ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן
ילקוט גרשוני סימן ו
אלף שלומים לכבוד הרב הגאון מה"ו נתנאל הכהן פריעד נ"י אבדק"ק באלמאז אויוואראש יע"א. ארי נעשה שואל ומתפלא על גדולי אחרונים שפלפלו אם ח"ש במלאכת שבת אסור מה"ת, ולא הביאו שמבואר בתו"כ פ' אחרי וז"ל, אין לי אלא מלאכה שחייבין עלי' כרת מנין שלא יכתוב אות א' שלא יארג חוט א' ת"ל מלאכה וכל מלאכה ריבה, הרי דמפורש יוצא מתו"כ דמרבינן מוכל לאסור ח"ש ביה"כ ושבת, ולפ"ז י"ל אף לר"ל דלא דריש כל חלב לח"ש וא"כ לא דריש כל, מ"מ דריש וכל, וכמו שמצינו כה"ג בת ס' מנחות י"א דר"י לא דריש את אבל ואת דריש, כן י"ל לר"ל דלא דריש כל אבל וכל דריש עכד"ה. והנה ככל החזיון הזה כבר כתוב בשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' י' ומובא בשדי חמד כללים מערכת אות סוף כלל ה' יע"ש ואם זה אמת דבמלאכת שבת גם לר"ל ח"ש אסור מה"ת, אזי מיושב היטב קושי' שו"ת שם אריה חיו"ד סי' ס"ה לר"ל דח"ש מותר מה"ת למה קצירת העומר דוחה שבת הלא שיעור קצירה הוא כגרוגרת ויעשו ע"י אנשים הרבה שכל א' יקצור פחות מכשיעור וכל שאפשר לעשות בהיתר לא דחי שבת וכו' יע"ש, אמנם לפי הנ"ל דבמלאכת שבת גם לר"ל ח"ש אסור מה"ת לא קשה ולא מידי אבל מה אעשה ולא משמע כן ברש"י שבת דף ע"ד ע"א ד"ה וכי מותר וכו' שכתב דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת בפרק בתרא דיומא וכוונתו מכח דריו"ח ור"ל הלכה כר' יוחנן ואם איתא להנ"ל תיפוק לי' דבמלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת אליבא דכ"ע מכח הריבוי דוכל, אעכ"ח צ"ל אחת משתים, או דהך דרשה דתו"כ הנ"ל אינו אלא אסמכתא בעלמא כמ"ש בשדי חמד הנ"ל כלל ד' ד"ה וראיתי עוד בדברי מרדכי כו' יע"ש, או דהוא דרשה גמורה אלא דמאן דלא דריש כל אף וכל לא דריש, וא"כ שפיר תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל בפ' בתרא דיומא, ורק לר' יוחנן דדריש כל חלב לאיסורא כמ"ש התוספת בפסחים מ"ד ע"א ד"ה לענין וכו' הה"ד נמי דרשינן וכל גבי מלאכת יה"כ ושבת לאיסורא, משא"כ לר"ל, ושפיר כתב רש"י, דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת בפ' בתרא דיומא, והיינו משום דדרשינן כל והה"ד נמי דרשינן וכל דח"ש אסיר מה"ת גם במלאכה כדאי' בתו"כ הנ"ל, וזה דלא כתשו' בית יצחק הנ"ל ובגוף חקירת האחרונים אם במלאכת שבת ג"כ ח"ש אסור מה"ת, יש ראיה ממתני' דפ' כלל גדול דבכל מלאכות ח"ש אסור מה"ת, עפמ"ש הגאון האדיר מה"ו מרדכי בנעט זצ"ל בס' מגן אבות ליישב קושי' התוס' שבת דף ע"ג למה פירש התנא דמתני' בעושה שתי בתי נירין ובאורג ובתופר ובכותב שיעור טפי מבשאר, וכתב במגן אבות (ומובא בס' מנחת חינוך בקונטרס כללי ט"ל מלאכות אות טו"ב ובשו"ת גורן דוד חאו"ח סי' כ"ו יע"ש) דלקמן אמרינן ח"ש אסור מה"ת אך כל זה במלאכות דאינו מבואר השיעור במשנה בהדיא אבל כאן דמבואר שתי בתי וכו' וכן כל הנהו דמבואר השיעור במשנה, קים להו לחז"ל דבפחות מזה אין שם מלאכה כלל ול"ש איסור ח"ש ומותר מה"ת יעו"ש (ואין להקשות ע"ז מהא דס"ל לחכמים בשבת ק"ה ע"א גבי הכותב אות אחת בשחרית וכו' יש ידיעה לחצי שיעור כמבואר היטב בקהלת יעקב לרי"ט אלגאזי אות ח"ש דאפי' לר"ל דח"ש מותר מה"ת שפיר קאמרי חכמים יש ידיעה לח"ש יע"ש) א"כ לפ"ז יש ראי' ברורה דבשאר מלאכות דלא מבואר בהי השיעור במשנה ח"ש אסור מה"ת דאל"כ הד"ק התוס' הנ"ל לדוכתה וז"ב. וגם יש מזה ראי' גדולה למ"ש בשדי חמד הנ"ל דהך דרשה דתו"כ פ' אחרי וכל מלאכה ריבה הוא רק אסמכתא בעלמא ומדרבנן דהא בתו"כ נקט כותב אות א' ואורג חוט א' ועושה בית א' דבכל הני ודאי ח"ש לא אסור מה"ת דהא בכולהו מבואר השיעור במשנה, אלא ודאי הך דרשה דתו"כ איכו אלא אסמכתא בעלמא (ועי' לעיל סימן ג' בענין לגמור ס"ת בחוה"מ שמה הבאתי בשם שאילת יעקב דפשיטא לי' דלרש"י שבת ע"ד ע"א הה"ד כותב אות א' הו"ל ח"ש ואסר מה"ת ובמח"כ אישתמיטתי' דברי מגן אבות הנ"ל דבכותב דמבואר השיעור במשנה שתי אותיות ח"ש מותר מה"ת): ובענין הזה יש לי דקדוק בהא דפריך בשבת ע"ד ע"א וכי מותר לאפות פחות מכשיעור, אמאי נקט אפיי' טפי משאר מלאכות שנשנו במשנה קודם מלאכת האופה והלא דבר הוא, ונלע"ד דמאפיי' הוכיח רב יוסף לעצמו דבכל מלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת ולא בעינן איסורי אכילה דוקא דומיא דחלב דאל"כ מדוע אמר מרע"ה בפ' בשלח את אשר תאפו אפו הא גם בשבת אפשר לאפות פחות פחות מכשיעור אלא ודאי מוכח מהתם דאסור לאפות פחות מכשיעור וממילא הה"ד בכל מלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת ולכך פריך וכי מותר לאפות וכו' הא באפיי' עכ"ח קא מודית לי דח"ש מה"ת אסור וממילא הה"ד בכל מלאכות שבת וא"ש ודו"ק נאום המעתיר בעד שלימו ושלותו, גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מדלודאש והגליל יע"א: