אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק א ילקוט גרשוני על מסכת ביצה

ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן

ילקוט גרשוני על מסכת ביצה

ילקוט גרשוני על מסכת סוכה

ט"ו:

לוו עלי כו' ואני פורע כ' התוס' והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הני מילי כשאין לו לפרוע והך דלוו עלי מיירי שיש לו לפרוע ורבים מדקדקים כיון דיש לו פשיטא. וכ' בס' אור חדש פסחים קי"ג שראה בס"א דמפרש ע"ד מ"ש מלכים ב' ד' הגידי לי מה יש ליכי בבית, דאין הברכה שורה אא"כ יש לו דבר מה, אבל לא על מי שאין לו לגמרי, והשתא מתרצין התוס' כך דהא דקאמר עשה שבתך חול מיירי שאין לו כלל בביתו אפי' דבר מועט, והא דאמר לוו עלי מיירי שיש לו מעט, ישים בטחונו בהשם ב"ה שישלח הברכה באסמו ויוכל לפרוע, ודברי טעם הם, עכ"ל: [והעולם רגילים לתרץ דאם יאכל האדם וישתה בשבת רק למען לקיים מצותו ית' אז יוכל ללות על חשבון של הבורא ית', אך אם כוונתו רק להנאת עצמו איך יוכל לבקש מהשי"ת שישלם לו חובותיו, וז"ש לוו "עלי" אם כוונתם בשבילי למען לקיים מצותי אז ואני פורע, אבל אם הוא "שבתך" ולא "שבתי" שאינך מתכוין בשבילי רק בשביל עצמך. אז עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וא"ש]:

הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנאמר אדיר במרום ה' :

פי' בס' בני יששכר (דף ע') דהנה בחודש ניסן נתגלו נסים נגלים לבאי עולם, ונתגלה לכל כי השי"ת משדד המערכ' כוכבי השמים וכסיליהן, אבל הנהגת הטבע איך השי"ת מנהיגו בחפצו ורצונו בהשגחתו הנפלאה על כל פרט ופרט, לא נתאמת עדיין לכל באי עולם והיו סוברין שהשי"ת מסר עולמו לטבעיים, המה הכוכבים ומזלות, ועל ידן מתנהגת ההנהגה הטבעיית כפי ספינת המזלות לכל זמן, זולת כשעולה ברצונו ית"ש לשדדם בנס, אך בהגיע תור וזמן הנס שנעשה לישראל בחודש אדר שהיה הנס טבעיי בלא שידוד המערכה ואעפי"כ נתוודע לכל באי עולם כי יד ה' עשתה זאת ולא נסתפק שום בן אדם לומר שהיה הענין הזה במקרה בזולת השגחת הבורא ב"ה אזי אז נתוודע לכל שגם הנהגת הטבע הוא הכל בהשגחה נפלאה מאת המשגיח ב"ה וב"ש, ממילא כל עסקי העולם וכל עניניו שקונה האדם עושר ונכסים הכל הוא בהשגחת המשגיח ולא יוסיף ולא יגרע האדם ברוב השתדלות וחריצות ולא יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, רק ידע עם לבבו כי השי"ת המשגיח וכל יכול, הוא הנותן לו כח לעשות חיל, הגם שמשתדל האדם בטבע ומשא ומתן, השגחת השי"ת היה בעניני הטבע במסחר ומשא ומתן, השגחת השי"ת היה בעניני הטבע ההיא ליתן לו כח ואומץ להשתכר ההון ועושר כענין שנראה בעליל בנס דחודש אדר שהיה בטבע, עכ"ז הכירו וידעו כל באי עולם שהוא בהשגחה נפלאה, ובאם יאמר האדם כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, הנה לא יתקיימו נכסיו, וז"ש חכז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, היינו יטע ויתקע בהם הענין חודש אדר שהיה נס מופלג בטבע להתוודע ולהגלות שהכל בהשגחה נפלאה גם כל הענינים הנעשים בטבע וא"ש:

ט"ז. כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני היא וכו' הטריפני לחם חוקי הקשה מהרש"א למ"ד הכל נידון בר"ה וגזר דינו ביה"כ אמאי נקט בהאי קרא חוק דמשמע טפי מזונות דהא שאר דברים נידונין בר"ה. ונ"ל פי' הפסוק תקעו בחודש שופר כמ"ש חז"ל במדרש חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם והיינו שיעשו תשובה מאהבה דזדונות נעשים כזכיות ועי"כ יהיו מעשיהם למפרע נאים ויפים. אף כי באמת בכסה ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסה בו ופירש"י שהלבנה מתכסה בו כדי שלא יוכל השטן להביא ב' עדים להעיד על רוע מעשיהם של ישראל שהלבנה מכוסה ואין כאן אלא עד אחד דהיינו החמה והתורה אמרה לא יקום עד אי באיש וגו' א"כ אין עדות וראיה ברורה על החטאים, מ"מ אנו צריכים לחדש מעשינו ולשפר מעשינו כנ"ל, יען כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, ואנו באים להוציא מהקב"ה מזונות ופרנסה לכל השנה א"כ המוציא מחבירו עליו הראיה, וכאשר נשוב אל ת' בתשובה בתשובה מאהבה אז יהפכו זדונות לזכיות ואז יכולת בידינו להביא ראיה כי ראוים אנו לכך שיתן לנו ה' שפע ברכה ופרנסה וכל טוב וא"ש ודו"ק ומיושב. קושי' מהרש"א ז"ל: עוד נ"ל בזה והוא העיקר עפי"מ שאחז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. נמצא דמזונותיו של אדם הם בדרך נס למעלה מן הטבע כמו קרי"ס וא"כ ודאי שלא די בזה שאין להשטן עדות וראיה על החטאים כי לזה צריך שיהי' לו זכות גדול מאוד. וע"כ אמר הכתוב, תקעו בחודש שופר דהיינו חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם למפרע ע"י תשובה מאהבה דמהפך זדונות לזכיות אף אמנם כי בכסה ליום חגנו. חג שהלבנה מתכסה בו ואין להשטן עדות וראיה על החטאים, אבל בזה לחודא לא סגי, כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, בו ביום הקב"ה יושב וקוצב מזונותיו של אדם, וזה קשה כקרי"ס וצריך נס ושידוד הטבע, א"כ ודאי צריך לזה זכות גדול מאוד ועדות וראיה שזכיותיו מרובים, וזה אי אפשר כ"א ע"י תשובה מאהבה דמהפך זדונות לזכיות כנ"ל. וא"ש דנקט קרא טפי מזונות משאר דברים ומיושב קו' מהרש"א ז"ל ודו"ק:

אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים נ"ל עפ"י מה שכ' בכתב סופר ז"ל עפ"י מחז"ל כל ימי עני רעים אפי' שבתות וימים טובים דשינוי ווסת תחלת חולי מעים. נמצא ע"י שאין אוכלים כל ימי השבוע ברחבה ושבת וי"ט אוכלים למעדנים באים לידי חולי ואין זה כבוד שבת. לכן שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל ברחבה לכבוד שבת כדי שלא יחלה ממאכלי שבת השמנים וטובים דע"י שהי' רגיל בכך כל ימיו א"כ לא גרם לו השבת שום חולי רק הי' יום עונג ושמחה להיפוך מן העני שכל ימיו רעים אפי' שבתות וימים טובים אמנם הלל הזקן שמסתפק במיעוט לא הי' אוכל כל ימיו ברחבה, כי הי' בטוח דמאכלי שבת לא יגרמו לו שום חולי, יען דשומר מצוה לא ידע דבר רע. והנה כבר הבאתי בילקוט הגרשוני ח"ג בקו"א אות שומר מצוה בשם קהלת יעקב לרי"ט אלגאזי בשם הרד"ך דשומר מצוה לא ידע דבר רע היינו דוקא בשומרה לשמה עי"ש. וז"ש אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים. וא"כ שייך בו שומר מצוה לא ידע דבר רע. על כן הגם שלא אכל כל ימיו, בן בקר רך וטוב, מ"מ היה בטוח, דמאכלי שבת ומטעמים הרבה מינים לא יגרמו לו שום חולי, כי שומר מצוה לא ידע וכו' וא"ש:

אמר ר' יוחנן משום רשב"י כל מצוה שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסי' חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנא' ביני ובין בנ"י. אי הכי לא ליענשו עובדי כוכבים עליה. שבת אודיענהו מתן שכרה לא אודיענהי:

עיין רש"י בד"ה לא ליענשו. ועיין במרש"א. ועיין בצל"ח לכאן בהשמטות מ"ש בזה. והנה כבר קדמו בס' העיון יעקב כאן בשם ספר אסיפת חכמים עיי"ש. ועיין מ"ש אני בזה בילקוטי על ה' טריפות דף מ"ז. וכעת הגיע אלי עין יעקב החדש ד' ווילנא וראיתי שנדפס בו בסוף מסכת מגילה השמטה מחידושי אהבת איתן למס' ביצה, ושם נאמר מ"ש אני, והלל והודות לה' שכיוונתי לדעת גאון כמותו:

שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש עיין פירש"י, ויש עוד דברים בגו, דכל ימי השבוע בעל הבית טרוד בפועליו ובעסקיו ואין לו פנאי לעשות חשבון הנפש האי נשמה עלובתא מה יהי' בסופה, אמנם בשבת שפנוי מכל עסקיו מתחיל לחשוב עם נפשו ולדאוג בעניני הנפש, ואז צועק אוי ואבוי, כי רואה שעדיין לא עשה עוד מאומה לטובת הנפש. וז"ש כיון ששבת, אז צועק ווי אבדה נפש ודו"ק:

כ"ה:

מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הן הקשה מהרש"א הא אמרי' פ"ק דע"ז שהחזירה הקב"ה על כל האומות ולא קבלוה. ועיין מ"ש בזה בס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' במדבר, וכבר העתקתיו בילקוט הגרשוני ח"ג בחלק המכתבים דף י"ח בד"ה ראיתי כו' עיי"ש, ואין לכפול הדברים:

שלשה עזין הן כו' וי"א אף צלף באילנות. פירש"י לא ידעתי מהו עזות שלו, וכ' בפנינים יקרים בשם נחלת יעקב עה"ת עפ"י הגמ' שבת צ"ו. ת"ר מקושש זה צלפחד דברי ר"ע דיליף גז"ש ממדבר א"ל ריב"ב עקיבא כו' התורה מכסה ואתה מגלה ואיתא בשבת ק"נ ע"ב מעשה בחסיד א' שנפרצה כו' בתוך שדהו ונמלך עלי' לגודרה ונזכר ששבת היתה ונמנע ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו כו'. וכתבו המקובלים דחסיד זה הי' גלגול צלפחד ותיקן חילול שבת של צלפחד ע"כ עלתה אילן צלף שהוא צלפ חד. ואין עזות גדול מזה שאותו צלף גילה מי היה המקושש ולכן י"א צלף באילנות ע"ש:

ל"ב:

כל המצפה לשלחן אחרים העולם חשך בעדו כו' (כ"ה הלשון בגמרא ובע"י איתא לשלחן חבירו וע' מהרש"א וגם לפניו הי' הנוסחא לשלחן אחרים), וראיתי בס' ילקוט דוד (טעבל יפה מקראקא) דף כ' מביא פי' עד"מ, בשם ס' אלף המגן עה"ת מבעהמ"ח ספה"ק פלא יועץ וז"ל:

זאת ידוע שהנר מאיר יפה כשהוא לפנים ולא כשהוא לאחורי האדם, ומצות הצדקה ובפרט ללומדי תורה הוא הנר המאיר להאיש הנדיב בעוה"ז ובעוה"ב, אבל המצפה על שולחן אחרים דהיינו שהוא מצוה את בניו שישלחו לו אחריו שיעשו בעדו צדקה ומע"ט אפילו מממונו, והוא בעצמו לא התיר פס ידו בעודו בחיים שילך לפניו צדקו להכין אור הנר מצוה, להאיר לפני פניו בהליכות בית עולמו, אזי עולם חשך בעדו, כי מה בצע לו בנר המאיר מאחוריו, ומעט מזער נתפשט האור לפניו במהלכו עכ"ל. והוא פי' הלציי נחמד מאוד. (ועיין מה שהבאתי לעיל במס' ברכות דף י"ז על מאמר עולמך תראה בחייך וכו' ובדרוש מוסר הארכתי בזה ואכ"מ):

סליק מסכת ביצה בס"ד

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה