ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן
ילקוט גרשוני סימן ט
שפע ברכה ופרנסה לכבוד אהובי בני הרבני החריף ובקי כש"ת מה"ר יוסף דוב שטערן נ"י בק"ק קלוזענבורג יע"א:
שורותיך הנעימים היו לי לעונג נפש, ומה שהפלאת על המהרש"א ברכות דף י"ט בתוד"ה מדלגין וכו' במה שהקשה שם מנלי' לר"ת דכהן מוזהר על רביעית דם יע"ש, הוא באמת פלא גדול, אך כבר קדמך בזה בס' לב אריה חולין דף ע"ב ע"א בתוד"ה שתי נפשות כו' וקשה דתרי קראי ברביעית דם למ"ל במת בנפש ונפשת נלע"ד דהך קרא דלעיל על נפשת ודאי דאצטריך דמהא דבמת בנפש לא מוכח רק דנטמא ברביעית דם אבל מ"מ אינו מוכח דהכהן מוזהר עליו דאימא כיון דאין הנזיר מגלח על רביעית דם אין הכהן מוזהר עליו להכי אצטריך לההיא דעל כל נפשת מת לא יבא דנאמר באזהרה לכהן וכ"ה מבואר בתוס' ברכות דף י"ט ע"ב בד"ה מדלגין דמוכיח ר"ת מזה דהכהן מוזהר על רביעית דם אף דאין הנזיר מגלח עליו ועמ"ש שם בחידושי על דברי מהרש"א שם אלא דעיקר קושייתם כאן הוא דהך דבנפש לא אצטריך עכ"ל הלב אריה ז"ל, וזה דלא כמו שרצית לומר דבזה מיושב קושי' התוס' בחולין הנ"ל (ושו"ר בס' תנובת יהוד' להרה"ג מ' ראובן פינק ז"ל מהאמבורג בדף ז' ע"ד שעמד ג"כ ע"ד מהרש"א בברכות הנ"ל והקשה עליו ג"כ כהנ"ל וכתב שגם בנחל אשכול ח"ב צד קע"א דיבר מזה עש"ה, וסיים בזה"ל:
וכן ק"ל אהתוס' חולין ע"ב ד"ה שתי שהניחו בקושיא והרי צריך ועל כל כו' לאזהרה בכה"ג דלא שמענו מהנוגע במת בנפש עכ"ל. וגם ממנו נעלם דברי הלב ארי' הנ"ל דקושי' התוס' הוא רק הך דבנפש לא אצטריך): ועיין בגור אריה פ' אמור ברש"י בפסוק נפשת מת וכו' שהביא תירוץ המזרחי על קושי' התוס' הנ"ל דחד קרא אצטריך לטומאת אהל וחד לטומאת מגע, וכתב דלא נ"ל תירוץ זה, חד דהא איתקיש טומאת מגע לטומאת אהל דכתיב לא יבא ולאביו ולאמו לא יטמא דמהאי קרא מפקינן מגע וא"כ איתקיש להדדי ועוד קל וחומר מה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל מטמא במגע רביעית דמטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במגע (אמר הכותב דברים אלו צע"ג דהא עצם כשעורה שמטמא במגע הוא הלממ"ס כמבואר ברמב"ם פ"ב מ"ה טו"מ וא"כ אין דכין קו"ח מהלכה ע' שבת קל"ב א' ונזיר כ"ו ב') וסיים בזה"ל:
אבל לי כראה דלק"מ דכאן אשמועינן דהכהן מוזהר עלי' דלא נוכל למילף מהא דכתיב הנוגע במת בנפש האדם דשם לא אמר רק שמטמא, ומכאן לא נוכל למילף שמטמא טומאת שבעה וחייב על טומאתו על ביאת מקדש עכ"ל. וכלומר דלהכי אצטריך קרא בנפש האדם. והנה מ"ש דאצטריך להורות דמטמא טומאת שבעה יפה כתב. אך מ"ש דאצטריך להורות דחייב על רביעית דם על ביאת מקדש הוא נגד ההלכה דקיי"ל דכל שאין הנזיר מגלח עליו א"ח על ביאת מקדש (ע' בר"מ פ"ג מביאת המקדש ה"יג, ופ"ג מטו"מ ה"ג ע"ש). ואולי כוונתו דר' ישמעאל דדריש בנפש האדם לרביעית דם ס"ל כר"מ במתני' נזיר כ"ו ע"ב דאף טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' חייב על ביאת מקדש דלא תהי' קלה משרץ יעו"ש. אבל אין זה מספיק לדידן דקי"ל כמי יש ש אם למסורת (ע' פמ"ג יו"ד ר"ס פ"ז) וס"ל דנפשת מת אתי לרביעית דם ובנפש האדם ג"כ אתי לרביעית דם וקשה הך בנפש למה לי ת"ל מבנפשת ואנן הא קיי"ל דכל שאין הנזיר מגלח עלי' א"ח על ביאת מקדש, וע"כ צ"ל כמ"ש הגו"א בתחלה דצריך הך בנפש האדם להורות שמטמא טומאת שבעה וא"ש:
ובמזרחי פ' אמור בפסוק לאביו ולאמו לא יטמא וגו' הביא דברי הרמב"ם בפ"ג מ"ה טו"מ שכל טומאה מן המת כגון רביעית דם וכו' שאין הנזיר מגלח עלי' אינו דין תורה אלא מדרבנן וסמכו דבריהם על המקראות בדרך אסמכתא וכתב דלפי"ז הא דהקשו התו"ס לרבנן למה לי תרי קראי על כל נפשת וגו' ובנפש האדם, לא קשיא ולא מידי עכ"ל יעי"ש. ולפענ"ד לא משמע כן ברמב"ם שיהיה טומאת רביעית דם רק מדרבנן דא"כ אמאי כתב בפ"ב מ"ה טומאת מת הי"ג דדם תבוסה הוא רק מדרבנן (כמ"ש בכ"מ שם) ותיפוק לי' דכל טומאת רביעית דם הוא רק מדרבנן אלא ודאי דרשה גמורה הוא ומדאורייתא רק לפי שאינו מפורש בתורה כתב הרמב"ם דאינו דין תורה ממש כמבואר בס' יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ז' ע"ש באורך. (ועיין בהגהות הרש"ש ז"ל סנהדרין ד' שכ' על קו' התוס' תרי קראי ל"ל לכאורה חד לאהל וחד למגע ע"ש, ולא ראה לא דברי המזרחי ולא דברי הגו"א הנ"ל): הכ"ד אביך הנאמן החותם בכל חותמי ברכות גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א: