקודש מלאים פרי תבונה, ומביאים ראיה שנאמר ועלהו לא יבול, לא לבד הפרי אינו הולך לאיבוד, אלא גם העלים לא יבול ולא נופל הוא מהם עיי"ש:

ובס' יין הרקח מהגאוה"ק ר' משה טייטעלבוים זצ"ל כתב, שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ר"ל דשיחתן הוא שצריכין לימוד שעדיין לא למדו כלל, וכמו דאיתא במג"ע בפסוק והנה דרש דרש שהוא באמצע התורה, אבל המונים סוברים שכבר למדו כל התורה כולה עכ"ד ודפח"ח ובשם הגאון ר' מנחם פרויסטיץ אבד"ק צעהלים ז"ל שמעתי דת"ח רגיל לדבר תמיד בדברי תורה, אמנם באמת צריך לידע גם שיחות חולין:

כדי שיוכל לדבר עם עמי הארצים, ואם איננו בקי בשיחות חולין אזי צריך לו ללמוד ולרכוש לו ידיעה ובקיאות במילי דעלמא שהם שיחת חולין אצל ת"ח. למען ידע מה לדבר עם הע"ה, וז"ש שיחות חולין של ת"ח שיהיו הת"ח בקיאים בשיחות חולין, צריכין לימוד ושקידה כי בלתי לימוד לא ידעו מה לדבר עם הע"ה, וכאשר ישבו בחברת ע"ה יהיו כאלם לא יפתח פיו ויהיו לבוז ח"ו בעיני הע"ה וק"ל:

עוד ראיתי בס' א' ע"ד הלצה, דשיחת "חולין" של ת"ח:

כגון רש"י ושאר ראשונים ז"ל שקוראין. בכל מקום מס' חולין בשם "שחיטת חולין":

צריכין לימוד והבנה מ"ט עשו כן אבל הטעם פשוט דלא יתכן לקרות המסכתא סתם מס' חולין, דהוה משמע דזאת המס' הוא חולין ח"ו ואינו קדושה כשאר המס' לכך שינו רש"י ושאר ראשונים ז"ל וקראוה בכ"מ בשם שחיטת חולין ודו"ק היטב:

ל. אר"י משום רשב"י מ"ד כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה וכו':

הנה לעיל מיני' יליף מוהבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח, ומה שהוצרך ללמוד זה עוד מקרא דשונא גזל בעולה, עיין בחדושי חת"ס ז"ל לכאן מ"ש בזה, ולפ"ר נ"ל בזה, דמוהבאתם גזול לא ידענא אלא אם הקרבן עצמו הוא גזול, דאז כל הקרבן כולו בא בעבירה, אבל אם רק מעורב במעותיו איזה ממון של גזל וקונה עבורם קרבן הו"א דלא מיפסל, קמ"ל קרא כי אני ה' וגו' שונא גזל בעולה, אפי' אם העולה עצמה אינה גזולה, רק יש בה איזה צד של גזל ג"כ היא שנואה לפניו ית' ולא לרצון יחשב וא"ש:

ל"ד. קח על מים רבים צפצפה שמו (יחזקאל י"ז) א"ר אבהו אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים ומאי ניהו ערבה, והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים פי' בחדושי חת"ס ת"ל, אני אמרתי וכו' כלומר שאפילו הריקנים שבהם הנמשלים בערבה, יהיו כקח על מים רבים של חכמי תורה, ומליאים מצות כרמון עפ"י חכמי הדור, והם שמו עצמם כצפצפה המצפצפים ומלעיגים על נביאי ה' וחכמיו בעוה"ר ופיהם דומה למסר עכ"ל הטהור:

ל"ה באמת אמרו בן מברך לאביו (פירש"י בהמ"ז) וכו' אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו:

כתב חת"ס ז"ל בשם מורו הפלא"ה ז"ל בחידושי תורה, אין זה קללה, אלא כלפי שפירש"י פ' בחקותי, ותאכלו ולא תשבעו, זהו מארה בבני מעים שלא ישבע מאכילתו, א"כ מארה זו טובה לו, כי אם היה שבע ונתחייב בבהמ"ז מדאורייתא לא היו אשתו ובניו הקטנים יכולים להוציא י"ח, אבל אם איננו שבע יכולים להוציאו י"ח, עכ"ד ודפח"ח:

אמר רבא לא לימא אינש ברוך הבא והדר בשם ה' אלא לימא ברוך הבא בשם ה' כהדדי וכו' אמר רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא וכו' אסוקי מלתא ולית לן בה, פירש"י הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה הכוונה נ"ל עד"מ דקאי על הברכה שמברכים לאותן הבאים בברית איזה חבורה קדושה, וע"ז אמר רבא לא לימא אינש ברוך הבא לאנשים שלא נודע כוונתם אם באים בברית החברה לש"ש או לא, על סמך כי והדר בשם ה', דאח"כ יהיה בודאי כוונתם לש"ש, דמתוך שלא לשמה וכו', אלא לימא ברוך הבא בשם ה' כהדדי, כלומר לא יברך ולא יקבל רק חברים כאלו הבאים תיכף בשם ה' וגלוי וידוע לכל שכוונתם מיד לשם שמים, וע"ז א"ל רב ספרא, משה (פירש"י גדול הדור) שפיר קאמרת כלומר לחברה שיש בתוכה גדולי הדור כמותך בודאי ראוי שלא יקבלו חברים רק אנשים כאלו שידוע מכבר שכוונתם לש"ש אבל מ"מ בעבור זה אין ראוי למנוע מלקבל חברים סתם, כי אסוקי מלתא היא ולית לן בה, הואיל וכוונתם לגמור לשם שמים בודאי לבסוף יבואו לשמה, וא"ש ודו"ק: מ"ג:

מעשה בר"ג כו' ולא היה לולב אלא לר"ג בלבד שלקחו באלף זוז כו' למ"ל למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן:

בס' ערוך לנר מדקדק לשון "עליהן" דהלא רק ר"ג לקחו באלף זוז וא"כ לא הול"ל רק להודיעך כמה מצות חביבות עליו. ומתרץ בפשוט כי למה נתן ר"ג בעבור הלולב אלף זוז ולא לקחו בזול יותר, אלא ודאי שהיו שם הרבה אנשים שרצו ליתן עבורו ת"ת או תת"ק זהובים ואחד רצה ליתן עבורו תתקצ"ט זהובים וע"כ היה ר"ג מוכרח ליתן עבורו אלף זוז וא"כ מדלקחו ר"ג באלף זוז שפיר מוכח כמה מצות חביבות עליהן על כל ישראל וק"ל:

מ"ל. קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש תורה מאי היא אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב:

כ' בעולת חודש ח"ב מאמר קצ"ג שדקדקו בלשונם ואמרו מאי תורה תורה צוה לנו משה וגו' שלא יכשלו בהם בני האדם שאינם מהוגנים ויאמרו מה שהזהירו רז"ל קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה היינו תורת האדם מעט טבעיות ונימוסיות כפי כחו של תינוק, ולכן אמרו מאי תורה, תורה צוה לנו משה, ולא בתורת האדם בנימוסות ודעות, הבנויות על יסודות הרעועות, עיי"ש:

מ"ה:

וא"ר חזקי' אר"י משום רשב"י ראיתי בני עלייה והם מועטים כ' בס' דברי שאול שמעתי קושיא בשם ס' א' ושמו שער היחוד שהקשה אחרי דתזוהר אמר שאנשים אשר לא למדו חכמת הקבלה אין בכלל הצדיקים והרי הוא בעצמו אמר שבני עלייה מועטים הם. והשבתי דבאמת יש מבוא לבא אל דרך אלקים ע"פ התורה הנגלית ומשם ימשך אל דרך חכמת הקבלה והנה אם עולה ע"פ דרך הזה אז אשרי וטוב לו אבל אם יעלה אל חכמת הקבלה בלי דרך הנגלה אז יוכל לקצץ בנטיעות ח"ו, והדמיון מי שרוצה לעלות לעלייה בלי סולם. כי אז יוכל לשבור ידו ורגלו, וז"ש ראיתי בני עלייה והם מועטים, היינו שיהיו תיכף בני עלייה בלי מדרגות התחתונות זה מועטים הם:

[ובס' א' ראיתי פי' ראיתי בני עלייה, והם, אם תרצה לדעת מי הם הבני עלייה, ע"ז אתן לך סימן, "מועטים" אם תראה צדיקים שהם ענוים ושפלים בעיני עצמם (ע"ד שדרשו חז"ל בפ' כי אתם המעט מכל העמים וגו' בשעה שאני נותן גדולה לישראל הם ממעטים עצמם לפני), הן המה הבני עלייה]: אם שנים הם אני ובני הם. מי זוטרי כולי האי והאמר אביי לא פחות עלמא מל"ו צדיקי כו' לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר וכתב מהרש"א עיין פירש"י ועוד פי' בערוך, בר בלשון תרגום בן, כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר"ש ובנו ר"א מועטין וכו' ע"ש עכ"ל. ובס' לקוטי חבר בן חיים א"ר (דף ו' ע"ד) פי' כי רוב הצדיקים במותם לא יעלו אל מקים שנאצלו ממנו רק ברבות הימים ע"י בניהם ותלמידיהם אבל ר"ש ובנו לא הוצרכו לזה כ"א בצאת נפשם שבה אל מעון הקדושה, והיינו דאמר הא דרשב"י ובנו דעיילי בלא בר בלא בניהם ושאר צדיקים עיילי בבר עכ"ל: מ"ח:

ולמנסך אומר לו הגבה את ידך שפעם א' ניסך א' על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן עיי' בהכותב בשם הרמב"ם בפי' משנה הזו ניסוך המים בחג הלמ"ס כו' ואותן שאינן מאמיני בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה מים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהן כו' עכ"ל. הכוונה נ"ל דהנה גם אתרוג אינו מפורש בתורה שבכתב רק פרי עץ הדר אבל עפ"י התורה שבע"פ ידענו שכוונת התורה על פרי האתרוג (ועיין בס' בינה לעתים בסוף דרוש ל"ד) ולכך כשניסך צדוקי זה המים ע"ג רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהן מדה כנגד מדה דלדבריו שמכחיש בתורה שבע"פ א"כ אין מצוה באתרוג וא"כ מותר לזורקו ודו"ק:

א"ל ההוא מין דשמי' ששון לר"א עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן לי' גודא ומלינן בי' מיא כ' בס' "עיון יעקב" עיין בתשובותי ח"ר סי' פ"ט ויש מכאן ראיה לדברי דבחזקת מלחמה מותר ליהנות מעורם עיי"ש עכ"ל. והנה תשו' שבות יעקב אין מצוי אתי. אך לפ"ר לא ידענא שום קושיא דהא כתבו התוס' בנדה נ"ה ע"א ד"ה שמא וכו' דעור האדם מותר בהנאה יעו"ש:

נ"ב. לע"ל מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו' צדיקים בוכין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כו' פי' בס' עין הבדולח כי האמת כן עפ"י מאמרם ז"ל כאן בסמוך כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימני וא"כ יצרם היה כהר גבוה ולרשעים נדמה כחוט השערה להראותם שלא היו יכולים למשול בחוט השערה כי היה רק בערך הזה וכן פי' בעולת חודש ח"ב מאמר כ"ט עיי"ש:

ואת הצפוני וגו' זה יצה"ר שצפון כו' עד כי הגדיל לעשות:

פי' בס' ע"ה הנ"ל עפימ"ש בשם ח"א בגמרא שוחט משום מאי מיחייב רב אמר משום צובע ואמר דרך מוסר כי כתבו הספרים, טעם עונש יצה"ר לעתיד, היות שבראו השי"ת להסית לרע, ולא להסתיר מעשיו כמתחכם לצבוע רע לטוב ולזה יענש, ונודע הוא יצה"ר היא מלאך המות ר"ל, וז"ש ברמז שוחט משום מאי מחייב רב אמר משום צובע ודפח"ח. וכבר ביארנו בגדר זה נקרא צפוני שמסתיר מעשיו ומצפין הרע כדי להכשיל וע"ז לא נצטוה ויענש. וזש"ה ואת הצפוני, ואמרו זה יצה"ר שצפון כו' ארחיק והדחתיו וגו' היינו אענשו, וסיים כי הגדיל לעשות יותר ממה שנצטוה כי לא צויתיו שיהיה צפון וכנ"ל וא"ש:

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו:

פי' בהקדמה לס' שב שמעתתא מהג' קצו"ח ז"ל דהענין כמ"ש חז"ל שהי' אומרים לשליח שהוליך השעיר המשתלח הרי לחם הרי מים ואמרו מעולם לא הי' צריך אדם לכך רק שאין דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' כן נמי כל הגדול מחבירו ובפניו כל דלתים סגורות מלעבור איזה עבירה והנה אצלו דבר שאי אפשר בשום אופן לעבור על מצות ה' והרי אין לו פת בסלו כי בשום אופן לא יוכל לבא לידי התאוה ההוא ואז יצרו מתגבר ויבליג עליו, משא"כ הקטן במעלתו שיוכל לעבור באיזה אופן מאופנים על המצות הרי פת בסלו ולא תקיף עלי' יצרי' כיון דאי בעי עביד יעו"ש בדבריו כי נעמו:

תנא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' שמעתי עפימ"ש לעיל דיצה"ר הוא צובע שמצביע הרע לטוב ואומר על עבירה שהוא מצוה. ולכך עצה טובה קמ"ל משכהו לביהמ"ד ואמור לו ניתי ספר ונחזי אנה כתוב מצוה זו. ופירשו בזה מאמר דהמע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני, כי החסיד עושה לפנים משורת הדין, וא"כ א"א לומר ליצה"ר שיראה לו מצוה זו באיזה ספר, כי החסיד הלא צריך עשות לפנים משורת הדין ולכך אמר דוד שמרה נפשי מפיתויי היצה"ר כי חסיד אני וק"ל:

ובס' עולת חודש ח"ב מאמר ל"א כתב כי הנה היצה"ר בא לו לאדם בחזקה שיש עמה טענה שראוי לשמוע בקול דברו כי הוא זקן ורגיל כי הוא מזדווג להאדם מיום לידתו, אבל יצר טוב מהגם שהוא חכם, ומגיד לאדם מה טוב אעפי"כ הוא נער ורך בשנים, דהוא מזדווג להאדם מיום י"ג שנים ואילך, אמנם כבר אמרו (ב"ב ק"כ א') בישיבה הלך אחר זקנה, וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רמ"ד סי"ח, וז"ש אם פגע בך מנוול זה, שיבא אליך בטענה והדרת פני זקן וכסיל, כי לו משפט הבכורה משכהו לבית המדרש ששם הולכים אחר החכמה, ויש ליצר טוב דין קדימה להקדימו לכל דבר שבקדושה, כי הוא יניק וחכם טובא, ואף שהמע"ה מכריז ואומר טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל]:

אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן:

כבר הקשו היתכן שהלל העניו יאמר כן ופי' הפלאה ז"ל הכוונה דיש בני אדם שאומרים מי אנכי שאזכה לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב"ה ומה נחשב עבודת אדם ילוד אשה הנוצר מטפה סרוחה בעיני רבון כל העולמים אשר אין סוף לגדולתו, אך באמת טעות גדול הוא וח"ו לומר כן כי אז אפילו מלאכי עליון אינם ראויים לעבוד את הקב"ה כי אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, גם מלאכי מעלה משרתי עליון רחוקים הם מהשי"ת בתכלית ההרחקה ואין להם שום דמיון כלל למלך אל רם ונשא, ואם המה ראויים לעשות שליחותו ולעבוד עבודתו, גם אנחנו שוכני ארץ ויושבי תבל ראויים לזה. וז"ש הלל אם אני כאן, אם שפל ונבזה כמוני ראוי לעבוד את ה' ולהיות שמח כאן בשמחת בית השואבה וליטול חלק בשמחה של מצוה, אז הכל כאן, אז כל ישראל ראויים לזה בקו"ח ממני," ואם איני כאן כלומר אם אני אחשוב ואדמה בנפשי שאין אני ראוי לעבוד את ממה"מ הקב"ה הרם ונשא וגבה מאד, אז אני שואל מי כאן, מי הוא זה ואיזהו כאן בכל העולם כולו שיהי' ראוי לעבדו, הלא גם שנאני שחק כאין וכאפס נחשבו נגדו ית' ואם עבודתם חשובה בעיני ה' אז גם עבודתנו חשובה ויקרה בעיניו ודפח"ח:

רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבע תמן מובלין יתיה: פי' באבל כבד שבס"ס קול יעקב לה' מגלות כי במות איש אחד מסבת מיתתו מתפחדים וחוזרין בתשובה ומטיבים מעשיהם ופועל במיתתו יותר מבחייו. וז"ש רגלוהו דבר אינש כו' כי לפעמים אנו רואים אחד בא ממקומו לעיר אחרת ומת שם ואין זה כ"א שאנשי העיר צריכין לפעולת מיתתו וע"כ אמרו לאחר דמיתבעי בלשון התפעל כלומר שהמקום צריך אליו ולפעולתו. וזה טעם שצותה תורה והטילה חיוב הכפרה על העיר הקרובה אל החלל ולכאורה קשה וכי בשביל שהמה קרובים לו מוכרח שמשם בא הרוצח אבל לפי"ד הנ"ל יתכן שאעפ"י שהרוצח הוא ממקום אחר עכ"פ מי הביא את האיש ההוא שמה להיות נרצח קרוב להם ומדוע לא נהרג במקומו, אם לא בעוונם נרצח והמה צריכים לפעולת מיתתו כאשר זכרנו, ע"כ המה הסבו את מיתתו ולכן מחוייבים להביא כפרה עכ"ד הנעימים:

אמרו עליו על רשב"ג כשהי' שמח שמחת בית השואבה הי' נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ומקבל אחת ואין אחת מהן נוגעת בחברתה וכשהוא משתחוה נועץ ב' גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה. לוי אחוי קידה קמי' דרבי ואיטלע. כו' לוי הוה מטייל קמי' דרבי בתמניא סכיני ושמואל קמי' דשבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמי' דרבה בתמניא ביעי ואמרי לה בארבע ביעי בס' ילקוט אליעזר ערך מנורה אורה אות ה' הביא בשם ס' דרש משה שכתב ביום שמ"ע היו חכמים בתכלית השמחה העליונה וכו' ורשב"ג גדול מחכמי ישראל נטל ח' אבוקות של אור בידו אחת, כי ידו היינו רשותו ורשב"ג תפס האור והנוגע של כל החכמות ברשותו ובידו, שהם שבע החכמות הנשפעים מאתו ית' מצורף אל החכמה האמתית שבידו כבר והיא השמינית, ואם היותו תופס בכולם כענין שנאמר גם מזה אל תנח ידך, בכל זה הבדיל בין הקודש ובין החול, ולזה זרק אחת, ר"ל כאשר הספיק כדי החיוב מאותן חכמות, תוכן אכל קליפתן זרק אחת ואחת, ולא קיבל בלתי אם החכמה האמתית הקדושה. אחת היא ברה, וזה שאמרו ומקבל אחת, גם מיד שנעץ שכלו בחוזק באותן החכמות ונראה כמשתחוה ומודה בהם לאהבה אותם, הנה תיכף זקף כח שכלו מהם בחוזק יד על בלי כי המשיך והטה את לבבו ללכת אחריהם ולדבקה בם, וזה מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן, כי כאשר ירד איש לבא לקחת לו אותן החכמות לא במהרה ינתק ויפרד אדם מהן כי יטו לבבו, ואמרו לוי אחוי קידה ואיטלע, ר"ל אף שלוי גדול מחכמי ישראל עכ"ז כאשר רצה לעלות לראות בזה הדרך של רשב"ג היה צולע על יריכו, שכמעט אותן החכמות הטו את לבבו, ונתאמת המאמר אין כל בריה יכולה לעשות כן. ע"כ פעם אחר עשה לוי זה המעשה בשמונה סכינים, מה שיורה על חוזק השמירה ותוקף הזהירות, לבלתי יוזק מפאת אותן החכמות, כמה שנאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה, ושמואל מטייל קמיה דשבור מלכא בשמונה מזגי חמרא, כשהיה מתווכח ומעמיק ומטייל באותן החכמות לפני מלך פרס שיעשה זה המעשה כהלכתו כנסכו שלא ימזגם ויערבם וימשך אחריהם פן ישתה וישכח ראש"ו. ואביי בשמונה בצים. להיותו נזהר ממהירות שטיפת רדיפת אלו החכמות היורדים חדרי בטן ומתגלגלים כבצים, כי היזק אלו החכמות נקל ומהר כשבירת בצים הללו, ויש מי שאומר שמיעט עוד במעשה הזה עד שלא למד בכל החכמות ויחלק אותם לחצי, וזה ואמרי לה בארבע ביעי עיי"ש:

תניא אר"י בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו פי' הגאון כתב סופר ז"ל ע"ד היכי תמצא שאדם יראה שינה בעיניו כי כשהאדם ישן עיניו סגורות ואי אפשר לו לראות שינה. אבל אפשר שיראה בעיניו שהוא יושב ובטל ואמרו חז"ל יושב ובטל כישן דמי ואז יוכל לראות שינה בעיניו. וז"ש ר"י בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כי כל היום וכל הלילה לא ישבנו בטל רק תמיד עבדנו את ה' בשמחה ודפח"ח:

בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעי למשטפיה לעלמא, אמר דוד מי איכא דידע דשרי למיכתב שם אחספא ונשדיה בתהומה ומנח וכו' נשא אחיתופל קו"ח בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר' תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין כל העולם כולו לאביהם שבשמים עאכו"כ א"ל שרי עיין פירש"י במס' מכות י"א ע"א דפי' מי שרי למיכתב שם פן מחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן כו' עכ"ל. ובתשו' מהר"ם שיק חא"ח סי' קט"ו הביא מורי הגאון ז"ל להקשות ע"ז מש"ס דשבת ק"כ ע"ב דמבואר דאם שם כתוב על בשרו שרי לטבול משום דכתיב לא תעשון כן כו' עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי וא"כ לפי"ז מאי מספקא לי' לדוד הא אפילו אם ימחקוהו המים הוי רק גרמא ושרי. עיי"ש מ"ש בזה. והנה לפ"ר רציתי לומר לפימ"ש בקונט' באר בשדי (הנספח לשד חמד כללים מערכת הכ"ף) מכתב י"ד דבעימ"ש במנחת חינוך מצוה תל"ז דמוחק השם עובר מלבד הל"ת דלא תעשון כו' גם אעשה דאת ה' אלקיך תירא דלא גרע ממוציא ש"ש לבטלה דעובר בעשה זו וכ"כ גם בשו"ת תורת חסד להגאון מלובלין ז"ל א"כ לפי"ז גם גרם מחיקה אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא דהא דגרם מחיקה שרי היינו משום דכתיב לא תעשון כו' ואמרינן עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי אבל בעשה דאת ה' אלקיך כו' לא כתיב עשייה א"כ אפי' בגרמא עובר בעשה. ודוקא בהי' שם כתוב על בשרו דבלא"ה עומד להמחק כמ"ש סברא זו בתשב"ץ ח"א סי' ב' לכן אין כאן משום בזיון השם דבלא"ה אזיל לאיבוד לכך ליכא משום את ה' אלקיך תירא ואין כאן איסור רק משום לאו דלא תעשון כו' דבזה אין חילוק בין עומד להמחק או לא דהרי הלאו קאי על המ"ע ואבדתם את שמם מן המקום התוא דכתיב בע"ז ובע"ז ודאי אף דבלא"ה אזלא להתעקר וליאבד מ"מ המצוה לאבדה בידים וע"ז קאי הלאו דלא תעשון כו' וא"כ אף דעומד להמחק אסור ולא שרי אלא משום גרמא דרק עשייה הוא דאסרה תורה אבל משום העשה דאת ה', תירא בזה שפיר שרי משום דבלא"ה אזיל להמחק אין כאן משום בזיון השם לכך מותר גרמא, אבל בעלמא היכי דהשם אינו עומד להמחק בזה אפי' גרם מחיקה אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא עיי"ש באורך דמתרץ בזה מה דה דהשמיטו הטור וש"ע מלהשמיענו דגרמא במחיקת השם שרי ולפי"ז א"ש דאף דליכא לאו דלא תעשון כן מ"מ אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא ודפח"ח. וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' הנ"ל דשפיר הי' דוד מסופק אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדי' בתהומא דכיון דאין השם הזה עומד להמחק א"כ אפי' גרם מחיקה אסיר מחמת העשה דאת ה' אלקיך תירא. אלא דבאמת אינו מן היישוב מספיק דאטו למאן מקשינן הא לא מקשינן אלא לרש"י דפי' ועובר משום לאו דלא תעשון כן וכו' וע"ז שפיר קשה הא מלאו זה לא נשמע אלא עשייה אבל גרמא שרי והדק"ל:

ולכן לולא דמסתפינא הו"א דחילוק גדול יש דדוקא בהך דהי' שם כתוב על בשרו דלא כתב השם הזה מתחילה ע"מ לגרום לו מחיקה אלא דאח"כ נזדמן לו טבילה של מצוה ע"כ שרי לטבול כדרכו משום דאינו אלא גרמא, אבל לילך לכתוב לכתחלה שם אחספא כדי לגרום לו מחיקה זה אפי' מה"ת אסור דדמי למבטל איסור לכתחלה וגורם לו היתר ע"י הביטול דלהרבה פוסקים אפי' מה"ת אסור וא"כ לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דרש"י ג"כ הכי ס"ל וא"כ לכתוב לכתחלה שם כדי לגרום לו מחיקה אח"כ זה אפי' מה"ת אסור וא"ש:

שו"ר בס' שיח יצחק להגאון מ' יצחק חיות ז"ל מבראד על מס' מכות דף י"א שפלפל בזה בדברים מתוקים ונעימים עיי"ש ואני הנלע"ד כתבתי. ובדרך אגב אעורר על הקושי' שהקשה שם מאי מספקא לי' לדוד הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכאן דבעי תהומא למשטפי' לעלמא א"כ אין לך פ"נ גדול מזה וא"כ בודאי דשרי, ולפענ"ד נראה דלק"מ דכאן דרצה שיפעול השם דליקום התהום אדוכתיה אם יעשה איזה איסור בהשם אז לא יפעול השם כלל ולא דמי לשאר דוכתי דאפי' אם יחלל השבת מ"מ ינצל החולה מסכנה לכך פ"נ דוחה שבת ודכוותי' בכל איסורין אבל כאן אם יעשה איזה עבירה בהשם גופא אז לא יועיל השם כלל להציל העולם משטף מים רבים וע"ז א"ל אחיתופל כי אין כאן איסור כלל דכדי לעשות שלום בין כל העולם כולו לאביהם שבשמים היתר גמור הוא למחוק השם בקו"ח מסוטה ולכך שפיר יפעול השם פעולתו וישוב התהום למקומו וא"ש:

נ"ו:

אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתא קנסינן ליה לדידיה: כ' מהרש"א והא דכתיב את אביה היא מחללת היינו שאומרין עליו ארור שזו ילד וגדל כפירש"י בחומש ולא לענין קנס עכ"ל. ובס' דברי שאול הקשה לפימ"ש הרמב"ן בפ' נצבים בפ' שורש פורה ראש ולענה שכל מי שכופר בע"ז, לא יוליד בן מודה בה' א"כ למת הוצרך אביי לתרץ כדאמרי אינשי שותא דינוקא כו' ותיפוק לי' דעפ"ח אביה הי' רשע גמור ע"ש ובפשיטות י"ל דאין כאן הכרח דמרים זו היתה מודה בע"ז אלא המירה דתה כדי להנשא לסרדיוט יוני ורצתה למלא תאותה וע"כ שפיר הקשה משום ברתא קנסינן לי' לדידי' דמנלן שהיתה מודה בע"ז כדי להוכיח ממעשיה על אבית כנ"ל פשוט: סליק מסכת סוכה בס"ד:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה